דרישה, חושן משפט רנה:ז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 255:7
Open in the reader →1תבעוהו והודה ואמרו כו' ופירש ר"י ברישא כו' אבל הרמ"ה ז"ל כו' כבר כתבתי לשון הגמרא בסמוך וכתב ב"י פשטיה דלישנא דגמרא משמע כפי' ר"י דקאמר מ"ט אדכורי מידכר ואם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו כו' דכל הני לישני לא שייכי אלא באומר שפרעו קודם לכן ע"כ ונ"ל דלדעת הרמ"ה ה"פ מ"ט כלומר כיון דא"ל בלשון צוואה שחייב לפלוני מנה ודאי היה דעתו שהן יפרעו ואיך נאמנים לומר שחזר ואמר פרעתי ומשני אדכורי מידכר כלומר כיון שלא צוה אותם בזירוז לומר תנו יודע שלא נתנו מיד ולהכי אפשר שחזר הוא עצמו ופרע ואדכורי מידכר לבניו לאמר אל תפרעו כי פרעתי אני משא"כ כשאמר תנו שצוה אותם בזירוז שיפרעו סתמא דמילתא דלא פרעיה הוא עוד שחושש שמא כבר פרעו בניו מיד ולפיכך אינם נאמנים ועיקר מאי שדחק להרמ"ה לפרשה הכי משום דקשיא ליה למה יהיה כח הבנים עדיף מכח האב הא אב עצמו אילו חזר ואמר פרעתי קודם לכן וטעיתי בחשבוני אע"פ שלא אמר תנו לא היה נאמן (כדלעיל סימן קכ"ו) כ"ש הם והתוספות ורבינו ס"ל דה"מ בבריא אבל שכ"מ אין דעתו מיושבת עליו ובקלות בא לטעות לפיכך בין הוא בין הם נאמנים דאפשר שטעה ומסייע לזה ל' אדכורי מידכר וא"ת מאי דוחקיה דהרמ"ה למוקי תלמודא בדאיכא עדים אהודאה ולא אאמירת פרעתי ורישא באומרים חזר ואמר לנו בפי' פרעתי לאחר ההודאה ומש"ה נאמנים נוקי לה אפילו באומרים וחזר ואמר פרעתי סתם אפ"ה נאמנים וכגון דאיכא עדים גם אטענת פרעתי וי"ל דמדקאמר תלמודא ואמרו יתומים חזר ואמר פרעתי נאמנים כו' דמיירי בדליכא עדים על אמירת פרעתי דא"כ היה תולה הדבר בעדים לא באמירת היתומים וק"ל. ויש להסתפק בדעת הרמ"ה היכא דליכא עדים כלל אי מהימן לומר פרעתי אפילו באומר תנו או לא דלכאורה כיון שלא הזכירו רבינו בפרטות דבריו משמע דבתנו בכל אופן אינו נאמן וצ"ע: