דרישה, חושן משפט רכח:כ
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 228:20
Open in the reader →1והרמב"ם כתב אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן כו' עד סופו כ"כ הרמב"ם שם בפי"ח דמכירה אלא ששם פי' יותר וכתב ז"ל ואפילו שמרים של אמש בשמרים של יום אסור וכתב המ"מ שם ז"ל אסור לערב שמרים כו' ברייתא שם ובהלכות וסוף הברייתא אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום פי' רש"י דיום ואמש ל"ד אלא חילוק הכלים הוא שיש להקפיד מחבית לחבירו וז"ש המחבר אבל אם עירה היין וכו' המוכר לחבירו שמן מזוקק כו' פסק דלא כרבי יודא דמתניתין דפרק המפקיד וכן דעת ההלכות שם ויש מי שפירש שאפילו ר" יודא מודה בא"ל שמן מזוקק ולא חילק אלא באומר שמן סתם ונתן לו בסתם מזוקק ונשארו בידו השמרים ואומר ר' יודא שנותן השמרים ופוסק רבינו כאוקימתא קמא דאמרינן לדברי חכמים אסור לערב השמרים וז"ש למעלה אסור לערב שמרים ביין ובשמן מוכר לו שמן סתם כו' זה נתבאר שם עכ"ל המ"מ והנה דברי המשנה והברייתא והגמרא ואוקימתא קמא ובתרא דפ' המפקיד ודפרק הזהב כבר כתבתי גם ביאור דברי הרמב"ם כפי הנלע"ד הכל תמצא מבואר לפני זה בדרישה בסי"ג ועתה באתי להוסיף ולבאר דברי המ"מ הללו כי קצרים גם סתומים הם מאד גם מעורבבים וא"א להולמן לע"ד כפי מה שהן מוצגים לפנינו כנ"ל. וזה יתבאר משלש קושיות גדולות שקשיין בדבריו. הא' הוא מ"ש ויש מי שפירש שאפילו ר"י מודה באומר שמן מזוקק כו' עד ופסק רבינו כאוקימתא קמא דאמרינן לדברי חכמים כו' ור"ל דפסק הרמב"ם כחכמים מדסיים וכתב עליו ז"ל וז"ש למעלה אסור לערב שמרים וכו' ור"ל כדברי חכמים דנקט דאמרו אסור לערב כו' וקשה מאחר דלפ"ז בסתם שמן הוא דפליגי ואמרו חכמים דלא יקבל שמרים ואיך כתב דפוסק כחכמים הלא הרמב"ם בהדיא [כתב] דבשמן סתם מקבל עליו. השני בהתחלת דבריו כתב ז"ל אסור לערב כו' ברייתא שם דלא יערב אמש בשל יום כו' הרי דפי' דברי הרמב"ם במ"ש אסור לערב דהיינו מחבית של זה ליין או שמרים של זה משום דמקלקלו ובסוף דבריו כתב ז"ל ופסק כאוקימתא קמא דאסור לערב שמרים וז"ש למעלה אסור לערב שמרים ביין ובשמן כו' משמע ומוכח דפירוש האיסור לערב דכתב הרמב"ם אפילו בחבית אחת דהא מזה איירי שם בהמפקיד המשנה (הנהו) [הנ"ל] באוקימתות ודוחק לומר דכוונת המ"מ במ"ש וז"ש למעלה כו' אינו אלא לומר דמ"ש דאסור לערב שמרים בשמן הוא מפ' המפקיד דאילו מההיא דפרק הזהב הנ"ל לא משמע אלא איסור שמרים ביין ומשמן לא איירי דא"כ לא הו"ל להמ"מ להזכיר כאן איסור עירוב שמרים ביין. ועוד דאכתי קשה כיון דמכאן מוכח דאפילו במוכר יין ושמן סתם מדות מדות אסור לערב אפילו שמרי עצמה לתוכה למה התחיל המ"מ לפרש דמ"ש הרמב"ם אסור לערב כו' דמיירי דוקא שמרים דמחבית זו אסור לערבו ביין דחבית אחרת. והשלישי דסיים המ"מ וכתב ז"ל מכר לו שמן סתם כו' זה מתבאר שם עכ"ל וק' הלא שם משמע דפליגי בשמן מזוקק ולא איירי בשמן סתם ודוחק לומר דכוונתו היה מדפליגי בשמן מזוקק משמע דבשמן סתם הכל מודים דקבולי מקבל עליה דא"כ לא הול"ל סתם זה מתבאר שם אלא הול"ל זה נלמד משם ואין זה מדרכי המ"מ לכתוב דבר שנוכל לטעות בו. ועוד יש לדקדק בדברי המ"מ שהתחיל וכתב המוכר לחבירו שמן מזוקק כו' פסק דלא כרבי יודא כו' דהו"ל לפרש אלא כמאן דהא כרבנן נמי לא אתיא הרמב"ם דהא לפי אותו פי' דפליגי במתנה עמו למכור לו שמן מזוקק נמצא האוקימתא דאביי ורב פפא קאי כולם אשמן מזוקק דאיירי בהו ר"י וחכמים ולפי אוקימתא דרב פפא ס"ל לחכמים דלא יקבל עליו שמרים מטעם דמתחלה היה מותר לערב ומדלא עירב מחל וכיון דס"ל כן בשמן מזוקק כ"ש דהול"ל הכי בשמן סתם דמתחילה היה מותר לערב ומדלא עירב מחל ולא היה לו לקבל עליו שמרים ואם כן למה כתב הרמב"ם דבשמן סתם מקבל עליו שמרים אלא ע"כ צ"ל לפי' זה דס"ל כאוקימתא קמייתא דאביי דס"ל אדרבה דמאן דסבר דמתחלה אסור לערב ס"ל דאין מקבל שמרים ולפ"ז אתי שפיר משום (דחז"ל) [דחכמים] לא פליגי אר"י כ"א במתנה עמו על שמן מזוקק ובזה סבירי להו דאסור לערב שמרים ומשום הכי נמי אין מקבל עליו שמרים מה שאין כן במוכר לו שמן סתם דמזה לא איירי האוקימתות ובו הכל מודים דמתחלה היה מותר לערב ומשום הכי נמי מודים חכמים דכל דלא עירב דמקבל שמרים דחדא באידך תליא לאוקימתא דאביי ואם כן הוה ליה להמגיד משנה לכתוב זה בפי' קמא מיד אחר שכתב דפסק דלא כר"י הוה ליה לסיים ולכתוב אלא כחכמים וכאוקימתא קמייתא. ועוד יש לדקדק במה דסיים וכתב שם אחר זה ז"ל ואמר רבי יודא שנותן השמרים ופוסק רבינו כאוקימתא קמא דאמרינן לדברי חכמים כו' דמאחר דפסק כחכמים למה הכניס רבי יודא בנתיים במ"ש ונותן השמרים. מכח כל הקושיות והדקדוקים הללו אני אומר דמ"ש המ"מ לבסוף ז"ל ופסק רבינו כאוקימתא קמא דאמרינן לדברי חכמים אסור לערב השמרים הוא מהופך וצריך לסדרו בפירוש הראשון. (ואפשר דגליון היה כתוב מבחוץ ופסק רבינו כאוקימתא קמייתא וקאי אפירוש הראשון וטעו וכתבוהו בפנים וקבעוהו אחר פירוש השני בסברם שגם אפי' השני קאי דס"ל דפלוגתת ר"י וחכמים איירי במתנה עמו בשמן מזוקק וכמוזכר בפשיטות דברי ר' יודא) וכתב שם ז"ל פסק דלא כרב יודא עליה סיים וכתב ופסק רבינו כאוקימתא קמא דאמרינן דלדברי חכמים כו' וכמ"ש והוכחתי לעיל בסמוך דלפי' הראשון דכתב המ"מ דפלוגתתן איירי במתנה עמו שמן מזוקק א"א לפרש דברי חכמים א"ל שפסק כאוקימתא קמא וכחכמים משא"כ לפי' השני דס"ל דבמתנה עמו על שמן מזוקק רבי יודא מודה דאין מקבל שמרים ופלוגתייהו הוא דוקא במוכר לו שמן סתם אז אי אפשר לומר דס"ל כאוקימתא קמא וכמ"ש לעיל בסמוך וגם אי אפשר לומר דס"ל כחכמים וכאוקימתא בתרא דהא לפי זה חכמים ס"ל דאין מקבל עליו שמרים ואפילו במוכר שמן סתם והרמב"ם פסק דבמוכר שמן סתם דמקבל עליו שמרים ומחוירתא דלפי' השני צ"ל דס"ל להרמב"ם דפסק כר' יודאי אליבא דאוקימתא בתרא וכן כתב ב"י בשם המרשים וכמ"ש והשתא א"ש הכל דמש"ה סיים וכתב המ"מ על אותו הפירוש ואמר ר' יודא שנותן השמרים ר"ל דס"ל להרמב"ם כרבי יודא דאמר שנותן פי' דמקבל השמרים במוכר שמן סתם ולא הוצרך לכתוב בפי' דהיינו כאוקימתא דרב פפא דמסתמא ס"ל כרב פפא דהוא בתראי (אבל במתנה על שמן מזוקק מודים וכנ"ל) וע"ז סייס המ"מ וכתב שפיר ז"ל וז"ש למעלה אסור לערב שמרים ביין ושמן ור"ל לפי' זה ס"ל לר' יודא דאפילו במוכר שמן סתם אסור לערב אפילו שמרים של עצמה כשמוכר ונותן לו מעט מעט דהא חדא באידך תליא לאוקימתא דרב פפא א"כ אין צריך לפרש דברי הרמב"ם במ"ש אסור לערב שמרים ביין ושמן דר"ל מחבית זו לחבית אחרת משום דמקלקל כמו שפירשתי תחלה אלא מיירי אפילו בשמרים באותה חבית עצמה אסור לערב במכרו לו מעט מעט כ"א בעירה לו כל החביות יחד מחביות דמוכר לחביות דלוקח דאז מותר לערב בשמרים עצמו וכמוזכר בדבריו שם ומ"ש תחלה דמיירי מעירב ב' חביות זהו דוקא לפירוש הראשון דכתב המ"מ דפי' פלוגתתן והאוקימתות הכל במתנה עמו במכירת שמן מזוקק דלאותו פי' אין איסור בעירב שמרי עצמה במכירת יין סתם אפילו לדברי חכמים כאוקימתא קמא דס"ל להרמב"ם כוותיה לאותו פי' וכמ"ש ולאותו פי' מ"ש הרמב"ם אבל אם עירה היין מכלי אל כלי כו' מיירי אפילו במוכר לו מעט מעט גם כן מותר לערב שמרי עצמה לתוכו ודוק כי בזה נתיישב הכל בס"ד וא"ש נמי במאי דסיים המ"מ וכתב חכר לו שמן סתם כו' זה מתבאר שם דכ"כ לפי' השני דסיים בו דס"ל דפלוגתתן היא בלא התנה עמו שמן בשמן מזוקק אלא שמן סתם ומבואר שם במשנה דר' יודא ס"ל דמקבל עליו לוג וחצי שמרים והלכה כוותיה לפי זה ודוק ומדכתב כן ש"מ דתפס זה הפי' לעיקר וגם רבינו תפסו לעיקר ומש"ה לא כתב רבינו בהעתקתו לדברי הרמב"ם דכתב אסור לערב שמרי כו' דמיירי באמש בשל יום או בעירוב שתי חביות כמ"ש הרמב"ם כי לפי' השני איירי הרמב"ם בשמרי עצמה דאסור לערב ביין אפילו במוכר לו מעט מעט וכמ"ש המ"מ (אפילו) לאותו פי' ז"ל וז"ש למעלה אסור לערב כו' וכמו שבארתיהו בס"ד ומש"ה העתיק רבינו גם לריש דברי הרמב"ם כי משמע לרבינו כפי' זה השני דס"ל דאסור לערב אפילו שמרי עצמה במוכר מעט מעט וזהו דלא כמו שכתב רבינו ראשונה ודלא כב"י שפי' לדברי הרמב"ם ע"ד הפי' הראשון שכתב המ"מ ולא שם לבו שהמ"מ ס"ל כפי' השני כמ"ש וגם קשה לי (לפ') [לפירושו] ולאותו פירוש הראשון איך פסק כאביי משום דהוא [סתמא] דתלמודא הא קיי"ל דמאביי ואילך הלכה כבתראי ועוד דא"כ לא הו"ל לרבינו לאתויי רישא דדברי הרמב"ם דהא לא פליג עליה ועוד דא"כ הול"ל בריש דבריו אסור לערב שמרים של אמש בשל יום כמ"ש אח"כ בשמרים אלא מחוורתא כדכתיבנא והוא נכון בעיני ודוק ועמ"ש עוד מזה לעיל בסי"ג ואף שבפירוש המשניות כתב הרמב"ם על הך משנה דהמפקיד ואין הלכה כרבי יהודא אין סתירה מהם חדא דאפשר דאאינך בבי דפליגי בהו רבנן ורבי יהודא בההוא מתניתין הוא דפסק כן ועוד דאין זה דבר חדש שסותם בחיבור הפסקים הפוך מה שסתם בפי' המשניות דוק ותשכח. ומה שיש עוד חילוק בין הרמב"ם ורבינו בההוא דקנו ממנו בשעת הבדים הוא מפני שמחולקים בפירוש דלישנא דגמרא דקאמר התם במפקיד לא קשיא הא דיהיב ליה בתשרי כו' דרש"י והרא"ש מפרשי ליה לענין יוקרא וזולא והרמב"ם מפרש ליה לענין גודל וקוטן המדה וכמעט היא היא ושניהם עולים יפה ע"ש: