דרישה, חושן משפט רנג:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 253:5
Open in the reader →1ושכ"מ שאמר אני מניח כו' דהוא לשון מתנה מצאתי כתוב בשם רש"י ז"ל בקובץ א' ישן ז"ל ששאלת הנחה אם הוא לשון מתנה או לשון ירושה או אינו כלום דעתי נוטה שהיא נוהגת בכל נכסי מתים שמניחם בעולם הזה והולך לו וכשאמר הריני מניחו לפלוני אם ראוי לירשו הו"ל לשון ירושה וברחוק הו"ל לשון מתנה (ודוקא בשכ"מ אבל בבריא לא מהני לשון מניח) שמצינו אותו בלשון ירושה שנאמר ישבעו בנים והניחו יתרם לעולליהם ומצינו בלשון מתנה שמניחים לרחוקים שנאמר כי יראה חכמים ימותו וגו' ועזבו לאחרים חילם וכבר החזיקו בו כל החולים בין לקרובים בין לרחוקים וכיון דלצוואה קרובים ורחוקים משמע משווינן לקרוב בלשון ירושה ולרחוק בלשון מתנה מדרב הונא דאמר רב הונא בשכ"מ שאמרו ליה נכסיך למאן דילמא לפלניא וא"ל אלא למאן אי ראוי לירשו כו' דאי משווית לשון מתנה אית ליה פסידא בגווה אם אמר אחריו לפלוני כו' (וכמש"ר בסמוך בסי"א) עד וכההוא דאמר נכסי לטוביה כו" דהוה לשון א' והכא לשון מתנה והכא לשון ירושה וצורנו יאיר עינינו במאור תורתינו ויזכור לנו בריתו לעולם שלמה בר יצחק ע"כ ולפ"ז נראה דגם הרא"ש ל"ק דהוה לשון מתנה אלא לגבי מי שאינו ראוי לירשו דעלה נשאל אבל בראוי לירשו מודה דהו"ל לשון ירושה: