דרישה, חושן משפט רעה:ו
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 275:6
Open in the reader →1היה לגר כו' מקור דברי רבינו נכללו מג' מימראות דב"ב ד' נ"ד נ"ה ומתוס' הביא הרא"ש והנה אעתיק תחילה המימראות והצורך לביאורם ומתוכן נעמוד על ביאור דברי רבינו בס"ד בדף נ"ד גרסינן איתמר שדה המסייימת במצריה אמר ר"ה אמר רב כיון שהכיש בה מכוש א' קנה כולה ופר"ש המסויימת במצריה שיש נה מצר בד' רוחותיה כיון שנכש וחפר בה במרא מכוש א' הכאה אחת בקרקע קנה כולה דהיינו רפק בה פורתא ושמואל פליג עליה והילכתא כוותיה דרב עכ"ל הרי"ף והרמב"ם והרא"ש (ור"ל אפילו לא אמר שדעתו לקנות כולה כיון שיש מצר סביבותיה קנה כולה) ושאינה מסויימת במצריה עד כמה אמר רב פפא כדאזיל תיירי דתורי והדר פי' שקנה מהשדה במכוש א' כשיעור מהלך השוורים בתלם א' שאין הולכין משם ואילך יותר אלא חוזרים לאחוריהם וזהו והדר דקאמר שאינם הולכים יותר ואותו שיעור דמלוא תלם קנהו מהשדה מרובע וכמש"ר וכ"כ הרא"ש שם עוד שם בדף נ"ה אמר רב אסי אמר ר"י המצר והחצב מפסיקין בנכסי הגר ובריש דף נ"ו גרסינן אין שם לא מצר ולא חצב מאי פי' ר' מרינוס כל שנקראת על שמו ה"ד אמר ר"פ דקרו ליה בי גרגותא דפלניא וז"ל הרא"ש י"מ דקאי אפיאה ואטומאה אבל אנכסי גר לא קאי דהא אמרינן לעיל כדאזיל תיירי דתורי והדר (פי' שהרי אמר ר"פ לעיל דשדה שאינה מסויימת במצריה ואין שם הפסק לא קנה במכוש א' אלא שיעור תלם א' א"כ מאי בעי אין שם חצב כו' או מה השיב לו ר' מרינוס) וי"ל דקאי שפיר אקנייה דנכסי הגר ולעיל מיירי בשדה בית הבעל והכא מיירי בשדה בית השלחין מדקאמר דקרו ליה גרגותא דפלניא וכן סבר הרי"ף מדהביא זה לפסק הלכה וכן ההיא דלעיל עכ"ל ואף שמסיק הרא"ש וכתב ומיהו פי' קמא עיקר כו' ע"ש אין כוונתו אלא שגם פי' קמא עיקר דאף אטומאה קאי וכדמייתי ראיה שכן תניא גם לענין טומאה אבל פי' בתרא ודאי ג"כ אמת דאכל מה שנזכר שם בסוגיא קאי ומש"ה כתבו רבינו בשם הרא"ש וכ"כ נמי הב"י וז"ל התוספתא שהביא הרא"ש המחזיק בנכסי גר כו' היו לו עשר שדות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן כו' לקח הימנו עשר שדות כיון שהחזיק בא' מהן קנה כולן כו' עכ"ל התוספתא וכתב עליה הרא"ש ז"ל תימה דלא מפליג בין נכסי גר למכר דבתרווייהו קתני החזיק באחד מהן קנה כולן ונראה דגרסינן בסיפא גבי לקח הימנו בי' מדינות והיא הברייתא השכויה בקידושין תניא כוותיה דשמואל כו' וגבי גר איירי בסמוכות כן כתב הרמב"ן (ר"ל בחידושיו כ"כ) ומיהו קשה אמאי קרי ליה י' שדות כיון שאין מצר וחצב מפסיקין ביניהן ושמא כדאזיל תיירי דתורי והדר נקרא שדות וקנה כולן אם פי' לקנות כולם ואם לא פי' קנה במכוש א' כדאזיל תיירי כו' עכ"ל הרא"ש ומה שמתמה למה השווה קנין נכסי הגר לקנין דעלמא וגם גרס בי' מדינות זהו מבואר בדברי רבינו בס"ס קצ"ב שמחלק ביניהן ע"ש ואחר העתקת דברים הללו תראה שדברי רבינו מבוארים ומסודרים בטוב מאוד שבתחילה התחיל בדין שמצא בתוספתא כתב דהיכא דהיה לגר כמה שדות ואין שם דבר דאפסיק ביניהן אז אף אין אותן קרקעות מסויימים במצר א' המקיף כל סביבות אפ"ה אם כיון לקנות כולם קנה במכוש א' כל אותן שהן סמוכות זו לזו בלי הפסק ואין חילוק בין אם הם בה"ב או בה"ש ואח"כ כתב ב' מימראות דר"פ הנ"ל שכשאינם מסויימים ולא כיון לקנות את כולם בהא יש חילוק בין (אם) בה"ב לבה"ש וכדברי הרא"ש הנ"ל ואח"כ כתב מימרא דרב שאם הוא מסוים במצריו קנה כולן אפילו לא כיון לקנות כולן בין בה"ב בין בה"ש ואח"כ כתב מימרא דר"י דמצר וחצב מפסיקין בנכסי הגר אבל מה שכ"ר כגון שיש ביניהן דבר המפסיק הוא דבר תמוה הא מימרא דרב מיירי באין בין כל שדות הגר דבר המפסיק ואף שיש ליישב ולומר דמ"ש ביניהן ר"ל בין נכסי הגר להנכסים שהן סביבות נכסי הגר שבאותו הפסק שביניהן נעשה נכסי הגר מסויימות במיצריהן סביב אבל זהו דוחק דא"כ לא הול"ל לשון מפסיק אלא מסויים במצריו גם לא הו"ל לרבינו לסתום ולכתוב מפסיק ביניהן דמשמע בין נכסי הגר עצמו קאמר דומיא דמש"ר ברישא היה לגר הרבה שדות זא"ז ואין דבר מפסיק ביניהן ודומיא למ"ש בשם הרמב"ם מיד אחר זה שכתב שאם אין דבר מפסיק ביניהן לכ"נ למחוק ב' תיבות כגון שיש ביניהן ולהגיה במקומן תיבות ואין ביניהן דבר מפסיק או צ"ל וכגון דלית ביניהן וא"כ היא היא מימרא דרב בעינה דרב ודאי איירי באין ביניהן דבר המפסיק דאל"כ ל"ק כולה דליכא מאן דפליג אהא דר"י דמצר וחצב מפסיקין ומ"ש ואם הוא לשון יחיד משום דהשדות עומדין זא"ז ושם קרקע חד הוא וק"ל: ומש"ר אבל בשדה בית השלחין קונה במכוש א' כו' הם המה סוף דברי ר"י הנ"ל דקאמר אין שם מצר וחצב מאי פירש ר' מרינוס משמו כל שנקרא על שמו כו' אלא שפי' רבינו זה צריך ביאור ומתחילה אכתוב מה שפי' בו ר"ש ושאר מפרשים ואח"כ נעמוד על ביאור דברי רבינו וז"ל ר"ש שם דף נ"ו שנקרא על שמו שנקראת על שדה א' בלשון יחיד על שמו שקורין לה שדה פ' שאין אומר שדות פ' וקנה הכל במכוש א' עכ"ל ונ"ל דפי' דמ"ש נקרא על שמו כאילו אמר נקראת ע"ש עצמו שקורין אותו שדה בלשון יחיד ולא שדות דאז אינו נקרא על שם עצמו אלא נכלל בין שדות אחרות ומה שקורין אותו בלשון יחיד היינו מפני שמשקין מבור א' וכל שמשקין מבור א' נקרא ע"ש שדה א' אף שהן שיעור שדות הרבה מפני שהבור מצרפן וזה שסיים וכתב ז"ל וה"ד שקרו לה בי גרגותא דפלניא ר"ל (כי) כמו בית סאה וכאילו אמר קרקע שמשקין (והיינו גרגותא) אותו מבור הלזה וכלל הדברים שאינו מפרש על שמו על שם הגר אלא ר"ל על שם עצמו בלשון יחיד ומ"ש ר"ש על שמו שקורין לה שדה פ' שאין אומר שדות פ' אין כוונתו לפרש דעל שמו ר"ל של פ' אלא שקורין לה שדה פ' בלשון יחיד וזהו שמסיק וכתב ולא שדות פ' ואף שמסיק וכתב בי גרגותא דפלניא כל השדה שהיה הגר משקה מבורו קנה הכל במכוש א' נראה דל"ד נקט גר אלא משום שאומרים השדה שהיה משקה מבור א' וכאן איירי מגר שהשקה שדהו מש"ה כתב גר כן נ"ל ביאור דבריו (ולא כי"מ דפי' ר"ש קאי על מ"ש בגמרא כל שנקרא דהוא לשון יחיד מדלא כתב נקראות דא"כ לאו הול"ל תיבות על שדה) וכן נראה מפי' ר"ח שהביא הראב"ד בהשגותיו שכתב ולפר"ח שדה בית השלחין ששותה מגרגותא חדא עכ"ל הרי שלא הזכיר גר אלא פי דפלניא מגרגותא פלניא חדא ור"ל שקנה כל מה שמשקין מבור אחת ולא שיעור מה שמשקין משתי בורות וגם בעל הערוך בערך גרגותא פי' וכתב ז"ל כל מה שנקרא ע"ש הגר פי' ר"ח כל שדולין ומשקין אות' מגרגותא חדא וכן פי' נ"י ע"ש והנה אף שרבינו כתב ז"ל כל מה שנקרא ע"ש הגר דמשמע דפי' על שמו ע"ש הגר ע"כ אין כוונתו כן דאיך שביק כל הני רבוותא ולקח שיטה לנפשו מה שלא נזכר ברא"ש ולא בשום מפרש וגם אין טעם לפירושו וגם מה שסיים רבינו וכתב ז"ל כגון שיאמר שדה פ' רגיל להשקות מבור פ' ק' מנין לפרש שצ"ל שדה פ' ומבור פ' הלא לא נקט בגמרא אלא חד פ' לכ"נ שרבינו (ס"ל) ג"כ לא כתב נקראים ע"ש הגר לדוקא אלא כתב כן לפי מאי דס"ל מתחילה שמ"ש בגמרא נקרא על שמו ר"ל ע"ש הגר קונה שתיהן אבל אחר שהקשו ע"ז ה"ד ור"ל הלא כל השדות נקראים ע"ש הגר ואוקמ' ר"פ דקרו ליה בי גרגותא דפלניא ור"ל כל שמשקין מבור א' קנה במכוש א' צ"ל ע"כ דעל שמו הנזכר ל"ד קאמר שיצטרך לקראה ע"ש הגר אלא ר"ל כל שנקרא ע"ש בורו וכוונתו שיעור שמשקין מבור יחידי שלו ולאפוקי מה שהיה משקה הגר מבורות אחרות שלא קנה הכל במכוש א' וה"ה אם עשה מכוש א' בקרקע שהשקה הגר מבורו של אחר היה קונה כל אותו הקרקע ומש"ה דקדק רבינו וכתב ז"ל כגון שיאמר שדה פ' רגיל להשקות מבור פ' ולא כתב מבור של פ' דהוה משמע דצריך להיות שנקרא הבור ע"ש הגר אלא כוונתו כמ"ש ר"ש ור"ח ונ"י וערוך שכל הקרקע שנקראת ע"ש בור אחד הוא שקנה במכוש א' וזה נלע"ד ברור ושוב מצאתי בספרי רבי' של קלף כתוב של פ' אבל בספרים הנדפסים כולם ליתא והם עיקר ודוק. והרמב"ם ז"ל כתב שאם כו' בפ"א דזכייה כ"כ ולא כתב שם מה שאיתא בגמרא ה"ד כל דקרי ליה בי גרגותא דפלניא והראב"ד בהשגות השיג כזה והוא כוונת רבינו במ"ש על דברי הרמב"ם ז"ל וא"א כתב כסברא ראשונה ויש לתמוה על הרמב"ם שהוא בעצמו כתב שם לפני זה דכל שאינה מסויימת במצריה לא קנה במכוש א' כ"א כדאזיל תורא והדר כמימרא דר"פ הנ"ל וא"כ יהיו דבריו סותרין זא"ז וגם מימרות דר"פ סברי אהדדי וכמ"ש ועוד הא בהדיא אמרו דקרו בי גרגותא דפלניא ואיך כתב הוא כל הנקרא ע"ש הגר ובאמת של' הרמב"ם הוא קצת בענין אחר ממה שהעתיקו רבינו כי ז"ל שם בפ"א מהל' זכייה: בקעה שיש בה שדות רבות וכולן של גר אחד ולא היה ביניהן לא מצר ולא חצב ולא דבר מדברים המפסיקים ובא אחד והחזיק במקצת הבקעה לקנות את כולה כל הנקרא ע"ש אותו הגר קונה אותו עכ"ל וע"פ הדברים הנ"ל ביאר המ"מ דבריו וז"ל שם דעת המחבר נ"ל שע"כ לא אמרו כדאזיל תיירא דתורי והדר אלא כשקנה במכוש א' ושם אינו קונה אלא זה השיעור אבל כאן הוא כשהחזיק בחזקה אחרת כגון הדברים שמתבארים בפ"ב וזהו שכתב והחזיק במקצת הבקעה ואין מכוש א' חזקה לקנותה עכ"ל ובדבריו נתיישב הכל והוא דהא בהא תליא להראב"ד והרא"ש שסוברים דהא דאמר רב אסי מצר וחצב מפסיקין וכן הא דאמר אין שם מצר וחצב מאי כו' הכל קאי לענין קנייה במכוש א' וקשיא להו מימראות דר"פ אהדדי לכן הוצרכו לחלק בין בית הבעל לבית השלחין ומש"ה פירשו נמי בי גרגותא כו' כלומר שנקרא ע"ש הבור שמשקין אותו ממנו אבל הרמב"ם ס"ל דהאי דאר"א אמר ר"י וכן הא דאמר אין שם מצר וחצב מאי לא קאי אקנייה במכוש שזה כבר מבואר במימראות הקודמים שאם השדה מסויים קנה הכל ואם אינו מסויים לא קנה אלא כדי תלם א' אלא הכא איירי במחזיק חזקה גמורה וקאמרו שאם יש שם מצר וחצב בין שדה לשדה מפסיקין ואין חזקה של שדה א' מהני לחברתה ובאם אין שם לא מצר ולא חצב כל הנקרא על שם הגר ומיירי בין בה"ב ובין בה"ש ומ"ש בגמרא ה"ד דקרו ליה גרגותא דפלניא ס"ל להרמב"ם דל"ד קאמר אלא שכן היה דרכם בזמניהם שכל שדותיו של אדם א' היו נקראים ונחשבים ע"ש הבאר שהיה בו והוא מה שאמר ר' מרינוס כל הנקרא ע"ש ואה"נ דה"ה אם לא היה באר כלל קנה ג"כ כל הנקרא בשמו של הגר באומרים שדות אילן של פלוני גר הוא קנה הכל כשהם סמוכים להדדי זהו דרך המ"מ בביאור דברי הרב רבינו משה בר מיימוני אבל על לשון רבינו קשה שהעתיק דברי הרמב"ם וכתב בתוך דבריו קנה במכוש א' מוכח מזה דלא ס"ל האי חילוק בין קנין מכוש לקנין חזקה אחרת והב"י תירץ בע"א וכתב ז"ל דהרמב"ם ס"ל דמימרא קמייתא דר"פ בשנתכוין לקנות כולה ולהכי כשאין מצר וחצב מפסיק קנה כל הנקרא ע"ש אותו הגר והכי דייק לשון הרמב"ם שכתב ז"ל ובא א' והחזיק במקצת הבקעה לקנות את כולה עכ"ל ב"י וקשה לי על פירושו דאם איירי בדאמר לקנות את כולה ואין שם דבר המפסיק למה תלה הרמב"ם הקנין במה שנקרא ע"ש הגר הא מלשון תוספות הנ"ל מוכח דקנה הכל סתם וגם מדברי רבינו מוכח דלא ס"ל האי פירוש בדברי הרמב"ם דא"כ לא הוה ליה להשמיט בהעתקת דברי הרמב"ם העיקר והוא מ"ש שנתכוין לקנות את כולה וגם מדכ"ר פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש מוכח דלא ס"ל הכי דהא בכיון לקנות את כולה כתב כסברא הראשונה ג"כ דקונה כולה במכוש אחד וגם מדלא חילק המ"מ בזה הדבר בדברי הרמב"ם ונחית לחלק בע"א שאינו פשוט מוכח דס"ל דמ"ש הרמב"ם לקנות את כולה לא שהמחזיק אומר כן אלא לישנא דהרמב"ם הוא להסברת הענין דאמדינן דעת המחזיק כיון שאין ביניהן מצר ולא חצב אע"פ שאינו מחזיק אלא סתם במקצתו מסתמא דעתו לקנות את כולה וזהו ודאי דעת רבינו ולכן השמיטו ע"כ נלע"ד שרבינו הבין דברי הרמב"ם דפירש מ"ש ר' מרינוס כל שנקרא על שמו דר"ל ע"ש הגר ודוקא קאמר ומה שמסיק הגמרא וקאמר ה"ד כגון דקרו לה בי גרגותא דפלניא ההוא ל"ד קאמר אלא דגמרא חדא מינייהו נקט שדרך העולם לקרות כל השדות בשם אחד בי גרגותא דפלניא וה"ה אם הוא בענין אחר דנקראות כל השדות על שמו קנה הכל במכוש א' ומה שאמר ר"פ דלא קנה אלא כדאזיל תורי והדר שם איירי בשדות שאין נקראים ע"ש הגר כך הבין רבינו דברי הרמב"ם ובזה דבריו בעצמם נכונים אלא מסיק וכתב עליו שהרא"ש כתב כסברא הראשונה דר' מרינוס דוקא בי גרוגתא קאמר ודוקא שדה בה"ש אבל לא שדה בית הבעל וכדברי הראב"ד הנ"ל ודוק: