דרישה, חושן משפט רלא:כח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 231:28
Open in the reader →1בד"א בדברים שיש בהן חיי נפש כו' בב"ב סוף דף צ"א מייתי ד' ברייתות זא"ז ברייתא ראשונה קתני אין אוצרין פירות דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות אבל תבלין כמון ופלפלין מותר ברייתא שנייה אין מוציאין פירות מא"י דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות ברייתא שלישית אין משתכרין בא"י בדברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות וכו' ברייתא רביעית אין משתכרין פעמיים בביצים אמר מרי בר מרי ופליגי בה רב ושמואל חד אמר על חד תרין וחד אמר תגר לתגרא ופירש רשב"ם תגר לתגרא אלא תגר ראשון ימכור לצריכין אבל לא לתגר אחר דיש כאן ריוח ב"פ כו' אבל בשאר דברים מותר שאם יוקיר זה ימצא אחרים שימכרו בזול עכ"ל והרמב"ם כתב כל הד' ברייתות בפי"ז דמכירה ע"ש והרא"ש לא הביא אלא הברייתא הראשונה דאין אוצרין כו' וכתב דמיירי בעיר שבה רוב ישראל וברייתא אחרונה דאין משתכרין בביצים כו' ומאי דאיתמר עלה כנ"ל והשמיט שתי הברייתות האמצעיות משום דאיסורייהו היא דוקא בא"י וכדקתני בהו אין מוציאין פירות מא"י כו' אין משתכרין בא"י כו' ורבינו ג"כ נמשך אחר דברי הרא"ש ומש"ה לא כתב דינא דאין מוציאין פירות כו' כלל והא דכתב דינא ואין משתכרין ביינות שמנות וסלתות כו' לאו מברייתא השלישית הנ"ל קתני לה דהרי בה לא נזכר שכר שתות אלא משתכרין סתם קתני בה ופי' כפי' הרשב"ם שם שפי' אין משתכרין לקנות תגר מבע"ה ולמכרו בשוק אלא בע"ה בעצמו ימכרנו להצריכין והיינו דוקא בא"י וכ"כ הרמב"ם שם דין ד' דינא דהאי ברייתא ופי' כפי' רשב"ם ולפני זה בדין ב' כתב שם כמש"ר כאן ז"ל בד"א (דאין משתכרין יותר משתות) בדברים שיש בהן חיי נפש כגון שמנים יינות וסלתות כו' אלא שבמקום שכ"ר ז"ל אבל בשאר עניינים כו' כ' הוא ז"ל אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן כו' וע"ש בהמ"מ שם שכתב שדימה זה למ"ש שם בברייתא אבל תבלין וכמון מותר וק"ק למה שינה מל' הברייתא בסיפא וכתב אבל העיקרין כגון הקושט כו' במקום תבלין וכמון דקתני בברייתא וחילוק גדול יש ביניהם דתבלין הן לפחות מכשירי מאכל אדם משא"כ הקושט והלבונה ומה"ט רבינו לא נמשך אחריו בזה וכתב אבל בשאר דברים וכו' ובכללם כל מה שאינו מעיקר אוכל נפש כעין שמנים ויינות וסלתות ונ"ל ליישב דברי הרמב"ם קושיא זו בקושיא אחרת שיש להקשות בדברי הרמב"ם הללו והוא דדיוקי דבריו קשיין אהדדי דמדכתב בראשונה אין משתכרין כו' כגון יינות ושמנים וסלתות משמע הא כמון תבלין ופלפלין משתכרין בהן מה שירצו ומסיק וכתב אבל בעיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין כו' משמע דוקא כיוצא בהן דאינן אפילו בכלל מכשירי אוכל נפש הא תבלין ופלפלון דוקא שתות אלא ודאי צ"ל דס"ל להרמב"ם דהדין מתחלק לתלתא דבעיקר אוכל נפש כיינות ושמנים דוקא שתות ושאינו אוכל נפש כקושט והלבונה משתכר כל מה שירצה אפילו כפלי כפלים וכמון וכיוצא בזה שהן מכשירי מאכל ולא אוכל עצמו אינו משתכר בהן כל מה שירצה אבל עכ"פ טפי משתות מותר ורבינו שכתב שבשאר דברים זולת יינות ושמנים ירויחו בהן מה שירצו גם כן אינו סובר דשוין הן מה שהוא מכשירי אוכל נפש ושאינו אוכל נפש כלל שהרי סיים וכתב עליו ז"ל אין משתכרין בביצים אלא הכפל אבל עד הכפל מותר לפי שאין בהן חיי נפש כ"כ נמצא דמ"ש לפני זה אבל שאר דברים ירויח בהן מה שירצה ע"כ מיירי דוקא כגון הקושט והלבונה וכיוצא בו שאינו אוכל נפש כלל אלא שניחא ליה לנקוט לשון הברייתא דאין אוצרין הנ"ל ור"ל כל חד כדינו וסמך אמ"ש אחר זה דין ביצים דממנו נלמד דתלתא דינין נינהו וכמ"ש. והרמב"ם לא מצי ג"כ לכתוב כן מפני דהרמב"ם כתב דין הברייתא דאין משתכרין פעמיים בביצה כמ"ד תגרי בתר תגרי (ע"ש בדין ג') ולא איירי בכמות השכר דתגר ראשון מש"ה כדי שלא נטעה שינה לשון הברייתא ורימז הדין בדיוק דבריו וכמ"ש ודוק כי זה נ"ל. ולא כב"י וכ"מ דדייק מדברי הרמב"ם דכל שאינו דומה לקושט ולבונה אסור להשתכר בו אלא שתות אפילו בכמון ופלפלין וכ"ש בביצים דהוא יותר אוכל נפש מהשמנים ותמה על רבינו שכתב דביצים אינם אוכל נפש כ"כ וגם תמה על המ"מ שכתב והוכיח דאינם אוכל נפש מהגמרא מדלא קאמר תסתיים דשמואל הוא דאמר תגרי בתר תגרי דאי על חד תרין הא אמר שמואל אין משתכרין יותר משתות אלא ודאי ביצים לאו אוכל נפש כולי האי הוא עכ"ל המ"מ והב"י דריה דבריו בדברים דחויים כי מ"ש הב"י דאפשר דמלתא דפשיטא היה התסתיים לתלמודא הוא דוחק גדול גם מ"ש דלא מצי למימר תסתיים דהא אפשר דהא דאמר על חד תרין א"ש בהדי ההיא דאל ישתכר יותר משתות כמ"ש התוס' עכ"ל גם זה דוחק גדול להמעיין שם בתוס' כי ז"ל התוס' שם חד אמר על חד תרי וא"ת מאי איריא ביצים אפילו שאר דברים נמי כדאמרינן המשתכר אל ישתכר יותר משתות ותירצו דמיירי אפי' טרח דהיכא דאיכא טירחא יכול להשתכר יותר משתות כו' ונ"ל דה"פ דקשיא להתוס' להאי מ"ד דפי' דברי הברייתא דבא לומר דלא ישתכר בביצים יותר מהכפל למה כתבה וקתני בברייתא האזהרה דלא ישתכר בביצים יותר מככל יותר ממה שכתבה האזהרה אשאר מיני אוכלין דאין משתכרין בהן יותר מהשתות וז"ש אפילו שאר דברים נמי ר"ל גם בשאר דברים של אוכל נפש אסור להתגר להשתכר מה שירצה והי"ל למיאני ג"כ שיעורייהו לכל א' כפי דינו ולפי מה שהוא אוכל נפש ומשני דמיירי אפילו טרח בהו ואז אין לו שיעור קצוב משא"כ ביצים דנתנו לו שיעור קצוב בכפל ומסיק דרשב"א תירץ כו' וג"כ כוונתו ע"ד שכתבתי ודוק שפי' זה נראה מוכח מל' התוס' ועניינו גם מ"ש הב"י דרשב"ם תלה הדבר בביצים ג"כ בטרחא נראה דז"א דהא התחיל וכתב משום דביצים אין בהן חיי נפש כ"כ. ומ"ש שם עוד ז"ל גם טורח מרובה כו' לא כ"כ אלא משום אידך מ"ד דפי' תגרא בתר תגרא וכדמסיק שם בהדיא ע"ש ואף אם דמצריך שניהן יחד גם אליבא דמ"ד על חד תרי מ"מ הוא דלא כב"י שכתב ביצים הוא אוכל נפש כמו יינות ושמנים ודוק: