דרישה, חושן משפט רכח:יג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 228:13
Open in the reader →1אין מערבין שמרי יין ביין כו' אבל אם קנה ממנו חבית כו' כעין זה כ"ר עוד בסמוך סי"ח וי"ט לענין שמן וכתב אח"כ דברי הרמב"ם דפליג עליה ומקור דין עירוב שמרי יין מפ' הזהב ומקום דין עירוב שמרי שמן מפ' המפקיד ובין לרא"ש ובין לרמב"ם למדו השמועות זו מזו לדינים הנאמרים ביין לשמן וכן להיפך וז"ל המשנה אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו ובגמרא נותן לו את שמריו והא אמרת רישא אין מערבין כלל כו" א"ר יהודא ה"ק אין מערבין שמרים של אמש בשל יום ולא של יום בשל אמש אבל נותן לו את שמריו ופרש"י דאמש ויום ל"ד אלא משום דסתם אמש ויום משתי חביות הן ואמר ששמרים שנשארו בחבית זו אין מערבין אותן בחבית אחרת של יין לפי ששמרי יין של זו מקלקלין יין אחר ובפ' המפקיד (בבא מציעא דף מ') תנן יוציא לו לוג ומחצה שמרים כו' אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים כו' ר' יהודא אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה ובגמרא אמר אביי לר"י מותר לערב שמרים וה"ט דמקבל דא"ל אי בעי לערובי לך מי לא ערבית השתא נמי קביל לדברי חכמים אסור לערב שמרים והיינו טעמא דלא מקבל דא"ל אי בעית לערובי לי מי הוי שרי לך השתא נמי לא קבילנא א"ל רב פפא אדרבה לדברי חכמים מותר לערב שמרים והייכו טעמא דלא מקבל דא"ל מדלא ערבת לי אחולי אחלת לי לר' יהודא אסור לערב שמרים והיינו טעמא דמקבל דא"ל אי בעית לערובי לך לא שרי לי קבולי לא מקבלת זבין וזבין תגרא אקרי ע"כ ופרש"י יוציא לו כו' המפקיד שעירב יין הפקדון עם יינו ינכה לנפקד לוג ומחצה לשמרים ר"י אומר אף כו' כלומר כשם שהמפקיד מנכה להנפקד כך המוכר לחבירו שמן ונותן לו תמיד כשהוא צריך והוא מזוקק מנכה ללוקח לוג ומחצה מחמת שמרים (ומדקתני ר"י אומר כו' ש"מ דלרבנן מוכר אינו מנכה ללוקח כלום) מותר לערב המוכר לחבירו סתם בעת שהשמן מזוקק ושמריו משוקעים מותר לו לערבו ולבלבל השמרים המשוקעים שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה ופסקו הרי"ף והרא"ש הלכתא כת"ק דר"י וכתב עוד הרא"ש ז"ל והלכתא כרב פפא דבתראה הוא ומותר החנוני לערב ולבלבל ממה שהוא מוכר כדי שימכור השמרים שבחבית עם השמן וה"נ אמרינן בהזהב גבי יין דאין מערבין שמרים שבחבית זו ביין של חבית אחרת אבל נותן לו את שמריו של אותה חבית עכ"ל הנה הלך הרא"ש ז"ל בשיטת רש"י ובשיטתו הלך רבינו והרמב"ם נ"ל דפסק ג"כ כאוקימתא דרב פפא שהיה בתראי אלא דס"ל דהלכה כר' יהודא וטעמו נ"ל משום דלא מצינו דהזכיר רבינו הקדוש המסדר המשניות דברי חכמים בהמשנה בהמפקיד והמשנה והברייתא והסוגיא דפ' הזהב אזלי אליבא דר"י שפיר ומה שחילק הרמב"ם וכתב תחלה אסור לערב ואח"כ כתב ואם עירה כו' מותר וגם הוסיף איסור עירוב אפילו שמרים בשמרים נלע"ד דלמד הכל מסוגיא דפ' הזהב הנ"ל (בי') [בביאור] משנה דקתני אין מערבין שמרי יין ביין מפרש ר"י דה"ק אין מערבין שמרים של אמש בשל היום כו' וזה הל' משמע דאפילו השמרים עצמן אסור לערבן בכה"ג אלו לתוך אלו וזה ע"כ מיירי כשבא לערב מחבית זו לחבית זו ולמכרם יחד דאין דרך למדוד השמרים לאחדים מדות מדות שתאמר שבשעת מכירת מעט מעט איירי וגם אין טעם לעירוב אלו לתוך אלו בשעת המדידה מעט מעט דדוקא בעירוב שמרים לתוך יין רגילין לערבן בשעת המדידה למכרו אגב היין ודומה דהכי קתני אבל נותן את שמריו לתוכו דהיינו כשבא לערות כל החבית לחבירו וקאמר דאחר ששפה המוכר כל היין מחביתו לחביתו דהלוקח אזי מותר לערות לבסוף גם שמרים דאותו יין עצמו לתוכו והרי לפנינו שני הדינים דכתב הרמב"ם דאסור לערב אפילו שמרים בשמרים של אמש בשל יום ור"ל דשתי חביות וכמ"ש רש"י הנ"ל ושבאם מערה כל החבית יחד דמותר ליתן בסוף שמרים בתוכו ומ"ש בתחילה אסור לערב שמרים בתוך יין ושמן וזה מיירי אפילו בשמרים דאותה חבית עצמה ומיירי כשמודד לו מעט מעט דאז אסור לו לערב השמרים ביין כדי למדדן יחד למד זה מדברי ר"י דפ' המפקיד דאמר המוכר שמן מזוקק מקבל עליו לוג וחצי שמרים ופרש"י דלא התנה עמו למוד השמן מזוקק אלא למכור לו מעט מעט יין או שמן סתם והמוכר מודד לו לחביתו מעט מעט כשהיה צלול וקאמר דמנכה לו בסוף לוג וחצי למאה לוג וס"ל כאוקימתא דרב פפא דהיה בתראי דס"ל דלמ"ד דאוסר מתחילה לערב ס"ל דצריך הלוקח לקבל עליו לבסוף שמרים מוכח מזה דאסור לערב שמרים דרך מכירתו מעט מעט אפילו מאותה חבית עצמה ומה"ט נראה דקיצר רבינו וכתב סתם בל' הרמב"ם אסור לערב כו' ולא הזכיר אמש בשל יום כלשון הגמרא והרמב"ם שם ואכתוב ל' בסמוך משום דס"ל דכל עירוב אסור אפילו מאותה חבית עצמה א"ל כשמערה כל החביות יחד ומ"ש הגמרא והרמב"ם אמש בשל היום אשמרים כ"כ וכמ"ש הרמב"ם בהדיא בשמרים ולא כ"כ בתחילת דבריו בעירוב יין משום דאין דרך שמרים למכרן מעט מעט במדה כ"א הכל יחד וכמ"ש ואין איסור בהן אלא לערב משתי חביות יחד (קלקלו) [דיקלקלו] זה בזה ועיין מה שכתבתי עוד בסמוך בביאור דברי המגיד משנה והוכחתי דמ"ש המ"מ שם דיש מי שפירש כו' הוא כפירוש רבינו להרמב"ם ע"פ מה שכתבתי מכל וכל ושאותו תפס המ"מ לעיקר ע"ש. גם הב"י כתב בשם בעל המרשים דהרמב"ם פסק כר' יודא ע"ש אך דבריו סתומים והב"י דחה דבריו וכתב דגם הרמב"ם פסק כחכמים וכאוקימתא קמייתא וע"ד שכתב המ"מ בפי' הראשון שאכתוב בסמוך וגם שאר דברי ב"י בזה הן קצרים וסתומים ומעורבבים ואשר כתבתי כאן ואוכיח אותו בסמוך בס"ך מכמה קושיות הוא הפי' המדוייק בעיני ודוק: