דרישה, חושן משפט רכז:ד

1כגון שמכר שוה ס' דינר בנ' דינר ופרוטה כו' כל' הזה כתב גם כן הרמב"ם פי"ב דמכירה וכתב עליו המ"מ ז"ל היתה אונאה פחות מזה כו' כגון שוה ס' בנ' ופרוטה זה נמצא בספרי הרב ז"ל ואני תמה בזה אחר שפסק דשוה שבעה בששה הוא אונאה ובודאי שכן הוא היאך פסק דשוה ס' בנ' ופרוטה הוי מחילה והלא נתאנה יותר מוכר בזה משאם מכר שוה ז' בששה שהרי כשתעשה ז' חלקים מששים יהיה החלק שמונה וחצי [ועוד] ונ' ופרוטה אינם ששה חלקים מששים ואנו בפירוש שנינו בגמרא ובהלכות דאליבא דשמואל כי אמרינן מחילה דוקא היכא דליכא שתות לא שתות מקח ולא שתות מעות ה"ד כגון דזבין שוה ח' בז' או שוה ז' בח' ז"ל הגמרא והתם נמי אמרינן וביטול מקח ה"ד כגון דזבין שוה ארבעה בה' או שוה חמשה בד' וכל היכא דאיכא שתות מצד אחד או מן שיווי המקח או מן המעות והעולה מזה הוא דכל היכא שהאונאה הוא משוה שש בחמש עד שוה שבע בשש הוה אונאה למוכר וכן היכא שהוא משוה ה' בשש עד שוה שש בשבע הוה אונאה ללוקח פחות מכל הצדדים הוי מחילה יותר על כל הצדדים ביטול מקח וזה נ"ל מוכרח משם ואולי דעת המחבר שכיון שבשוה ששים בנ' ופרוטה דחשבון גדור לשש חלקים ר"ל שעשר שהוא חשבון גדור כלומר שאין בו שבר הוא חלק ששית מששים אף על פי שנתאנה יותר מהאונאה שוה שבע בשש אין אנו הולכים אלא אחר חשבון השתות וה"ז פחות משתות והוי מחילה ועל דרך האמת שאין זה כדאי והדבר צ"ע והעיקר שראוי להיות לשונו שוה שבעים בששים ופרוטה ומה שנמצא בספריו טעות סופר עכ"ל. ביאור דברי המ"מ הוא כיון דקיי"ל אם מכר שוה ז' בו' הוה אונאה א"כ תמצא כשתמכור שוה ששים דהיינו ז' פעמים שמנה וחצי ומעט יותר שהרי ישאר חצי דינר תחלקהו ג"כ לז' חלקים שי"ד מהן הוא שלם ותתנהו בעד נ"א דינרים וחצי פחות חלק א' מי"ד בדינר דהוה ו' פעמים שמנה וחצי וחלק קטן הוה אונאה למוכר דהרי זה שוה ז' בו' איך נוכל לומר שאם ימכור שוה ששים בעד חמשים ופרוטה דהוה מחילה וזהו שכ' וחמשים ופרוטה אינם ו' חלקים מששים ואיך תאמר שהוא מחילה והלא הוא פחות מהו' חלקים הנ"ל דאמרת דהוי אונאה והומ"ל בקיצור הלא חמשים ופרוטה שנתאנה כמעט שתות הוא ואיך תאמר שהוה מחילה כיון שקיי"ל דאפילו נתאנה שביעית הוה אונאה אלא שהמ"מ הניח חשבון לפנינו כמה הוא גדול שתות משביעית וכ' דשביעית מששים דינרין עולה ח' וחצי דינרין ועוד ושתות מס' דינר עולה י' דינרין נמצא דיש ביניהם דינר וחצי פחות חלק י"ד מדינר וזה שמסיק וקאמר ז"ל והעולה מזה הוא דכל היכא שההונאה משוה שש בחמש (דהוא ההונאה יותר גדול שנתאנה מוכר דרך משל שמכר ס' בנ') עד שוה שבע בשש דהיא ההונאה היותר קטנה במוכר (דהיינו שמוכר שוה ס' בנ"א וחצי פחות מעט דהיינו שוה ז' פעמים ח' וחצי ומעט לכל אחד בו' פעמים ח' וחצי ומעט לכל אחד דו' פעמים עולה לנ"א וחצי פחות חלק י"ד מדינר וכנ"ל) הויא אונאה נמצא דהמוכר שוה ס' הן שנתנו בחמשים דהוה שש וחמש הן שנותן לו בעדו מעט יותר כגון חמשים ופרוטה או חמשים וחצי דינר או נ' ודינר ויותר עד חמשים ואחד וחצי פחות חלק י"ד מדינר דהוא שבע בשש הנ"ל וכן להיפך בלוקח שנתאנה משום חמש ושש דהיינו שוה חמשים דינרין בעד ס' דהוא אונאה דהיותר גדולה עד שוה שש בז' דהיינו שתחלק שוה נ' על ו' חלקים עולה על חלק אחד ח' דינרין ושליש דינר וכשנתאנה הלוקח ונותן בעד שוה ו' הני חלקים דהם יחד חמשים נותן ז' הני חלקים דהיינו שנותן נ"ח דינרין ושליש דהוא האונאה היותר קטנה דלא נתאנה אלא שביעית הוי אונאה וכן אם נתן הלוקח יותר מנ"ח ושליש עד ס' וס' בכלל הוה בכלל אונאה ולא הוה ביטול מקח אע"פ דהוה האונאה יתר משתות מקח מ"מ לא יצא מכלל שתות כל דלא הוי יתר מהאונאה הגדולה דהיינו חמש בשש וז"ש משוה ה' בשש דהיינו ס' עד שוה שש בשבע דהיינו נ"ח ושליש ובתיבת עד למדנו דהוא הדין וכל שכן למאי דביני וביני וכן ברישא באונאת מוכר אמר מ"ה תיבות עד שוה שבע בשש וכנ"ל. ומה שכתב פחות מכל הצדדים הוי מחילה כו' ר"ל אם נתאנה מוכר בפחות ונתן שוה ס' בעד נ"א דינרין וחצי דלא נתאנה אפילו שביעית אלא חלק א' מי"ד בדינר פחות מהשביעית הוי מחילה ואי יהיב פחות מנ' הוי ביטול מקח. ובנתאנה לוקח ונתן בעד שוה חמשים נ"ח ורביעית שהוא פחות משליש הנ"ל הוי מחילה והיכא שנתן יותר מס' הוי ביטול מקח. (אילו) [ומ"ש ואולי] דעת המחבר כו' נראה שעיקר ישוב דהמ"מ להרמב"ם הוא במ"ש שכיון שבשוה ששים החשבון גדור לששה חלקים ומ"ש אח"כ ז"ל ר"ל כעשרה שהוא חשבון גדור לו' חלקים הוא חוספת ביאור למ"ש ראשונה וה"פ לא מסתבר להרמב"ם לחלק המקח השוה ס' ונתאנה בו ונתנהו בפחות כמו כאן שנתנהו בנ' ופרוטה לחלוק שיווי המקח לשבע חלקים אלא לשש חלקים דהוא מינין מגודר בלי שבר דהיינו עשרה משא"כ כשתחלקהו לשבע חלקים שלא יהיה המנין מגודר בלי שבר וז"ש ר"ל שעשרה שהוא חשבון בלי שבר הוא חלק ו' מששים מש"ה לוקחין אותו וחושבין כן באונאה ואין חולקין הס' לשבעה חלקים ותחשבנו האונאה אף שהיה בו האונאה יותר [אין] אנו הולכין אלא אחר השתות לחלק בשתות ולא בשבע ולפ"ז ה"ה אם היה המקח שוה ו' דינרים ונתנהו בה' ופרוטה דהוי מחילה כיון דששה חשבון המגודר ממנו הוא א' ולא שתחלק הששה בשבעה כן נ"ל ביאור דברי המ"מ והב"י השמיט כל דברי המ"מ הנ"ל והביא במקומו דברי המרדכי בפ' הזהב שכתב ז"ל שם מכר לו שוה נ"א בס' (כצ"ל נ"א ולא כס"א שכתוב בהן נ"ח) או שוה כך בנ"א דהשתא ליכא שתות מקח ולא שתות מעות אבל לגבי חד הוי ב"מ ולגבי אידך הוי מחילה לעולם אזלינן בתר מקח הן לענין מחילה הן לענין ב"מ דטעו אינשי בדמי מקח ולא טעו במעות עכ"ל ביאור דבריו נ"ל עד"ש לפני זה בביאור דברי המ"מ והוא כי שוה נ"א בס' מצד קבלת המעות הוא פחות משתות דהרי שתות מס' הוא י' והוא לא נתן יותר כ"א ט' ומצד שיווי המקח הוא יותר משתות דהרי כשתחלק נ"א לו' חלקים לא תגיע לחלק מהן רק ח' וחצי בשלימות והוא נתן לו יותר ובשוה ס' בנ"א הוא בהיפך דלא טעה בשתות שיווי המקח שהם י' ובקבלת המעות נתאנה המוכר יותר משתות שהרי נתאנה בט' ושתות מנ"א אינו אלא ז' וחצי בשלימות וקאמר דלעולם אזלינן [בתר] שתות שיווי המקח וכשמכר נ"א בס' הוי ב"מ וכשמכר ס' בנ"א הוי מחילה ונראה דטעמא דהמרדכי הוא דודאי כשיש בא' מהצדדין שתות ממש כגון שוה ו' בז' דהוה שתות מקח ואינו שתות מעות שקיבל או שוה ז' בשש דהוה שתות מעות שקיבל ולא שתות מקח אמרינן דקנה ומחזיר אונאה אע"פ שיש בצד השני יותר משתות או פחות משתות לא הוי ב"מ או מחילה דבעינן שלא יהיה שתות ממש בשום צד וכדאמר שמואל שתות מעות נמי שנינו וכמ"ש ל' בפרישה אבל כי ליכא בשום צד שתות ממש לא בצד שיווי המקח ולא בצד מעות שקיבל או עכ"פ אין דנין אותו כדין חזרה אלא איכא לספוקי אי דנין אותו כדין ב"מ או כדין מחילה ע"ז קאמר דמסתבר דאזלינן אחר צד שיווי המקח ומטעם דכתב דטעו אינשי בדמי מקח כו' פירוש דזה שכיח ורגיל שאדם טועה בשיווי הדבר וסובר ששוה כך וכך ואינו שוה כ"כ אבל שיטעה בחשבון קבלת או נתינת הדמים זה לא שכיח ולכן בין נתאנה מוכר בין נתאנה לוקח אזלינן אחר הטעות של שיווי המקח ודוק. ונראה דגם הרמב"ם ורבינו ס"ל כהמרדכי דהא לא כתבו דאם מכר שוה נ' ופרוטה בס' דהוי מחילה אלא דקדקו וכתבו דאם מכר שוה ס' בנ' ופרוטה דהוי מחילה והוא ממש כמ"ש בשם המרדכי דכיון דאין בו שתות בשום צד אזלינן בתר טעות דהמקח וה"ה במכר שוה ס' [פחות פרוטה] בנ' (ופחות פרוטה) דהו"ל מחילה משא"כ במכר שוה נ' ופרוטה בס' דכי אזלינן בתר צד טעות דמקח הו"ל במ' וכמ"ש המרדכי ודוק. אבל המ"מ הנ"ל א"א להיות דס"ל כדברי המרדכי לא בקושייתו ולא בישובו. לפי קושיתו דהא להמ"מ במכר שוה ס' בנ"א או איפכא הוה בשניהן אונאה ולהמרדכי לא הוי אונאה בשניהן וגם לפי התירוץ דהולכין אחר חשבון המגודר ותאמר דהס' בנ"א בעינן להיות השתות מגודר מש"ה הוי מחילה אבל בשוה נ"א בס' לא בעינן מגודר כיון דשוה נ"א דהוא חשבון שאינו מגודר אכתי דלהמ"מ מהדין אונאה לא נפקא ולהמרדכי בכה"ג הו"ל ב"מ ומש"ה לא הביא הב"י אלא דברי המרדכי ולא המ"מ כיון שדברי הרמב"ם ורבינו נתיישבו בו והוא מנגד למ"ש המ"מ בישובו הדוחק ועל מור"ם בש"ע [צ"ע] שהמחבר כתב בתחילה כדברי המ"מ בס"ג ואח"כ בס"ד כתב מור"ם בהג"ה דברי המרדכי הנ"ל בלי חולק והן שני הפכים בנושא א' ועי' מ"ש בסמ"ע: