דרישה, חושן משפט רלה:י
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 235:10
Open in the reader →1ויראה לי שהקטן שקנה קרקע כו' שתעמוד בידו כו' מדלא כתב רבינו שיש חולקים בזה על הרמב"ם משמע דס"ל שהכל מודים להרמב"ם בזה וק' ממ"ש רבינו אח"כ מיד בסמוך וז"ל ויראה מדברי א"א הרא"ש ז"ל דבמקרקעי אין מקחו מקח כו' וכ"כ עוד מיהו אם קנה קרקע מקחו מקח כו' דמשמע דוקא כשהוא מבן י"ג ואילך וכדאיתא באשר"י בהדיא אבל קטן לא וא"ל דאה"נ דפליגי חדא דהו"ל למיכתב ומדברי הרא"ש יראה כו' בל' פלוגתא ועוד דהא ע"כ לא פליגי שם הרא"ש והרי"ף ור"ת אלא אי בעינן בן עשרים או שיהיה פקח או לא וכמ"ש רבינו אח"כ אבל משמע דבזה כ"ע לא פליגי דקטן פחות מי"ג אין מקחו מקח במקרקעי ודוחק לומר שחולק הרמב"ם אכ"ע גם משמע דהראב"ד מודה לדבריו בזה גם לעיל בסימן זה כתב רבינו ז"ל אבל במקרקעי לא אפילו נתנו לו במתנה או שקנאו לו אפוטרופוס כו' דמשמע דוקא שקנאו האפוטרופוס אבל בדידיה עצמו לא שייך קנין ודוחק נמי לומר דהרמב"ם ג"כ לא ס"ל שקטן שקנה קרקע שתעמוד בידו אלא דוקא כשעבד תרתי שנתן דמים והחזיק ג"כ וכדדייק לישניה דהרמב"ם דאז היה דומה לדברים שאחרים מקנים לו שהוא פשוט בגמרא דיש לו זכייה בגוה לאפוקי אם החזיק בו לחוד או נתן המעות לחוד שעדיין אדוק בו יד המוכר בקצתו להכי גם המוכר יכול לחזור בו דסברא זו לא נזכרה בשום מקום דמאחר דאינו מועיל קנין בקרקע בקטן מה לי חד מה לי שנים לכן נראה דלא כתב הרמב"ם שאם קנה קרקע שתעמוד בידו אלא כל זמן שהוא רוצה אבל אם אינו רוצה יכול לחזור וכמ"ש בפרישה בשם המ"מ ומ"ש הרא"ש דעד י"ג שנים לא הוה מקחו מקח היינו לענין שיהיה מקח גמור שאף הוא לא יהיה רשאי לחזור (ומה שהוצרך רבינו לכתוב שם בשם הרא"ש דעד שהגדיל אין קניינו קנין כו' כתבתי לזה ישוב בפרישה ע"ש) וכן לעיל מ"ש שקנאו אפוטרופוס כו' רצה לנקוט מילתא דפסיקא דהיינו מקח גמור שאינו יכול לחזור שום א' ככל קנין דעלמא א"נ לעיל דוקא קאמר דהיכא דקנאו אפוטרופוס הוא דלא יכול ליתן אותו במתנה שהרי הקנין קנין גמור והקרקע שלו וקרקע אינו יכול ליתן במתנה אבל אם הקטן עצמו היה קונה אותה כיון דהוא יכול לחזור אם ירצה הוה קרקע זו שבידו כאילו היו מעותיו בידו שהרי אם רוצה צריך להחזיר לו המוכר מעותיו כל זמן שירצה ולכן ניתן במתנה דלאו שם קרקע עליה אלא שם ממון כיון דהיה יכול לתבוע מעותיו מתי שהיה רוצה וק"ל: והראב"ד השיג עליו וכתב כו' עד שהמקנה מקנה לו כל קניינו כו' גם בזה שינה רבינו מל' הראב"ד כי ז"ל הראב"ד בהשגות שם לפני זה וכן אני אומר שאם הקנה בקנין קנו שהקנין לא גרע מהכסף והוא כסף עצמו מההוא מעשה דגיטין דההיא [אמתא] דשדרו לה מרה כומתא ואמר קני הא וקני נפשך וכו' ונמצא שהוא כסף גומר דעדיף משאר כסף וקונה לגמרי וכן אם קנה היא בקנין קנה שהמקנה מקנה לו כל קניינו ואינו חוזר בו אבל אם השכיר הוא מקום פירות לא קנו ממנו דשכירות כמכר הוא עכ"ל. ודבריו סתומין אבל נתבארו מתוך מ"ש המ"מ שם ז"ל איני מבין דבריו מה ענין זה לדמיון שהקנין בכסף שאם הוא בכסף ודאי לא קנה המקבל כמ"ש המחבר שאין הכסף קונה ביתומים וכבר נתבאר גם מה שאמר שהוא כסף גומר דעדיף משאר כסף וכוונתו ז"ל לומר דהקנין בעבדים גומר להוציאן לחירות ואינן צריכין גט שחרור והכסף אינו גומר שעדיין הן צריכין גט שחרור ויליף לה מעובדא דההיא אמתא חוץ מכבודו שאינו דבפירוש הושוו שם הקנין לכסף ולא יפו כחו כלל וכ"ש שיש שם מפרשים דלאו בתורת קנין היה עושה אותו מעשה ויתבאר בהל' עבדים סוף דבר איני רואה בכל מה שהביא הר"א ז"ל שום דמיון בדין קנין הקטן אם הוא מועיל עכ"ל ומ"מ לכאורה משמע מדברי הראב"ד שנתן שני טעמים לשני העניינים דלמה שאם קנו אחרים מטלטלין מהקטן שקנו נתן הטעם מפני שהכסף גומר ולמה שאם קנה הקטן מטלטלין קנה נתן טעם מפני שהמקנה מקנה כל קניינו ורבינו קיצר ולא כתב אלא טעם הב' שהמקנה מקנה כל קניינו לחוד לכן נראה פשוט דס"ל לרבינו דמ"ש הראב"ד שהמקנה מקנה לו כל קניינו ז"א אלא מטעם שכתב כבר שהקנין עדיף מכסף שהוא גומר להוציא עבדים אפילו בלי שטר שחרור וכמ"ש המ"מ בביאור דבריו ותדע דאל"כ קשה איך השיג הראב"ד על הרמב"ם בלי טעם לומר שהמקנה מקנה כל קניינו אלא ודאי מכח ראייתו שהקדים מההיא אמתא דמינה נלמד דכסף גומר ומה"ט קיצר רבינו ונקט דבריו במושלם איך שכתב הראב"ד שהמקנה מקנה לו כל קניינו וקאי בין אם הקטן הקנה להן או אחרים לו וק"ל. אלא שיש לתמוה מאחר שהמ"מ תמה על הראב"ד ועל ראיותיו וכתב שאיני רואה בכל מה שהביא שום דמיון בדין קנין הקטן וכנ"ל א"כ למה הביאו רבינו במסקנא כאילו תפס דבריו לעיקר ונראה דרבינו ס"ל דמ"ש הראב"ד שהקנין לא גרע מהכסף כו' הוא הקדמה למ"ש אח"ז וכאילו אמר אף שהקנין סודר יש לו ריעותא דכבר הדרא סודרא למרא מ"מ לא גרע מאילו נתן לו כסף וכיון שכן הוא קנין עדיף מכסף דאף שכסף אינו קונה ק"ס קונה אפילו בקטן דקנין זה כסף גומר הוא ומקנה כל קניינו כאילו עשה משיכה וכמ"ש בפרישה ובזה נסתלקה קצת תמיהת המ"מ מהראב"ד ומש"ה תפס רבינו דברי הראב"ד לעיקר. ואין לתמוה על הראיה שהביא הראב"ד מההיא אמתא כו' הא מסקינן התם בפרק השולח דלא עשה ולא כלום דתשובתו בצדו משום דהו"ל בכליו של מקנה והרמב"ם והראב"ד איירי כאן כשקנה בכליו של קונה וכמ"ש בפרישה ומש"ר בשם הראב"ד בסוף איך שהשיג וכתב דאם אחרים השכירו כו' עד לענין מציאה לבד אמרו לאו באותה השגה השיג כן ע"ש אלא שרבינו חיבר וצירף ענייני השגותיו יחד ע"ש ודוק: