דרישה, חושן משפט רנ:לח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 250:38
Open in the reader →1(לט) וכתב ר"י אבל אם אמר כו' והרמ"ה כתב כו' מ"ש הרמ"ה אין כותבין ונותנין ר"ל דאף אם כבר כתבו ונתנו לו השטר מ"מ אין נותנין לו המתנה אם חזר בו הנותן ומוחה בהן מליתן לו או שמת דאז הב"ד מוחין שלא יתנו לו כיון דלא זכה בהמנה בהדיבור וגם אין בו משום מצוה לקיים דברי המת ואפילו אמר תנו לחוד וכדמסיק אבל כל זמן דלא מיחה בחיים גם הרמ"ה ס"ל דהרשות ביד הללו שציום ליתן ליתנו ומיד שבא ליד המקבל בחיי הנותן זכה בו וע"כ ל"פ בסימן קכ"ה אי הוה כזכי אלא לענין אם יכול לחזור בו הנותן בעודו ביד זה שא"ל ליתנו ועדיין לא נתנו אבל כשכבר נתנו לו בשליחותו נ"ל דליכא מאן דפליג דאין הנותן יכול להוציאו מיד המקבל וכדמוכח בסימן קכ"ה ורמ"ג ע"ש והא דכתב הרמ"ה ל"ש אמר כתבו ותנו ל"ש אמר תנו לחוד אין כותבין ונותנין ל"ש מחיים כו' ר"ל אפילו מחיים אין כותבין ונותנין ושיזכה ע"י הכתיבה ומסירת השטר זה לא אמרינן אפילו באמר תנו לחוד כל זמן שעדיין לא נתנו לו משא"כ בשדה וכדמסיק דנקנית בכתיבת ומסירת השטר לידו ואינו יכול לחזור בו וממילא נותנין לו גם לאחר מיתה אם בא השטר לידו דמקבל בחיי הנותן ולר"י הנ"ל נותנין לו גם המנה לאחר מותו אם כבר בא השטר ליד המקבל בחיי הנותן משום מצוה לקדה"מ וכמ"ש בפרישה ע"ש נמצא דפליג ר"י והרמ"ה בתרתי פליגי באמר כתבו ותנו וכתבו ונתנו השטר להמקבל בחיי נותן וכמ"ש ופליגי נמי באומר תנו לחוד ולא נתנו לו בחייו אם יתנו לו לאחר מיתה דלר"י נותנין אע"פ שנתבטלה שליחותו כיון שמת משום מצוה לקיים דברי המת מה שאין כן להרמ"ה בכה"ג והרמ"ה לא כתב האי דינא דאם נתנו לו המנה בחיים דקנה המקבל מפני פשיטותו בעיניו ומיהו ג"כ רמזה במ"ש ולא קנה אלא במשיכה א"נ אגב ארעא ור"ל וה"נ קנה המקבל מיד שמסרו לידו העדים בין באומר תנו לחוד בין באומר כתבו ותנו וכתבו וגם נתנו לו המנה וכמ"ש ומשה"נ לא רצה הרמ"ה לתרץ דמש"ה אמרינן ומת דאז אין כותבין ונותנין משא"כ מחיים דאיכא ליה תיקון דהיינו שיכתבו וימסרו לו השטר והמנה דזהו פשיטא ועוד דא"כ הול"ל אין כותבין ונותנין לו השטר והמנה כיון דעיקר הדיוק אהמנה קאי אבל אין סברא לומר דר"י והרמ"ה שניהן ס"ל דבאמר כתבו ותנו אין לו תקנה אפילו מחיים ליתן לו השטר והמנה ומטעם דאמרינן שלא עשאם שלוחים אנתינת המנה כ"א ע"י כתיבת ומסירת השטר ובשטר אינו קונה המנה כ"א במשיכה ר"ל שיקנהו להמקבל עצמו או שעשאם שלוחים ע"ז דאין טעם להדבר ועוד דא"כ קשה למה כלל הרמ"ה יחד וכתב בין אמר כתבו ותנו בין אמר תנו כו' עד ולא קנה אלא במשיכה והם אינם דומים דבאמר כתבו ותנו אין להם תקנה למיתן משא"כ באמר תנו דבו ודאי רשאי ליתנו: