דרישה, חושן משפט רסב:ב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 262:2
Open in the reader →1כתב הרמב"ם היתה שוה פרוטה בשעת מציאה כו' כבר כתבתי פירושו בפרישה ונ"ל שכן דעת המ"מ שכתב על דברי הרמב"ם ז"ל ואע"ג דמסקינן בגמרא דבעינן שתהא ש"פ בשעת אבידה ובשעת מציאה לכ"ע כיון דשוה בשעת מציאה פרוטה חייב בכך והכי משמע התם באלו מציאות עכ"ל המ"מ ור"ל דלא תימה כיון דקפיד רחמנא שתהא ש"פ בשעת מציאה הו"א דבעינן שתהא ש"פ בשעת החזרה כדי שתגיע פרוטה לידו דבעל האבידה דזיל בתר טעמו קמ"ל דלא וכמ"ש והכ"מ כתב שם עליו ז"ל דברי הרב המגיד תמוהין שכתב שדעת הרב היפך מאי דאסיקנא עכ"ל ואני אומר שדברי המתמיה הן תמוהין דנראה שהוא הבין להמ"מ איך שפירש לדברי הרמב"ם שכתב אם היתה פרוטה בשעת מציאה והוזלה דר"ל אף אם לא היתה ש"פ אלא בשעת מציאה לבד ולא קודם לכן אפילו בשעת אבידה ולא בתר המציאה אלא הוזלה אח"כ ושמש"ה כתב המ"מ אע"ג דמסקינן דבעינן שיהא ש"פ אף בשעת אבידה מ"מ רבינו ס"ל דסגי בהכי אי הוה ש"פ בשעת מציאה ומש"ה תמה הכ"מ עליו דהוא היפך מסקנת הגמרא דהא הגמרא מצריך שיהא ש"פ גם בשעת אבידה ואיך יחשוד להמ"מ בטעות גדול כזה ובדבר שהה בפי המ"מ בעצמו ועל לשונו שהרי הוא הביא המסקנא ועוד שהרי כתב הרמב"ם חייב להכריז עליו ולא כתב חייב ליטפל וליטלה ולהכריז משמע דליטלה פשיטא דחייב כיון דהיה ש"פ בשעת אבידה ומציאה אלא שאח"כ הוזלה וע"כ מחוורתא דדעת המ"מ היה כמ"ש ראשונה ודוק: