דרישה, חושן משפט רלא:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 231:8
Open in the reader →1הסיטון שקונה כו' עד ובעל הבית שאינו מוכר כ"כ כו' שם דף פ"ח הסיטון מקנח מדותיו א' לל' יום ובעל בית א' לי"ב חודש ופי' ר"ש הטעם כמש"ר רשב"ג אומר חילוף הדברים וכתב רשב"ם שם טעמו דרשב"ג ע"ש ופסקו הרמב"ם ורבינו כת"ק וז"ל המ"מ שם בפ"ח דגניבה ופסק הרב דלא כרשב"ג עכ"ל והכ"מ תמה שם וכתב ז"ל ולמה לא פסק כמותו הלא כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו עכ"ל גם בב"י הקשה זה ואסיק וכתב ז"ל ואפשר דשאני הכא דמסתבר טעמא דת"ק עכ"ל. ונראה שכוונתו למ"ש הרי"ף בפ' גט פשוט על משנה דהמלוה לחבירו ע"י ערב כו' שם מסיק וכתב על הא דאמר הלכה כרשב"ג זה כו' חוץ מערב כו' ז"ל והדין כללא לאו דוקא הוא דלא אמרינן הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל אלא עד דאיכא טעמא עכ"ל ור"ל טעמא דמסתבר ואינו מוכרח (דס"ל) [די"ל] דכוונתו לאפוקי (חד טעם) [הירא דטעם] דבר פלוגתא דרשב"ג מסתבר טפי משא"כ הכא דאיכא טעמא לרשב"ג כמו לת"ק ונראה ליישב דס"ל דשם במשנה גילה לנו המסדר המשנה דאין הלכה כמותו שהרי אחר זה שנינו שם והחנוני מקנח מדותיו פעמיים בשבת ע"כ וזהו דלא כרשב"ג דלרשב"ג אדרבה כיון דחנוני מודד תדיר יותר מסיטון אין מדותיו נקרשין ומתייבשין וא"ת שרשב"ג פליג נמי אהא א"כ הוה ליה לר' לסדר פלוגתת רשב"ג אחר זה בחנוני וראיה לדברי שרשב"ם כתב שם ז"ל חנוני מקנח י"מ אתאן לת"ק (ור"ש) [ונראה] לפרש דאף רשב"ג מודה בחנוני דאע"פ שמוכר תדיר כיון דאין חייב להטיף ג' טיפין נקרש בתוכו יותר עכ"ל והנה אף שרבינו כתב ג"כ ה"ט אחנוני מ"מ נשמע מינה ג"כ דאין הלכה כרשב"ג דא"כ כיון דאיכא נמי סברא למעט בו הקינוח כיון דהוא מודד תדיר לא הו"ל להצריכו לקנח ב' פעמים בתדירות בשביל הטיפין ועוד דדומיא דמקנח משקלותיו ומאזנים שלו קתני שם ושם לא שייך טיפין וזהו טעם של הרמב"ם דפסק כת"ק ואחריו נמשך רבינו וכן משמע לי מדברי המ"מ שכתב שם ז"ל סיטון מוכר יותר במדה גסה מן החנוני ואינו מוכר בתדירות כ"כ כו' ע"ש משמע דבא ליתן טעם להא דהצריכו לחנוני לקנח ב"פ בשבוע משום דמודד תדיר והיינו דלא כסברת רשב"ג ודוק: והרמ"ה פסק שאף לדבר יבש צריך תימה הלא שם במשנה קתני אחר הני קינוחין הללו ז"ל ארשב"ג בד"א בלח אבל ביבש א"צ עכ"ל ול' בד"א כו' משמע דלא לפלוגי את"ק אתא אלא לפרשו וכדקיי"ל דכל ל' אימתי ובמה לפרושי באו ולא לפלוגי ועוד אף א"ת דפליגי הלא הלכה כרשב"ג בכל מקום ששנוי במשנתינו ונראה דהרמ"ה ס"ל דרשב"ג לא אכל המחקים דשנו שם במשנה קאי כ"א אמשקלות ואמאזנים דמשקלות כיון דלית להו בית קיבול אין רגיל לדבק בו ביבש ומאזנים בית קיבול הוא רחב ומנפח בהו ויוצאים הפרורים הנשארים מדברים יבשים משא"כ במודד במדה שיש לו תוך עמוק וצר ס"ל להרמ"ה דמודה רשב"ג בזה דצריך לקנחו אף ביבש וראיה לדבר שרבינו כתב בסמוך סט"ו וי"ו הדין דקינוח משקלות ומאזנים דוקא בדבר לח ולא הזכיר שם דעת הרמ"ה שחולק אזה אלא ודאי ס"ל לרביע גם כן דלית מאן דפליג בהא וכמ"ש: