דרישה, חושן משפט רמח:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 248:9
Open in the reader →1ואם אמר ואחריך ליורשי בפרי' כתבתי דדין זה יצא לרבינו מעובדא דההיא סבתא העתקתי לשון הגמרא לפי גירסת רשב"ם לעיל ס"ב ועכשיו באתי להוסיף ולכתוב ולחדש דהר"ן הקשה על אותה הגירסא דא"כ דמיירי ששייר הנותן בתר הסבתא ליורשיו והיה לו להנותן אז בת היכי אמרינן מסתברא טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זבינה כלומר וכרשב"ג דאמר הכי לקמן דהא אמרינן בסוף פרקין ההיא איתתא דהו"ל דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כו' עד אפילו רשב"ג לא אמר אלא באומר אחריך לאחר אבל לעצמו לא דבכי האי מודה (ר"ג) [רשב"ג] דשיורא הוא דשייר לעצמו וה"ה באומר אחריך ליורשי דשיורי הוא דמשייר להו ליורשיה (פי' דהו"ל כאילו אמר מהיום ליורשי כיון דודאי שייר ואף אם כבר מתה הבת שאר יורשיה עומדים במקומה) ואם קדם ראשון ומכר מוציאין הן מיד הלקוחות אלא ודאי עיקר הגירסא כגירסת הגאונים דגרסי ובתרה לירתי הוה לה ברתא וכן בהלכות הרי"ף עכ"ל ב"י וגם הרמב"ן בחדושיו השיג מזה על רשב"ם והסכים עם גירסת הגאונים ובאמת שאין הדבר מוכרח כלל די"ל דרבי' ורשב"ם ס"ל דהא דאמרינן מודה רשב"ג בעצמו בעצמו דוקא קאמר והיינו דאמר בפירוש ואחריך לי או אמר סתם אני נותן לך כל ימי חייך דמשמע ואחריך לי אבל האומר בפירוש ואחריך ליורשי מה שמכר מכר וכן נראה מלשון רשב"ם שם וכן נראה פשוט דעת רבינו שהרי כתב אבל אם אמר אחריך יחזור לי כו' במקום כל שני חייו הנזכר בגמרא בעובדא דרב ביבי ולא כתב לי וליורשי ואח"כ כתב האומר ואחריך ליורשי משמע דברישא לי דוקא קאמר וס"ל דמ"ש בההוא עובדא דרב ביבי בר אביי דאקניא ליה כל שני חייו הו"ל כאילו פירש ואמר ואח"כ יחזור לי הא אמר ואחריך ליורשי הו"ל כאילו אמר נכסי לך כל ימי חייך ואחריך לפלוני דפשיטא דמכירת הראשון מכירה אע"פ שאמר כל ימי חייך ולא אמרינן שלא נתנו לו אלא לפירות וכ"כ הרמב"ן עצמו בחידושיו וזהו דלא כמ"ש מור"ם ז"ל בהגהתו בסימן זה (ריש סעיף ו' וכמ"ש בסמ"ע ע"ש) וגם מ"ש ב"י שגי' הרי"ף כגירסת הגאונים זה ליתא בנ"י שם גם בכל ספרי גי' הרי"ף שבידינו הגי' כגי' הרשב"ם ורבינו וכן היתה גי' רמב"ם וכדמוכח בפרק י"ב דזכייה (ואע"פ דבמיימוני קטן הנדפס מחדש עם הכסף משנה איתא הגי' כגי' הגאונים טעות הוא והעיקר כאשר נדפס במיימוני דפוס גדול) לפי גירסת המ"מ וכן הוא בש"ע. ודע שהבית יוסף כתב עוד (ונראה מלשונו דבשם הר"ן כתבו ע"ש) וז"ל וא"ת לפי גי' הגאונים דגרסי דבתרה לירתה למה הוצרך הנותן לומר ובתרה לירתה לישתוק מיניה דממילא הוה בתרה לירתה לאו קושיא היא דנפקא מינה דאי לא אמר ובתרה לירתה כיון שמתה הבת בחיי הסבתא ואין לה בן יורשי הסבתא יורשים הנכסים ולא יורשי הבת ממשפחת אביה לפי שאין הבן כשהוא בקבר יורש את אמו להנחיל למשפחת האב אבל עכשיו דאמר ובתרה לירתה אם אין לה בן יורשיה ממשפחת אביה יורשים אותה דלא מפקינן אלא בעל משום דהו"ל ראוי (דלא אשכחן דין ראוי דלא ירית אלא בבעל ובכור כ"כ אזה בנ"י) וזהו לפי שיטת קצת מפרשים שהם סוברים דלמסקנא דשמעתין קיי"ל דהאומר אחריך לפלוני כאומר מעכשיו דמי (וכמו שכתב הנ"י שם לפני זה) הילכך כל שאומר ובתרה לירתה יורשיה ממשפחת אביה יורשים אותה אבל לדעת הרי"ף שהוא סובר דלמסקנא דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אף יורשיה ממשפחת אביה אינן יורשין אותה ואליביה נ"מ דאי לא היה אומר אלא נכסי לסבתא היה בן הבת יורש אותה והשתא דאמר ובתרה לירתה אפילו הוה ברא לברתא לא ירית לה דכיון דאמר ובתרה לירתה הרי התנה שיורש הסבתא דהיינו בת לא תזכה במתנה זו מכח סבתא אלא מכח נותן וכיון שמתה הבת בחיי סבתא ולא זכתה בנכסים אף בנה שלה אינו זוכה דהא נותן שוויה לבת זו כאחר וכיון שאחר אין יורשיו זוכין כשמת בחיי ראשון אף יורשי בת זו אינן זוכין וחוזרין הנכסים ליורשי ראשון ותו נ"מ אחרת דאילו לא אמר ובתרה לירתה היתה סבתא זו רשאה למכור לכתחילה אבל עכשיו לא תמכור לכתחילה וכן נמי אילו נתנה אותה במתנת שכ"מ לא עשתה כלום עכ"ל ב"י והנה הנ"מ הראשון שכתב דאי לא אמר ובתרה לירתה לא היתה יכולה להוריש בקבר למשפחת אביה כתב גם כן הנ"י שם בראשונה ע"ש ונראה ג"כ שם מדבריו דלהרי"ף דלא הוי כאומר מעכשיו אף כשאמר ואחריה לירתה אינה מורשת בקבר למשפחת אביה ומסיק שם אחר זה בשם המחבר הנ"מ האחרונה דכתב הב"י דאי לא אמר ובתרה לירתה היתה הסבתא יכולה למכרו לכתחילה גם ליתנו במתנת שכ"מ כו' אבל מ"ש הב"י ביני וביני הנ"מ דכיון דאמרה ובתרה לירתה ומתה הבת בחיי הסבתא דאפילו ברא לא ירית אותה זהו פלא בעיני ולא מצאתיהו בשום מקום ואדרבה סתירתו מפורסמת מהגמרא והעתקתי לשונה לעיל בדרישה דמסקינן שם משמייהו דבני מערבא דקיי"ל כוותייהו דאי אית ליה ברא לברתא ירית ודלא כרב ענן ע"ש ועוד דהנ"י שרצה להוכיח שם בריש דבריו דהאומר ובתרה לירתה כאילו אמר מעכשיו דמי וכתב ז"ל דאל"כ מהיכי ירית להו ליורשיה מן האב לאחר מיתת הזקנה כו' הרי לפנינו דס"ל דאפילו לא הוה כאומר מעכשיו עכ"פ ברא ויוצאי יריכה יורשים אותה אלא שאין יורשיה מן האב דודה ובן דודה ואביה יורשיה אותה ומטעם אין הבן יורש את אביו בקבר להנחיל למשפחת אביה וכמ"ש שם אבל יוצאי יריכה ודאי מורישה לכ"ע דאף דאמר ובתרה לירתה וירתה מתה בחיי סבתא מ"מ בכלל ירתה המה כל יוצאי יריכה דהא שלחו ממערבא דאין הלכה כרב ענן דסבר ירתה דוקא ברתא קאמר אלא כל יוצאי יריכה בכלל וכאילו אמר ובתרה ליוצאי יריכה ואז אף אם מתה בתה ובת בתה מ"מ בשזרען קיים לדורי דורות איזהו שיהיה הו"ל כאילו אמר ובתרה לאותו שיהיה מירתאי (וכן מוכח מלשון רשב"ם העתקתי לשונו בפרישה ע"ש) ובזה נסתלקה ראיית ב"י שכתב ז"ל דהא נותן שוויה לבת זו כאחר וכיון דאחר אינו זוכה לא הוא ולא יורשיו כל שמת בחיי ראשון כו' וכנ"ל בדבריו ולפי מ"ש אין דמיון זה לזה דהאומר ואחריך לפלוני דלא פרט במתנת אחריך אלא פלוני שם ודאי הדין נותן כשאין הפלוני במיתתו של ראשון דלא יזכה בו זרעו משא"כ באומר ובתרה לירתה ומטעם שכתבתי ואין לומר שהב"י מצא כן בר"ן (ואיננו בידי לחפש ולעיין בו) שזה ג"כ אינו שהרי הב"י גופא מביא דברי הר"ן שם בס"ב דכתב דהקשו על הרי"ף דאם איתא דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי למה אמרו בני מערבא דאין הבעל ירית משום דהו"ל ראוי משמע הא קרוביה ממשפחת אביה יורשים אותה והיאך יורשין אותה כיון שמתה בחיי סבתא ואין אדם מוריש את אמו בקבר להנחיל מן האב כו' ע"ש ומסיק דאין זה סתירה לדברי הרי"ף דאה"נ דלהרי"ף דס"ל דהאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי גם יורשי הבת לבית אביה אין יורשין אותה כו' וכמ"ש בפרישה ע"ש הרי לפנינו בהדיא דגם הר"ן כתב דדוקא משפחת אביה אינן יורשין אותה הא יוצאי חלציה דברתה יורשין אותה ואינו דומה לאחריך לפלוני ומת אותו פלוני בחיי הראשון וכן מוכרחין אנו לומר שם בנ"י מיניה וביה דהתחיל וכתב דאי לא הוה ובתרה לירתה כאומר מעכשיו מהיכי יורשיה מאביה כו' דמשמע הא יוצאי יריכה לא קשה ליה היכי מצי מוריש להו וסיים שם מיד וכתב ז"ל דקיי"ל כרשב"ג דאמר דמי שאמר נכסי לך ואחריך לפלוני כו' עד ואע"ג דהו"ל כאילו אמר מעכשיו דאל"כ מהיכי ירית ליה לאחר מיתתו של זה ומדקאמר מהיכי ירית ליה משמע דר"ל היאך יורשי אותו פלוני יורשים אותו כשלא היה הפלוני קיים בשעת מיתת הראשון הרי דס"ל דאפילו אותו שפרט אין מוריש לזרעו אם אינו במעכשיו והרי דבריו התכופין יחד סותרין זא"ז אלא ע"כ צריכין לחלק בין אומר ובתרה לירתה או ובתרה לפלוני וכן צריכין לפרש מ"ש הנ"י שם בתר הכי וז"ל ואפילו לדברי המפרשים דפי' דבמעכשיו הויא כו' עד מאן ירית ליה כו' מ"ש מאן ירית ליה קאי בכל א' כעניינו באומר אחריך לפלוני קאי אפילו אזרעו דאותו פלוני ובאומר אחריך לירתה קאי מאן קא ירית אמשפחת אביה וסתם שם וסמך אמ"ש לפני זה והיותר נראה דמ"ש הנ"י דאל"כ מהיכי ירית ליה כו' ר"ל אותו פלוני עצמו מהיכי יזכה בו מאחר שכבר מת הנותן והא דקאמר לשון ירית משום דהמפרשים כתבו דהאי דינא דהאומר נכסי לפלוני ואחריך לפלוני קאי אשכיב מרע דדבריו ככתובין וכמסורין דמי וכיון דבשכ"מ איירי מש"ה אף באחרים שאין בני ירושה קרא למתנתן בלשון ירית וירושה והנ"י כתב זה להמפרשים דס"ל דגם בני מערבא ס"ל דאחריך הו"ל כאומר מעכשיו דאל"כ לא הוה זוכה הפלוני אחר מיתת הנותן ולא להוכחה גמורה כ"כ כ"א לפי סברתם וכמ"ש הר"ן הנ"ל בשמם ומ"ש הנ"י לפני זה דאל"כ היאך יירשו משפחת בני אביה זהו הוכחה גמורה אליביה לכ"ע וכמ"ש גם הר"ן הנ"ל ודוק כן נ"ל ברור א' מהדרכים שכתבתי ולא כב"י שהביא דברי הנ"י האחרונים כפשוטם ולא שת לבו לסתירת דבריו ומש"ה נראה שכתב דהשתא דאמר ובתרה לברתא דאם מת אפילו ברא לא ירית לה כיון דאינו מעכשיו וזהו ליתא אלא כמו שכתבתי ודוק גם מ"ו ר"ם בהגהות ש"ע כתב כדברי ב"י ועיין בסמ"ע מה שכתבתי עליו בזה ובשאר עניינים בדינים הללו ודוק: