דרישה, חושן משפט רמח:טו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 248:15
Open in the reader →1והרמ"ה כתב שלא קנה ורי"ף כו' ז"ל הגמרא (דף ק"ן) איבעיא להו עבדי כמקרקעי או כמטלטלי דמי ובעי למפשט ודחי לה ולא איפשיטא ומשמע דאאומר מטלטלי לפלוני שהוזכר שם לפני זה קאי וכן משמע מפר"ש שכתב ז"ל נהי דעבדי ודאי כמקרקעי דמי לענין שבועה וקנין בכסף ושטר וחזקה דכל מילי דאורייתא דין מקרקעי יש להם מוהתנחלתם אבל לענין לשון בני אדם מיקרו להו מטלטלין וישנו בכלל מתנת מטלטלין שהרי מטלטל הוא או לא ע"כ וס"ל להרמ"ה כיון דלא איפשיטא לא קנה דהמוציא מחבירו עליו הראיה וממילא אי תפיס לא מפקינן ורי"ף ורא"ש ז"ל כתבו על איבעיא זו והלכתא כמטלטלי דמי והביאו ראיה מהא דאיתמר בפ' י"נ (דף קכ"ח) שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים ורב נחמן אמר אין גובין ומסקינן התם דאין גובין (כלומר ב"ח אינו גובה מהעבדים משום דמטלטלי נינהו) וכן קיי"ל הלכתא כרב נחמן ויש לתמוה ר' לא שנא ר' חייא מנא ליה דכיון שבגמרא לא פשטו מנין להם לפשוט מההיא דרב נחמן וכי תלמודא לא ידע לההיא דרב נחמן ונראה לאחר העיון שם בגמרא לק"מ שהרי רבינא פשיט ליה לרב אשי אמימרא אחריתא דר"כ דעבדי כמטלטלי דמי ודחי ליה רב אשי אנן טעמא אחרינא אית לן כו' וא"כ למה ליה לאטרוחי נפשיה ולמפשט ליה מאידך מימרא דר"נ דאין גובין דודאי גם בההיא ידחנו לומר אנא כדשלח ליה ר' אבא לרב יוסף דגובין ס"ל ומאי אולמ' הך דרב נחמן מההיא אבל אנן דקיי"ל כר"נ ממילא נפשט האיבעיא וזה ברור ודוק והרמ"ה אפשר דס"ל דאין למפשט מההיא דאין גובין דאפשר דלגבי שיעבוד הוא דהזה כאטלטלי כיון דאפשר לאברוחינהו ולא סמכה דעתיה דמלוה עלייהו אבל לענין שיהיה נכלל בלשון בני אדם בשם מטלטלי לא וכ"כ נ"י: אבל ס"ת מיבעיא ולא איפשיטא לפיכך אם תפס אין מוציאין מידו גם כאן צ"ל כמ"ש (בסימן רמ"ב) בדרישה סעיף ד' דשאני בין ספיקא דדינא לספיקא דדייני ומש"ה הכא דכי אתא אליהו יתרץ האיבעיא ויודיע לנו אם ס"ת בכלל נכסיו אי לא מש"ה לא מפקינן מיד המוציא וה"ה בתפס בעבדים הנ"ל אם נתן לו כל מטלטלין לדעת הרמ"ה שהוא איבעיא דלא איפשיטא אם החזיק בהן אין מוציאין מידו. והא דכתב רבינו לעיל (סימן רמ"ז) שהכותב כל נכסיו לבנו אפילו בבריא לא עשאו אלא אפוטרופוס ולא קנה אע"ג דבריא בעיא דלא איפשיטא הוא בפרק י"נ (דף קל"ב) ומיירי באפילו נתן לו מטלטלין ותפס בהן אפ"ה קאמר דלא קני שאני התם דאפילו כי אתא אליהו לא יתרץ איבעיא זו דההיא בדעת הנותן תליא אי קריבא דעתיה לגבי בנו ולפי רחימתיה דיליה אליו ויש שנתכוין לשם מתנה ויש לאפטרופוס ומש"ה מוקמינן הממון בחזקת מרא קמא אע"ג דתפס ודו"ק: