דרישה, חושן משפט רמא:ו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 241:6
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ז"ל כשם שהמוכר צריך לסיים כך הנותן כו' עיקר דינו של הרמב"ם כתב המ"מ שהוא מדמייתי בפ"ק דגיטין (דף ח') מתניתין דפאה הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין שייר קרקע כ"ש לא יצא בן חורין וקס"ד לאוקמי דטעמא דלא יצא ב"ח משום דלא פלגינן דיבוריה הוא וז"ל הר"יף בהלכותיו ת"ק סבר כיון דשייר קרקע כל שהוא סתם לא יכול עבדא לברור לההוא כ"ש דליקני שאר נכסים הילכך לא קני בנכסים ולא מידי וכיון דלא קני כלום אף עצמו נמי לא קני דלא פלגינן דיבוריה עכ"ל ואע"ג דהך אוקימתא לא קיימא לפי מסקנא דגמרא דקדק ממנה ר"י הלוי דכל דלא סיים לא קני ושמיע ליה מינה כיון דהכי דינא מאן דמקנה מידי לחבריה אגב ד"א קרקע צריך לסיומי להנהו ד"א דאי לא סיים ליה בפירוש לא קני והא דאמרינן חצי שדי אני מוכר משמנין ביניהם ונוטל כחוש התם משום דסיים לו שדה כ"כ בגיטין והיא סברת המחבר תלמידו עכ"ל המ"מ וא"ת א"כ תקשה על רבינו וסייעתו החולקים על הרמב"ם מהך סוגיא דגיטין י"ל חדא דההוא טעמא דלא פלגינן דיבוריה לא קיימא לפי המסקנא וכנ"ל ועוד דס"ל דאין פי' כמו שפי' הרי"ף ז"ל הנ"ל משום דלא איברר כו' אלא כמו שכתב רש"י ז"ל שייר קרקע כ"ש כיון דנחית לשיורי אמרי' לדידיה נמי שייר וכי אמר כל נכסי לך אשאר נכסים קאמר ולאחנופי ליה קאתי ולא שחרריה כיון דלא אמר ליה עצמך ונכסי ודוק וע"ע בסמוך: וכן השיג עליו הראב"ד כו' מיהו סיים ז"ל ואולי נאמר כיון שהדין ידוע שיד בעל השטר על התחתונה כאילו פירש הגרוע או הנפול או המת ודין זה כשאין שם אלא גרוע א' או מת א' שהוא כמסויים אבל אם היו שנים גרועים או שנים מתים ל"ק לדעת הרב עכ"ל וכלל דבריו דחלק א' משדה שלו וכן בית בביתי מכור לך ואין שם אלא א' גרוע כמסויים דמי שיד בעל השטר על התחתונה וודאי היה דעתו על הגרוע משא"כ קרקע מנכסי קנוי לך שבכלל הנכסים א"א שלא יהיו שני גרועים והוה דבר שאינו מסויים וכ"ש כל נכסי קנויין לך חוץ ממקצתן שנראה להדיא שליפות כחו בא ולא ידעי' לאיזה נתכוין ליתן ולא שייך לומר יד בעל השטר על התחתונה כן נראה כוונת הראב"ד אבל המ"מ כתב על הראב"ד ואיני יודע איך עלה בזה תירוץ לדברי המחבר שא"כ אף אנו נאמר באומר קרקע מנכסי נתונה לך שיקנה המקבל הגרוע שבכל קרקעות הנותן כו' והאריך עוד וצידד ליישב להרמב"ם שאר השגות וקושיות הנופלות בדבריו ובסוף העלה דבריו בצ"ע מ"ש בפ"ג דזכייה דין ה' והכ"מ כתב שם דנ"ל דההיא דבית בביתי מיירי כשהיה לו בית חלוק לשנים א' גדול ואחד קטן וא"ל בית בביתי שבמקום פלוני אני מוכר לך דהו"ל כסיים לו שדה וכן יישב עד"ז שאר הגמרות שמהם הקשה המ"מ להרמב"ם ומסיק וכתב ז"ל ולפי שאין אלו מקומות דין זה לא חש הגמרא להאריך בכך עכ"ל ודבריו דחוקים ושוב מצאתי שכתב המגדל עוז ז"ל הכי אסיקנא במנחות משום דיד בעל השטר על התחתונה דמ"ל בית בביתי מה לי חלק בשדה פלוני שכל מין הבתים כשדה פלוני הם ובית א' מהם כחלק מן שדה א' משא"כ בקרקע מנכסי שיש כמה מיני שדות וכרמים גנות ופרדסים ברכות מים וגרנות ובורות שיחין ומערות יער וכרמל הרים וגבעות שפלה וערבה נחלים וגאיות אגמים ונהרות סלעים וטרשים שהכל נקרא נכסים וקרקע והוא סוג לכל הנכללים בו דזה הוה ודאי דבר שאינו מסויים עכ"ל ודבריו נכונים המה בעיני משום דבלאו הכי נמי קשה מה שמתחיל הרמב"ם וכתב ז"ל כמו שמוכר צריך לסיים הממכר כמו שביארנו כו' ויגעתי ולא מצאתי בשום מקום שביאר לכתוב במכר כן שצ"ל ממכרו מסויים אדרבה איפכא משמע בפכ"א דין י"ט מהלכות מכירה ששם העתיק וכתב דין האומר לחבירו בית מביתי שור משורי אני מוכר לך נותן לו הקטן או המת והנפול ע"ש ומיניה מקשה המ"מ דדבריו נראין כסותרין זה את זה כנ"ל ונראה דמ"ש הרמב"ם כמו שביארנו רמז למ"ש שם בריש פכ"א מהל' מכירה שכתב שם ז"ל המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם היה מינו ידוע כו' עד אבל האומר לחבירו כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך בכך וכך כו' ורוצה הלוקח למשוך אין כאן קנין שלא סמכה דעתו של לוקח שהרי אינו יודע מה שיש בו אם תבן או זהב ואין זה אלא כמשחק בקוביא וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ואם כיון הרמב"ם במ"ש כמו שביארנו לזה ק' מה דמיון זה לזה דהתם אין מינו ידוע משא"כ כאן דא"ל קרקע מנכסי או כל נכסי חוץ ממקצתן אבל לפי מ"ש מגדל עוז הנ"ל ניחא כי גם שם קרקע הוא סוג ובו נכללים מינים הרבה וכ"ש באמרו נכסי דשם נכסי כולל אף מטלטלין כמ"ש הרמב"ם ורבינו לעיל ס"ס רי"ח ולקמן בס"ס רמ"ח ע"ש וכיון שכולל הרבה מיני קרקעות כאילו אין מינו ידוע כלל דמי ול"ד לחלק משדה מסויימת ולפ"ז מ"ש הרמב"ם ז"ל אבל האומר חלק כך וכך משדה פלוני הואיל שסיים לו השדה כו' ל"ד שצריך לסיים ולומר שדה פלוני אלא כיון שסיים ואמר לו חלק כך וכך ממין שדה אני מוכר לך קונה ומשום דהגמרא לא נחית שם אלא לאשמועינן דנותן לו הגרוע נקט הכי והרמב"ם ל' הגמרא נקט וכן במקנה לו אגב ר"א קרקע אס סיים לו לומר קנה אגב ד"א ממין קרקע פלוני קנה אפילו לדעת ר"י הלוי ז"ל הנ"ל והא דמסיק שם בפכ"א וכתב ז"ל כיצד ערימה זו של חיטים אני מוכר לך מרתף זה של יין כו' הוצרך לומר זה משום דאין מדרך הקונים לקנות ערימה או מרתף כשאין לפניהן למראה עיניהן מה שקונים כיון דאין מדרך הערימות והמרתפין שווים ול"ד לחלק משדה דשם פורט החלק שליש או רביע משדה ויש ג"כ שיעור לשדה דהיינו ט' קבין וק"ל מיהו כל זה דוחק קצת ואין לתרץ ולומר דמ"ש כאן דאם לא סיים לו לא קנה היינו שהמוכר יכול לדחותו מזה לזה אבל הלוקח אינו יכול לחזור כשירצה המוכר לעמוד במקחו והרשות בידו ליתן לו הקטן או הנפול והמת דז"א דהא קיי"ל בכל מקום דאין הלוקח קונה עכ"פ (כגון כאן שהמוכר יכול לדחותו מזה לזה ומזה לזה ולא יתן לו כלום) גם המוכר אין יכול להכריחו ליקחנו דאמרינן מתחילה לא סמכה דעתו לקנותו ודוק וע"ל סי' ר"ז סעיף י"ט דכתב רבינו בשם הרמב"ם ז"ל האומר קנה בית זה מעכשיו כו' דמש"ה אמר זה משום דבעינן דבר מסויים ע"ש א"ש דאין ראיה משם: