דרישה, חושן משפט רמ:ג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 240:3
Open in the reader →1שני שטרות שיוצאים על שדה א' כו' עד וזמנם ביום א' ואינו ידוע למי נמסר תחלה כו' ז"ל ב"י היינו למי נמסר יום א' או יותר קודם לחבירו דאילו נמסרה לשנים ביום א' אפילו ידוע שנמסר לזה בבקר ולזה בערב אין בו דין קדימה וכדאיתא בס"פ מי שהיה נשוי אימיה דרמי בר חמא כתבתינהו לנכסיה לרמי בר חמא בצפרא לאורתא כתבתינהו למר עוקבא בר חמא אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת אוקמיה בנכסיה אתא מר עוקבא לקמיה דר"נ אוקמיה בידיה אתא ר"ש לקמיה דר"נ א"ל מ"ט עבד מר הכי א"ל ומ"ט עבד מר הכי א"ל דקדים א"ל אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעות אלא מר מ"ט עביד הכי א"ל שודא דדייני א"ל אנא נמי שודא דדייני א"ל חדא דאנא דיינא ומר לאו דיינא את ועוד מעיקרא לאו בתורת הכי אתית לה עכ"ל. ודברי הב"י תמוהים המה בעיני דהא הר"ן שם בפ' מי שהיה נשוי בסימן שס"א אהאי דינא דב' שטרות היוצאים ביום אחד דרב אמר חולקין ושמואל אמר שודא דדייני כתב ז"ל ומפרשינן בגמרא דרב ס"ל כר"מ דאמר לענין גט דעדי חתימה כרתי כלומר שהם עיקר הכריתות וכן לענין שטרות ואילו שניהם נחתמו ביום אחד ובמקום שאין כותבין שעות גלי דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו ואפילו זה שחרית וזה מנחה אין זה זוכה יותר מזה הילכך מאי שודא דדייני איכא למימר הרי אין אדם יכול ליפות כחו של זה משל זה ושמואל כר' אליעזר דאמר דאפילו אין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למד"ה אלמא עדי מסירה עיקר הילכך אילו באו עדים ואמרו שלזה נמסר בבוקר ולזה נמסר בערב זה שנמסר לו ראשון קנה ולפיכך י"ל שמא הא' היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה ואף על גב דאפשר נמי דבבת אחת נמסרו שטרות שניהן וזכות שניהן שווין הא מלתא דלא שכיחא היא ודינא דשודא שכיח טפי והארכתי בביאור הלכה זו בפ' בתרא דגיטין בס"ד עכ"ל. הרי לפנינו שכתב בהדיא דלמי שנמסר לו תחלה אפילו ביום א' קודם לחבירו זכה בו וכדבריו כתב המ"מ בהדיא בפ"ה דזכייה ע"ש בדין ו' וכן מוכח מלשון רש"י שם בפרק מי שהיה נשוי שהרי אמ"ש שם בגמרא ז"ל רב דאמר יחלוקו ס"ל כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי ושמואל דאמר שודא דדייני ס"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי פירש"י ז"ל ע"ח כרתי ואלו שניהם נחתמו ביום אחד במקום אחד אין מקפידין על הקדום לחבירו ואפילו זה שחרית וזה במנחה ומאי שודא איכא כי' ע"ש מוכח מזה דשמואל דס"ל כר"א דאמר עדי מסירה כרתי אמר בכה"ג שזה נמסר שחרית וזה במנחה שודא דדייני וכן מוכח שם מהתוס' ע"ש ומה שהביא הב"י ראיה לדבריו מאימיה דרמי בר חמא הנ"ל לא ידעתי מהו ראייתו דאדרבה ראיה לסתור דבריו יש משם דהא כתב הרא"ש שם אההוא עובדא ז"ל א"ל ומר מ"ט עביד הכי א"ל משום דקדים לכתיבה ומסתמא כיון שנכתב תחלה גם נמסר תחלה כי היה ירא מאחיו שיקדמנו א"ל אטו בירושלים יתבינן דכתבי שעות והואיל ואין ניכר זמן הכתיבה בשטר לא תלינן המסירה בכתיבה כו' עכ"ל הרי לפנינו דטעמא דר"ש הוה כיון שנמסר לזה תחלה מש"ה הוא לבדו זכה בו ואע"ג דגם לשני מסר בו ביום מיד אחר הכתיבה דהא מה"ט גופא דכתב דהיה ירא מאחיו כו' ודאי גם השני הוה מקדים ליקח השטר בידו מיראתו מאחיו וא"ל כיון דהשני נכתב בפניא נמשך מסירתו עד הלילה והו"ל כשני ימים דז"א דפניא ר"ל מחצות ואילך היפך מצפרא והכל ביום א' וכן משמע ג"כ לשון הרמב"ם שם בפ"ה דזכייה דכתב שם ז"ל ב' שטרות שזמנם ביום א' כו' אם דרך אנשי המקום לכתוב שעות כל הקודם זכה ואם אין דרך אנשי המקום לכתוב שעות הרי הדבר מסור לדיינים כו' עד מפני שאין אנו יודעים מי הוא משניהם שהגיע שטרו לידו תחילה אבל אם היה בכל שטר מהם קנין כל שקדם לו הקנין זכה וישאלו העדים וכן אם היו שם עדים שזה הגיע שטר מתנתו לידו תחלה קנה הראשון עכ"ל הרי מדכתב וכן אם היו שם עדים כו' משמע ומוכח דאפילו אם הקדימה היתה ביום אחד דומיא דאם יש בשטרות קנין וכתב דזכה הראשון אפילו לא קדים אלא שעה א' וכן מוכח ג"כ מלשון רבינו דס"ס קל"ח סי"ד ע"ש מדכתב שם שא"א לעמוד על הדבר כו' גם כתב אח"כ שאין לעמוד על הדבר כי לא ישימו העדים לב לזמן המסירה משמע דשניהן הוציאו השטרות באותו יום שנכתב או לאחר זמן אלא שידוע שנמסר לשניהן באותו יום שנכתב דבזה דוקא שייך למימר שא"א לעמוד על הדבר מטעם כי לא ישימו העדים לב אבל להב"י דכתב דביום אחד אפילו ידוע הקדימה לא זכה בו הראשון כ"א בקדימת יום לפני השני א"כ לפי פירושו צ"ל דלא ישימו לב לאיזה נמסר יום לפני חבירו וק' הא סתם עדים נותנים לב ליום המסירה בפרט לשמואל דאמר שודא דדייני וקיי"ל כוותיה כר"א דאמר עדי מסירה כרתי וכיון שהם כרתי מסתמא שמין לב ליום המסירה ועוד מדכתב כי לא ישימו לב לזמן המסירה ולא כתב ליום המסירה ש"מ דבשניהן נמסרו ביום אחד מיירי רק שאחד מהן קודם לחבירו איזה שעות ביום ובהא דוקא אמרינן שודא אם לא במקום שכותבין שעות והטעם שאם נכתב בו שעות דאזלינן בתר הקדימה משום דבאותו מקום נחשבה קדימת השעות כקדימת הימים בכל מקום ומדקדקים למסור לו מיד באותה שעה שנכתב כדי שלא יהא כשטר מוקדם שהרי אם לוה המוכר באותה שעה מאחר יהיו נכסי הלוה משועבדים לאותו המלוה מאותה השעה וכשלא ימסור ללוקח השטר מכירה מיד אלא לאחר שעה יפסיד הלוה שלא כדין (מיהו נ"ל דלמ"ד עדיו בחתומיו זכין לו הוא זוכה למפרע ואף ששניהן נחתמין ביום א' וע"ש בתוס' בד"ה כתב לא') וכ"כ המ"מ והר"ן שם במקומן הנ"ל וכ"מ מדסתם רבינו כאן וכתב ז"ל וזמנם ביום אחד ואינו ידוע למי נמסרו תחילה משמע הא ידוע הקדימה אפילו באותו יום זכה בו הראשון דאל"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש גם בש"ע סתם המחבר ב"י לכתוב בלשון רבינו וגם מור"ם ז"ל לא כתב עליו כלום לפרשו דמיירי דוקא במסר להשני ביום אחר משמע דהב"י עצמו הדר ביה ולא מצאתי בשום מקום יסוד וראיה לדברי הב"י כ"א מפי' רשב"ם דפ' ח"ה בסוף דף ל"ד ע"ש שכתב שם בהדיא שאף שיבואו העדים ויעידו שזה נכתב ונמסר בבוקר וזה בערב אין בקדימתו כלום ולפני זה נמי כתב שם ז"ל ומ"ש מב' שטרות כו' עד ואפילו נתברר שמעון בשחר ולוי אחריו בערב אין הקדמה בשעות אלא בירושלים וכדאמרינן בכתובות בהדיא עובדא דאימיה דרמי בר חמא כו' ע"ש הרי דהשוה הרשב"ם דכמו דלא מהני הקדמת כתיבה כיון שהיא ביום אחד כך לא מהני הקדמת מסירתו ביום אחד וזהו כמ"ש ב"י הנ"ל מיהו מדברי נ"י מוכח שם דלא פי' כרשב"ם ע"ש ובודאי רבינו בשיטת כל הנך רבוותא הנ"ל אזיל ומש"ה סתם דבריו וכמ"ש ולא חש לדברי רשב"ם כלל אפילו להביא בפלוגתא מפני שבטלים דבריו ברוב דברי רבוותא הנ"ל: ומש"ר בשודא דדייני כתב הנ"י שם בפ' חוקת בשם הירושלמי ז"ל שוחדא דדייני כלומר צריך ליתן שוחד לדיינים כיון שיכולים לעשות כל מה שירצו ואם אוהבים לזה יותר מפני שהוא עמית בתורה ובמצות יתנו לו כדאמרינן בפרק שבועת העדות עולא חברינו עמית בתורה ובמצות הוא ונ"מ לשודא דדייני עכ"ל אבל התוס' בשם ר"ת והרא"ש כתבו דכל דיינא דמקבל אגרא לאו דיינא הוא ומש"ה אסור לדיין ליטול ממון ליתן לו ומ"ש הנ"י ראיה שיתנו למי שירצו הדיינים מההוא דעולא דשלח שהוא עמית בתורה כו' אין ראיה די"ל דה"ק דמש"ה ודאי כוונת הנותן היה ליתנו לזה כיון שהוא עמית בתורה ובמצות וזהו ודאי דעת רבינו שתלה השודא דוקא בדעת הנותן וק"ל: