דרישה, חושן משפט רעג:יא
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 273:11
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ז"ל אע"פ כו' דברי הרמב"ם המה בפרק א' דהלכות זכייה והראב"ד השיג עליו שם למה לא חילק בין צבי שבור לצבי רץ והלא המשנה חלקה בהן עכ"ל וגם רבינו שכתב על דברי הרמב"ם ונראה דאפי' כו' ס"ל בפשיטות דאין מועיל עומד בצד שדהו כ"א כשיכול להגיעו ג"כ ואז אין חילוק בין צבי רץ ושבור והמשנה אורחא דמילתא נקטא וכמ"ש (בסימן רס"ה) אבל המ"מ כתב דהרמב"ם ס"ל דהמשנה לא חלקה בין יכול להגיע או לא אלא דוקא כשאינו נתפס במצודה וכתבה גם הרמב"ם בפי"ז מהל' גזילה אבל כשנתפס במצודה נעשה ע"י כצבי שבור ובודאי אם קדם בעל המצודה לזכות בו בידים קודם שיבוא זה לעמוד בצד שדהו לומר תזכה לי שדה הרמב"ם ג"כ מודה שזכה בו בעל המצודה ולא מהני ליה תו עמידתו בצד שדהו ואמירתו ואפי' בא ליקחנו בידים מתוך המצודה אית ביה משום גזל כיון שקדמהו בעל המצודה וזכה בו אבל השתא שלא זכה בו בעל המצודה בידים ס"ל שלא קנה לו מצודתו כלל כיון שפרסה בתוך שדה של זה שלא ברשות ואם לא היה עומד בעל השדה בצד שדהו הוה שדהו חצר שאינה משתמרת ולא קנהו בעל השדה והביא המ"מ ראיה לדברי הרמב"ם מהא דאמרי' בגיטין (דף ס') אהא דתנן מצודות חיה ועופות ודגים יש בהן משום גזל מפני דרכי שלום (וכתבו רבי' בסמוך) דמסיק הגמ' עלה וקאמר דהיינו דוקא באין להמצודה תוך אבל יש לה תוך יש בה משום גזל גמור והא דביש להן תוך יש בו משום גזל גמור ע"כ איירי כשפרסה במקום הפקר דאי בשדה חבירו המשתמר לא עדיף מכליו של לוקח ברשות מוכר דלא קנה אע"פ שיש דעת אחרת מקנה ק"ו בהא וא"כ הא נמי דאמרו דבמצודה דלית לו תוך יש בו משום ד"ש נמי לא איירי אלא כשפרסה במקום הפקר הא בשדה חבירו לית ליה משום ד"ש וממילא קנהו בעל השדה כן מפרש המ"מ דעת הרמב"ם ע"ש ושניתי לשונו לתוספת ביאור ונראה דהראב"ד ורבינו ס"ל דאפילו בכה"ג שירד שלא ברשות בעינן יכול להגיעו דאל"כ אף שלית ביה משום ד"ש אם קדמו ולקחו מהמצודה שפרסה בו מ"מ ג"כ לא מהני ליה עמידתו ואמירתו לענין שאם קדם בעל המצודה ולקחו מהמצודה כל זמן שלא היה יכול ליקחם מתוך השדה ולזה אין ראיה להמ"מ ודוק: