דרישה, חושן משפט רעג:טז
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 273:16
Open in the reader →1כל שדה שיש בו כלאים כו' ז"ל ב"י בריש שקלים תנן באחד באדר משמיעין על הכלאים ובט"ו בו היו מפקירין כל שדה שיש בו כלאים ומ"מ יש לתמוה על רבינו למה כתב הרי הוא דמשמע דממילא הוי הפקר והתם משמע דב"ד מפקירין אותו שדה אבל ממילא לא הוה הפקר עכ"ל ודע שלא כל' שהביא ב"י איתא שם במשנה אלא ז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים כו' עד ויוצאין אף על הכלאים ופי' הרמב"ם ור"ע מכריזין שימעטו הזרע האחר עד שלא ישאר מרובע הקב לסאה כדתנן בפ"ב דכלים כל סאה שיש בה רובע הקב ממין אחר ימעט כו' עד יוצאין שלוחי ב"ד אף על הכלים ואע"פ שכבר הכריזו עליהם בא' באדר לא היו סומכין על ההכרזה דשמא לא עקרום עדיין והיו הם יוצאין ועוקרים אותם עכ"ל ואחר משנה זו יש משנה אחרת ז"ל אמר ר' יודא בראשונה היו עוקרים ומשליכים לפניה (פי' כשיצאו בט"ו באדר על הכלאים במקום שמצאו היו עוקרים כו') משרבו עוברי עבירה היו עוקרין ומשליכין על הדרכים התקינו שיהיו מפקירין כל השדה כולה ע"כ ע"ש בפי' המשניות ויהיה תיבת התקינו כאילו כתב והתקינו וכן היא מפורש שם בברייתא ויליף לה מקראי דהפקר ב"ד הפקר והנה הב"י הרכיב סופא דמשנה שניי' על רישא דמשנה ראשונה כדי לקצר כדרכו וסבר הב"י דגם מ"ש התקינו שיהו מפקירין כל השדה כולה ר"ל שבכל ט"ו באדר היו שולחין ויוצאין ובמקום שימצאו כלאים בשדה הפקירו אותו אבל רבינו ס"ל דאחר שראו שנתרבו עוברי עבירה ולא היו משגיחין בעקירת הכלאים לחוד והוצרכו לתקן שיהיה כל השדה הפקר ומשם והלאה לא היו שלוחי ב"ד יוצאים בט"ו על הכלאים לעקרו והיתה תקנה קבועה ועומדת בשעה שהכריזו בר"ח על הכלאים אז הכריזו ג"כ שכל מי שיעבור ולא יעקור כלאים שבשדה שיהיה שדהו הפקר וס"ל ג"כ שדוק' בשעה שהיו ישראל יחד בעריהן והיו משמיעין על השקלים היו מכריזין ומזהירין גם על הכלאים אבל בזמן הגלות כמו שאין מכריזין על השקלים כך אין מכריזין על הכלאים אלא תקנה קבועה ועומדת מזמן הבית שכל איש ואיש צריך ליזהר שלא ימצא בשדהו כלאים אחד מכ"ד ובשאם ימצא יהיה שדהו הפקר: