דרישה, חושן משפט רלו:ד

1לקח העכו"ם כו' עד בא העכו"ם בעקיפין עליו כו' מקור דינים הללו ופלוגתתן דהרא"ש ורמב"ם תלוי בפי' הברייתא והגמרא דלשם דף נ"ח ת"ר הבא מחמת חיב ומחמת אנפרות אין בו משום סקריקון א"ר יוסף אין דין אנפרות בבל מ"ט כיון דאיכא בי דואר ולא אזיל קביל אימר אחולי מחיל וע"ש בפירש"י דמוכח מריש לשונו ומסופו שפי' הבא מחמת חוב דומיא דמחמת אנפרות שבעלילה בא עליו לומר שאתה ח"ל ואין לו ראיה לטענתו ומש"ה פי' דיחזור לו בחנם אבל הרמב"ם פי' בא מחמת חוב דמיירי דיש לעכו"ם עדות על טענתו או שהישראל מודה לו ופי' שגם אנפרות מיירי כן שבא עליו בטענה שהישראל הזיקו או הפסידו ויש לו עדים ע"ז ומש"ה פי' אין בו דין סקריקון שהלוקח ממנו מקחו קיים ולרמב"ם יתיישב יותר ל' דאין בו דין סקריקון דומיא דמתני' הנ"ל דקתני אין דין סקריקון ביהודה בהרוגי מלחמה דפי' אלא מקחו קיים אלא שלפי' צריכין לדחוק במה שמסיק רב יוסף וקאמר אין דין אנפרות בבבל כיון שיש שם בי דואר ור"ל מקחו קיים דק' הלא גם בבא מחמת אנפרות קתני הברייתא דמקחו קיים ופי' המ"מ דצ"ל דהרמב"ם פירשו לשיטתו דאנפרות דברייתא הנ"ל מיירי כשיש לו עדות על טענתו וקאמר דבבבל דאיכא בי דואר אין בו דין אנפרות להצריך דוקא עדים על טענתו אלא אפילו אין לו לעכו"ם עדים על טענתו כיון שיש שם שופטים ולא אתו ותבעו ש"מ דהדין עם העכו"ם ומדברי הרא"ש שם משמע דפירוש הברייתא הנ"ל כפי' רש"י ולא הזכיר פי' הרמב"ם כלל אלא שכתב שם ז"ל ופרש"י אין בו משום דין סקריקון ומחזיר לו בחנם ובפרק הכונס כתבתי מה שפסק ר"ג ז"ל עכ"ל וע"ש בפ' הכונס מ"ש הרא"ש שם ובזה דברי רבינו מבוארים פלוגתת רש"י ור"ג דבסמוך. וגם פלוגתת הרמב"ם והרא"ש דמכלל הדברים שכתב בפ' הכונס דשדה של ישראל הבא ליד עכו"ם מחמת חוב או מחמת אנפרות צריך ליתן להלוקח מה שההנהו וכשנותן לו מה שההנהו ס"ל דמחזיר לו לעולם למדנו גם בנדון זה דהרמב"ם אף דאיירי כשיש להעכו"ם עדים על שנתחייב לו כל מה שטוען עליו או שהישראל מודה לו אין הבעלים צריכין ליתן דמי כל חובו אלא כמה שנתן הלוקח לעכו"ם כך יחזיר לו ולא יותר דלפעמים אדם לוקח בעד חוב מנה נ' זוז ואז מחזיר לו אפילו אחר כמה שנים ולא הביא רבינו פי' רש"י לפלוגתא על דין הרמב"ם ולא פי' הרמב"ם לפלוגתא בסמוך עם רש"י בדין עכו"ם הבא בעקיפין כי יכול להיות שמודים זה לזה לדינא שאינם מחולקים אהדדי כ"א בפירוש הברייתא הנ"ל וכמ"ש ודוק: