דרישה, חושן משפט רמג:כו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 243:26
Open in the reader →1נתן המתנה בד' אמותיו כו' גמרא בפ"ק דמציעא (דף י' ע"א) אמר ר"ל משום אבא כהן ד' אמות של אדם קונות לו בכל מקום מ"ט כו' ואע"פ דבמילי דהפקר איתמר כתב נ"י דמשמע מירושלמי דמסכתא גיטין דלאו במילי דהפקר לחוד הוא דאיתמר אלא אפילו במכר ומתנה נמי וא"ת א"כ למה הוצרכו חכמים לתקן הגבהה ומשיכה בסימטא יקנה בד' אמות י"ל דלא אמרו בד"א אלא כשעומד הזוכה כבר שם ואח"כ נתנו שם אותו דבר שרוצה לקנות שאז כבר נעשה בעל של ד' אמות אלו ושלו הם שכבר קנאם בעמידתו שם משא"כ כשנתנו שם הדבר שרוצה לקנות קודם שעומד הוא שם לא קנה במה שיעמיד עצמו אח"כ לשם שאדרבה בעל הכלי קנה מיד המקום ההוא בכליו מש"ה תקנו הגבהה ומשיכה ואין להקשות א"כ לא ליהני להלוקח שם המשיכה דהא משיכה בחצר של מוכר אינו מועלת כלום די"ל כיון דהני ד"א לאו חצירו ממש הן אלא שעשאוהו כחצירו מה שנותן המוכר להלוקח רשות לקנות שם במשיכתו חוזרים הד"א ג"כ להיות רשות הלוקח ואינו צריך למשכו הרבה כ"א להזיזה קצת וכמ"ש לעיל ריש סימן קצ"ז וק"ל. כט) הזורק ארנקי [כו'] וחזר בו בעודו בבית מיבעיא אי הוה כו' ז"ל הגמרא בב"מ דף י"ב בעי רבא זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי או לא א"ל רב פפא לרבא לאו היינו מתניתין ראה אותן רצין אחר המציאה אחר צבי שבור כו' ואמר זכתה לי שדי זכתה לו וא"ר ירמיה א"ר יוחנן והוא שרץ אחריהן ומגיען (ופירש"י בצבי שבור כ"כ שאם היה רץ אחריהן היהיכול להגיען קודם שיצאו משדהו) ובעי ר' ירמיה במתנה היאך וקבלה מיניה ר' אבא במתנה אע"פ שרץ אחריהן ואין מגיען א"ל מתגלגל שאני דכמונח דמי (ופירש"י ואין מגיען אלא מתגלגלין ויוצאין הן ואין סופן לנוח וקאמר דקנה ליה שדהו ע"כ) וז"ל הרא"ש זרק ארנקי והפקיר (וכן פירש"י האיבעיא אהפקר וכן נמצא כתוב בקצת נוסחאות מר' יודא גאון נ"י) או נתנה לו במתנה מהו אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי וזכה בע"ה בהפקר או במתנה אם חזר בו הנותן או לא ובעי למיפשט ממתניתין ודחה לה מתגלגל שאני ע"כ וכתב שם נ"י ז"ל וכתבו האחרונים ז"ל דמדמוכח ממתנה לומר דקנה ולא מוכח ממציאה לומר דלא קנה (דהא איבעיותו גם אהפקר הוי) דהא במציאה בעינן רץ אחריהן ומגיען שמעינן דהפקר מדעת כדעת אחרת מקנה אותם דמי כמו במתנה עכ"ל וכצ"ל לדעת הרא"ש ורבינו אבל התוס' כתבו שם דל"ג והפקירן בהאי בעיא מטעם הנ"ל דא"כ לא הוי פשיט ממתנה דקנה עוד כתב הנ"י שם אבל לענין בעיין דלא איפשיטא יש לחלק בין מתנה להפקר דבמתנה מעולם לא יצאה מרשות נותן עד שבא לרשות מקבל בודאי (פי' שאין לספק בו כמו זה דמספקא לן אי בא לרשותו במאי דהוי כמונח) ומפקינן מכל אדם להחזירו לנותן דאוקי ממונא בחזקת מרא דהיינו הנותן אבל הפקר מעידן דאפקריה נפקא ליה מרשותיה הילכך כל הקודם זוכה בו כיון דליכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה וכ"כ הרנב"ר עכ"ל וזהו דלא כמ"ש רבינו שכתב דבהפקר מוציאין מיד אחר הזוכה ונותנין אותו ליד בעל הבית ודברי רבינו הם כדברי הרא"ש אביו שכתב ז"ל אבל בהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים אם החזיק בה אחר מוציאין מידו דב"ה מוחזק מספק תחילה עכ"ל ודוחק לומר שגם נ"י ס"ל הכי ומ"ש כל הקודם זוכה ר"ל הבע"ה שהוא קודם מספק להאחר שבא להחזיק בו אח"כ דאין הל' משמע כן גם בב"י וד"מ כתבו דפליגי ע"ש: וחזר בו בעודו בבית מיבעיא כו' לפיכך אם חזר בו אין בעל הבית יכול להוציאו מידו כו' כבר כתבתי בפרישה מה שנ"ל בביאור דברי רבינו ומה שהכריחני לזה מדברי רבינו ממ"ש כאן מיניה וביה ועתה אבוא להוסיף ולהודיע דבזה מיושב עוד קושיא גדולה והוא מש"ר בא"ע בסימן קל"ט בפשיטות ז"ל זרקו לה (ר"ל הגט) לרשותה ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה אינה מגורשת אע"פ שהיו בתוך ג"ט סמוך לקרקע בתוך רשותה כיון שלא היה סופו לנוח ברשותה עכ"ל וק' מ"ש הכא לענין ארנקי דכתב דהוא איבעיא דלא איפשטא אי הוי כמונח אי לא ומ"ש התם דפשיטא ליה דלא הוה כמונח מדסתם וכתב אינה מגורשת ולא כתב מגורשת ואינה מגורשת ולחומרא וכמ"ש בפרישה לק"מ ומשה"נ שם בא"ע דקדק רבינו והרמב"ם כתבו זרקו לה לרשותה ועבר כל רשותה ויצא חוץ לרשותה לומר דדוקא בכה"ג הוא דפשוט דאינה מגורשת הא נשאר באויר רשותה והבעל ביטל הגט בעודו באויר רשותה הוא איבעיא דלא איפשיטא אי הוה כמונח ואין בידו לבטלו או לא וק"ל. ובזה יש ליישב ג"כ למה השמיט הרי"ף האיבעיא דזרק ארנקי מתוך הלכותיו וגם הרמב"ם לא כתבו כלל להאי דינא בהלכות זכייה משום דלשיטתייהו דהרי"ף והרמב"ם דס"ל דבעינן שיהא החצר משומר לדעת המקבל פשיטא דלא הוה כמונח כיון דתחילת זריקה היה בכח עד שיצא דרך פתח השניה והאיבעיא דרבא בגמרא לא היתה כ"א לאוקימתא בתרא דלאותה אוקימתא ס"ל בדעת אחרת מקנה אותו א"צ שיהא משומר לדעת המקבל כ"א לדעת הנותן והרי כאן מיחשב ג"כ קצת משומר והרי"ף והרמב"ם לא ס"ל כאותה אוקימתא ומש"ה השמיטו האיבעיא ומש"ה כתב ג"כ בפ"ה מהלכות גירושין בדין הנ"ל דאינה מגורשת מיהו השתא דאתינן להכי אין אנו צריכין להחילוק ששם בא"ע מיירי בעבר כל הבית אלא סגי לן בזה החילוק דבגט בעינן משומר לדעת אף להרא"ש ורבינו כי כן מסיק הגמרא בהדיא בפ"ק דב"מ (דף י"ב) ועיין במ"ש שם בא"ע עוד מזה ודוק שוב מצאתי דגם הרמב"ם בפ' ה' מהלכות גירושין כתב כדברי רבינו בא"ע ושכתב עליו המ"מ האי קושיא דבגמרא נשאר הדבר באיבעיא בזרק ארנקי ותירץ וכתב ז"ל ס"ל להרמב"ם דלגבי גט בודאי אויר שאין סופו לנוח לאו כמונח דמי מדאמרינן בגמרא גבי נמחק אבל דרך עלייה לא מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי וה"נ איגלאי מילתא דמעיקרא לאו ברשותה קאי עכ"ל ור"ל דוקא בגט דכתיב ביה וכתב ונתן בידה בעינן נתינה לרשותה ממש מה שאין כן במתנה. ובתוספות מצאתי שכתבו שם דף ע"ט סוף ע"א ז"ל דרך עלייה אינה מגורשת מ"ט מעיקרא לאו למינח קאי ולא דמי להא דבעי רבא זרק ארנקי בפתח זה כו' דהכא דבדרך עלייה אינו דומה כ"כ שיהא עומד לנוח א"נ התם בבית מקורה דומה יותר עומד לנוח עכ"ל התוס' ונ"ל ליתן טעם לדברי התוס' במ"ש דבבית דומה יותר עומד לנוח משום דאמרינן בעלמא דבית כמאן דמליא דמי ונמצא דהוא כמונח באוירא ובזה היה נראה ליישב ג"כ דעת רבינו דמ"ש בא"ע בזרק לרשותה כו' מיירי בזרק לחצירה דאינה מקורה מש"ה אינו כמונח ומ"ש כאן בזרק וארנקי מיירי בזרקה בבית וכמ"ש רבינו בהדיא הזורק ארנקי בבית דלכאורה קשה למה הוסיף רבינו על ל' הגמרא לכתוב בבית וגם נתיישב בזה דלא תקשה לרש"י והרא"ש ורבינו דמפרשי האיבעיא דארנקי גם בהפקר א"כ אדרצה הגמרא לפשוט ממתנה דהוי כמונח ליפשוט ממציאה דלא הוי כמונח וכמ"ש הקושיא בשם הנ"י לעיל בסמוך ותירוצו דהנ"י דכתב דהפקר דומה למתנה דמיחשב גם כן דעת אחרת מקנה אותם הוא קצת דחוק ובזה שכתבתי לחלק ניחא דשם במציאה איירי ברץ דרך שדהו משא"כ באיבעיא דארנקי דזרקו דרך הבית וממתנה בעי למפשט שפיר במכ"ש דכיון דאפילו ברץ דרך שדהו הוי כמונח כ"ש בזרק בבית אלא דלפי זה ק' מאי פשיט ליה ממתנה דלמא איבעיותו לא הוי כ"א אהפקר בלחוד בפרט להגורס בהאיבעיא והפקירה וכמ"ש לעיל גם להרא"ש ורבינו ק' דהאיבעיא היה אמתנה ואהפקר והפשטן לא פשיט ליה אלא אמתנה לחוד ולא אהפקר ולפי מ"ש הנ"י ניחא אלא שא"כ לא הו"ל לרבינו לסתום שם בא"ע במ"ש זרק לה לרשותה ועבר כל רשותה כו' דמשמע דמיירי אפילו זרקו בבית ולפי מ"ש אין הדין כן בבית שהוא מקורה וא"כ הו"ל לפרש וגם תירוצו דהמ"מ הנ"ל דהרמב"ם חילק בין גט למתנה ק' מנא ליה הא ולא הו"ל לסתום אלא לפרש וגם לא נתיישב למה השמיטו הרי"ף והרמב"ם האיבעיא דזרק ארנקי כו' ולפי מה שכתבתי כנ"ל נתיישב הכל ודוק: