דרישה, חושן משפט רנג:ז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 253:7
Open in the reader →1וכתב רב האי אפילו אמר אל תגלו מלשון הרא"ש פ' חזקת (דף קצ"ה) משמע דרב האי בין במצוה מחמת מיתה בין בסתם שכ"מ מיירי ומשמע נמי דקאי דוקא לפום מנהגא דנהיגין עתה דלא חיישינן לסתמא (כדלעיל סימן רמ"ב ס"ח) שכתב שם ז"ל והאידנא דלא חיישונן לסתמא משום דנהיגי למכתב כו' וכ"כ רב האי ז"ל דהאידנא לא חיישי' לסתמא ועוד כתב שכ"מ שאמר אל תגלו אלא לאחר מיתה כו' וכל זה כתב הרא"ש ג"כ בתשובה שהביא רבינו בסמוך וגם כתב ב"י בסימן רמ"ב שכן מוכח מדברי הרא"ש ושנ"ל דלא קאי אלא אמצוה מחמת מיתה ומטעמא שכתבתי ע"ש ובאמת הדברים צ"ע דמאחר שמשמע מלשון הרא"ש כן למה סתם רבינו והביא דברי רב האי כאן אמצו' מחמת מיתה גם כאן לא איירי מהאידנא וממנהגא אלא מדינא וכמ"ש וע"ק דמייתי ע"ז תשובת הרא"ש וכבר כתבתי שבתשובה זו כתב כדבריו שבפסקיו הנ"ל ותלה הדבר אמנהגא דהאידנא ורבינו סתם בטעמו וקיצר בהעתקתו וכאילו ס"ל שכן הוא מדינא לכן נלע"ד דרבינו ס"ל דגם הרא"ש ודאי חילק בין מתנת שכ"מ סתמא למצוה מחמת מיתה וכדמוכח מלשון ר' האי והרי"ף והרמב"ם וכמ"ש (בסימן רמ"ב ע"ש) ומ"ש הרא"ש והאידנא לא חיישינן כו' וכ"כ רב האי לא הביא לראיה אלא מריש דברי רב האי דכתב דהאידנא לא חיישינן לסתמא וקאי אכל צוואת שכ"מ אבל מ"ש עוד בשם רב האי שכ"מ שאמר לא תגלו האי תפקידתא כו' לא אהאידנא כ"כ אלא מכח דינא ולא משום ה"ט לחוד דסיים הרא"ש ורבינו ז"ל שהרי בשעה שיש לו לקנות א"ל שיגלו אותה שהרי באמת לא א"ל שיגלו אותה אלא כנגד מה שאמר שקודם מותו אל יגלו אותה אמר שלאחר מותו יגלו ור"ל הרשות בידם לגלותה והרי הוא כמתנה סתמא שג"כ הוא ברשות העדים לגלותה אם ירצו מיד ואפ"ה לא הוה מתנה בבריא ובשכ"מ להרא"ש מדינא כ"א ממנהגא אלא ה"ט דרב האי כיון שהזכיר מיתה הרי הוא כמצוה מחמת מיתה וכל המצוה מחמת מיתה אפילו סתמא דידיה הרי הוא כמצוה לגלות וכמ"ש לעיל וקמ"ל רב האי שאף שמצוה מחמת מיתה זה מיחה בידן מלגלותה מ"מ מדלא מיחה אלא כל זמן שהוא חי הרי הוא כאילו אמר שלאחר מותו יגלו אותה וק"ל ומש"ה א"ש נמי בתשובה זו שכתב רבינו שהמעשה היה שנתן לאשתו במתנת שכ"מ והלשון משמע שפירש דבריו שמחמת שהוא שכ"מ נתן לו ודינו כנותן מחמת מיתה כמ"ש (בסימן ר"ן סי"ד) ואפילו מדינא זכה בו מסתמא אלא שהרא"ש שם בתשובה השיב להשואל דהמתנה קיימת מכח תרתי מכח מנהגא דהאידנא וגם מכח דינא שהרי עוד כתב ר' האי שכ"מ שאמר אל תגלו עד לאחר כו' וה"ט מכח שהוא מצוה מחמת מיתה סתמא כפירושו דמי וה"נ שנתן מחמת שכ"מ הוה מתנה אפילו מדינא וכן מוכח מלשון התשובה למעיין בה דאל"כ אין טעם כלל למה שהביא הרא"ש שם סיפא דדברי רב האי דאינו מענין השאלה ולפי מ"ש ניחא ומיושב הכל ודוק: