דרישה, חושן משפט רסז:כב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 267:22
Open in the reader →1מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן פרש"י מוכרן כו' שם (דף כ"ח) הביא לשון ברייתא דקתני בה מכאן ואילך שם דמיהן ומניחן ופרש"י ז"ל מוכרן ויניח הדמים אצלו וכתב עליו הרא"ש ז"ל משמע לפירושו שצריך למוכרו בב"ד דאל"כ מה לו (פי' להברייתא וכמ"ש בסמוך) להזכיר שומא הול"ל מוכרן ומניח הדמים ולישנא דשם דמיהן לא משמע כפירושו (ר"ל אינו משמע שימכרוה אלא שישומו אותו וינוח בעינו והתוס' פירשו שם דמיהן ומניחן כלומר ומניח הפרה והחמור ואף לעצמו יכול לשומם (כלומר להחזיקן לעצמו) ול"ד לגבאי צדקה דאמרינן בפ' המפקיד אין פורטין לעצמן דכיון דמשיב אבידה הוא לא חשדינן ליה תדע דלא בעינן (כלומר תדע דאפילו לעצמו יכול לשומו דהא לא בעינן) שישומו בב"ד כדבעינן גבי פקדון (כלומר וכמו שהאמינו לשומו בלאו ?ב היינו משום דסתם קאמר שם דמיהן ודוקא לרש"י דאין פי' לתיבת שם צ"ל דר"ל שימכרו בב"ד מה שאין כן להתוס' דהם פירשו כפשוטו שישום ויניח בעינו וק"ל) וכן לקמן גבי תפילין דאמר שמואל שם דמיהן ומניחן לאלתר היינו שמניחן בראשו דאין לפרש מניח הדמים אצלו (כלומר שלא ישתמש בהן) דהא שמואל פוסק כר' טרפון (דפליג התם על ר' עקיבא וס"ל דמותר להשתמש דמי אבידה) ומיהו איכא למימר דדמי תפילין כמעות דמי הואיל ולא טרח בהו (פי' וא"כ אין ראיה מההיא דשמואל אבל מ"מ) ומסתברא כפי' התוס' דלא תהוי הך ברייתא דלא כהלכתא עכ"ל כלומר דהתם (בדף ל') אפסקא הלכתא כר' טרפון ואי איתא דהאי שם דמיהן ומניחן הנזכר בברייתא הנ"ל היינו שיניח הדמים אצלו ולא ישתמש בהם אתי' הברייתא דלא כר"ט כנ"ל ביאורי דברי הרא"ש ובזה כל דברי רבינו מבוארים: והרמב"ם ז"ל כתב שם דמיהן כו' בשותפות כו' כתב ב"י וכן דעת הרי"ף ולכן גורס בעגלים וסייחים ואוזים ותרנגולים ומוכרן בב"ד שכיון שאוכלין ואינן עושין א"א לומר בהן שם דמיהן בשותפות וצריך לגרוס מוכר בב"ד והרא"ש שכתב על דבריו ולא ידענא טעמא מאי (פי' למה שינה הרי"ף לכתוב בעגלים וסייחים ומוכרן בב"ד) מפני שלא עלתה על דעת הרא"ש לפרש שם דמיהן אלא או כפי' התוס' או כפרש"י (ולכך כתב לא ידענא כו' דאי ס"ל כפרש"י הול"ל בשניהן ומוכרן בב"ד ואי כפי" התוס' לא הול"ל כלל ומוכרן בב"ד) אבל העיקר כפי' הרי"ף והרמב"ם וכבר הודה לו הראב"ד ז"ל ע"כ: