דרישה, חושן משפט רנג:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 253:1
Open in the reader →1ופירש עוד רשב"ם דאיירי במתנת שכ"מ במקצת בקנין ול"נ כו' לשונו של רשב"ם כבר כתבתי בפרישה ואמש"ר רבינו ולא נהירא כו' כתב הב"י ז"ל וכדברי הרשב"ם משמע התם בגמרא דאמרינן (דף קי"ד ע"א) איתמר קנין עד אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין ר' יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין א"ר יוסף כוותי דידי מסתבר דאמר רב יהודא ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין ואי ס"ד כל זמן שיושבין ליחוש דלמא הדר ביה (פיר"ש ואמאי קאמר רצו עושין דין דמשמע באותו מעמד אע"פ שעדיין יושבין עושין דין גמור ואמאי הא כיון דיכול לחזור בו ויבטל הדין לא הוה דין עכ"ל ורשב"ם לטעמיה דאם דנו אין דיניהם דין ומלשון גמרא זה מוכח דרצו עושין דין בחיי הנותן קאמר מדקאמר (מצי) [דילמא] הדר ביה וק"ל) כלומר אבל לדידי מיירי בדסליקו מענין לענין ומהכא משמע להדיא דס"ל לתלמודא דהא רב יהודא במתנה שיש בה קנין מיירי וכמ"ש רשב"ם ואילו היה מדקדק רבינו בזה לא היה כותב עליו ול"נ והתוס' ג"כ מפרשים כפרשב"ם ומה שהוקשה לרבינו מתיישב מתוך דבריהם כו' עכ"ל ב"י ודבריו תמוהין לי מאד חדא מה שרצה להסתייע לרשב"ם מדברי תוס' הלא כל עין משכיל המעיין בלשון התוס' יראה ויבין שהם דלא כרשב"ם דז"ל התוס' שם (דף קי"ג בד"ה אורעה כל הפרשה כו') לא מיירי במתנת שכ"מ דהא לא היו דבריו ככתובין וכמסורין אלא מדרבנן (פי' ואיך יליף תלמודא מפסוק והיה ביום הנחילו שדיניהם דין הא קרא לא איירי בהכי) אלא מיירי כשנותן בקנין גמור במתנת בריא מעכשיו אם ימות וקרי לה נחלה לפי שהם כעין נחלה שאינו קונה אלא לאחר מיתה ולר' יוחנן ב"ב א"ש אפילו בלא קנין דאמר במתניתין אם אמר על מי שראוי לירשו (פי' לרבות לזה ולמעט לזה) דבריו קיימין מן התורה עכ"ל והרי מבואר בדבריהם דלא ס"ל כרשב"ם דלרשב"ם מיירי בענין דאפילו אם אמר אינו יכול לחזור לקחתו לנפשו כדין מתנת שכ"מ במקצת בקנין והתוס' כתבו דאיירי במתנה שהיה בקנין במעכשיו אם ימות כלומר ואם לא ימות ישארו הפירות לנפשו ועוד דלפי מ"ש אח"כ ולריב"ב א"ש כו' פשוט הוא שר"ל שלפי דבריו מצינו שעושין דין אף שלא קנו מיד הנותן כלל וכגון שכבר מת ואין בניו יכולין לומר נלך לב"ד הגדול לאפוקי לשינויא קמא דאם לא קנו מיד הנותן אף שמת כבר הנותן מן התורה אין בדברי צוואתו ממש ומש"ה הוצרכו לאוקמי דמיירי שקנו מיד הנותן וקראהו נחלה משום דמיירי דקנו מידו מעכשיו ואם ימות ואז אפילו קודם שימות אינו יכול לחזור בו מהגוף אלא שמתנת הפירות לא חלה עד לאחר מיתה ועבפ"ר שם כתבתי שרבינו תפס כל דברי התוספות לעיקר וממנו תבין שגם ראייתו שהביא מהגמרא הנ"ל אינה ראיה דודאי רב יוסף פי' דברי ר' יהודא דאמר רצו עושין דין דגם הנותן אינו יכול לחזור בו והיינו דוקא בקנין ומיהו לא איירי בקנין במתנה במקצת כ"א בקנין מעכשיו אם אמות וכמ"ש התוס' וזה ברור לכל מעיין ודוק: