דרישה, חושן משפט רמד:ב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 244:2
Open in the reader →1וכתב הרמב"ם שאם אמר לג' שיאמרו לעדים שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה כו' בפ"ד מהל' זכייה דין י' כתב דין מתנה וז"ל שם המתנה כגט שאין אדם יכול למסור דברים לשליח אמר לג' אמרו לפ' ופ' שיכתבו ויחתמו בשטר מתנה ויתנוה לפלוני אין זה כלום ואם אמרו לאותן העדים וכתבו וחתמו להמקבל לא קנה עכ"ל והנה רבינו שינה בלשון הרמב"ם במ"ש בשמו אמר לג' שיאמרו להעדים במקום שכתב הרמב"ם שאמר לג' שיאמרו לפלוני ופלוני כו' ומכח זה שינה ג"כ במה שסיים וכתב ז"ל ואם אמרו לעדים וכתבו כו' ובדברי הרמב"ם הנ"ל כתב ואם אמרו לאותן העדים מפני שהרמב"ם קאי אעדים ידועים פלוני ופלוני שהזכיר לפני השלשה מתחילה ואמר שאפילו עשו כאשר ציום אפ"ה לא קנה ולכאורה הוה רבותא טפי ממ"ש רבינו בשמו אמרו לעדים ולא הזכירם בשם מתחילה ונראה דרבינו ס"ל דאין צד רבותא בזה ושאדרבה י"ל דבאמר לג' אמרו לעדים ויחתמו היא רבותא דקמ"ל דלא אמרינן דעשאן ב"ד ימסר הדברים לידם לאמר למי שירצה כדרך ב"ד משא"כ באמר להן אמרו לפלוני דלא סמך עליהן לאמר למי שירצו והא ראיה דבפ"ב דהל' גירושין כתב הרמב"ם בדין ו' ז"ל אמר לב' או לג' אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו כו' ה"ז גט פסול כו' הרי דשם כתב סתם אמרי לסופר ולעדים ולא כתב אמרו לפלוני ולפלוני וכן כתב הר"ן בס"פ התקבל דאף אם אמר אמרו לפלוני ולפלוני אינו אלא כמראה מקום הוא לו וסומך אדעתם שיאמרו למי שירצו א"ל שא"ל אמרו לפלוני ופלוני שאני מניתי אותן להיות עדים ויחתמו שאז דוקא קאמר ע"ש וכתב שם שכ"כ הרמב"ם ולפי זה מ"ש המ"מ אדברי הרמב"ם הנ"ל בהל' זכייה ז"ל ומיהו באומר אמרו לפלוני ולפלוני יש סוברין שאף הגט כשר וכ"ש אם חתמו הם בעצמן וה"ה ודאי למתנה והמחבר פסק בשיטתו שכתב בפ"ב מהל' גירושין דבאומר אמרו קרוב להיות הגט בטל עכ"ל צ"ל דאפילו באומר אמרו סתם יש מכשירין אפילו בגט אלא שצ"ע מ"ש המ"מ וכ"ש אם חתמו הם עצמן מאי כ"ש יש בזה כיון שאמר להם שיאמרו להאחרים שיחתמו איך יכשר השטר כשמשנים מדבריו וחותמין הם בעצמן ומה"ט כתב רבינו ז"ל וכ"ש אם חתמו הם בעצמן דפסיל ור"ל כאן ששינו מציוויו וכמ"ש ויש ליישב בדוחק דמ"ש וכ"ש אם חתמו הם ר"ל דכ"ש הוא אם אמר הבעל אמרו לסופר ואתם חתומו והם עשו כך כמי שציוה דהו"א שמ"מ פסול משום דחיישינן לחורבה דסברי שמסר להם הדבר לעשות כמו שירצו ומשום כיסופא דסופר כו' לכך אמר דכ"ש הוא דכשר שהרי באומר אמרו לפלוני נמי שייך חורבה וגם שייך ביה מילי לא מימסרן אפ"ה כשר כ"ש בזה דלא שייך ביה מילי לא מימסרן שהרי חתמו הן בעצמם והא דשינה הרמב"ם במ"ש בהלכות גירושין אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו וכאן בשטר מתנה כתב אמרו לפלוני ופלו' ויכתבו ויחתמו וכ"כ רבינו בשמו ה"ט דאף דס"ל דמתנה הרי הוא כגט היינו דוקא בגוף הדין דאומר אמרו אבל במאי דיכתוב הסופר ולא יחתום כ"א שני עדים אחרים זה אינו שייך כ"א בחומרא דגיטין דחששו שמא משום כיסופא דסופר ישנה מציווי הבעל וכמ"ש בא"ע (בסימן ק"ך ובמקומות אחרים ע"ש) וק"ל: ומ"ש רבינו על דברי הרמב"ן והכי מסתברא כ"כ ג"כ רבינו בא"ע (סימן קמ"א) גם כתב שם להתיר אפילו בגט כשהאשה עשתה שליח לקבלה ונתנה לו רשות לעשות שליח אחר במקומו (משא"כ באיש העושה שליח לגט) ז"ל שם דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו דאינו יכול למסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחתמו אבל כשאמר לו בהדיא לומר לאחר לחתמו יכול לעשותו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב לפלוני ולפלוני ויחתמו דלא הוי מילי עכ"ל והנה מ"ש כדאמרינן לקמן ולא מצינו שכתב שם כן לקמן וכתבתי שם בשם מ"ו ר"ש ז"ל שרימז למ"ש כאן בח"מ בדין מתנה ומשוה דין אומר אמרו דמתנה לאומר אמרו לשליח קבלה דהאשה וה"ט דשניהן לא נאסרו אלא משום דמילי לא מימסרן לשליח וס"ל כהרמב"ן שכ' רבינו בשמו כאן דהיינו דוקא כשמצווה להן לעשות דלא יצווהו לאחרים אבל באומר אמרו אין זה בכלל אמרם מילי לא מימסרן לשליח וכבעל שאומר לשנים אמרו לאחרים דיחתמו דגט דפסול לאו מטעם דמילי לא מימסרן לשליח הוא אלא משום דבעינן שישמע מפיו או מטעם אחר דיש לחשוש לחורבה טפי בשלוחי הבעל שמצוה על הכתיבה והחתימה מבשליח האשה דאינו מצווה כ"א (לא') לקבלה וכמ"ש בא"ע בסימן ק"ך ובסימן קמ"א ומ"ש רבינו שם בדבריו הנ"ל דכשאומר לו בהדיא לומר לאחר לחתמו יכול לעשותו אל תטעה לומר דמכשיר אף בשלוחי הבעל אלא ה"ק אין זה בכלל מילי לא מימסרן לשליח דמטעם זה הוה כשר גם בבעל ולא פסלוהו בכה"ג אלא מטעם אחר וק"ל ועמ"ש שם בא"ע עוד מזה: