דרישה, חושן משפט רעח:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 278:5
Open in the reader →1והרמב"ם כתב כו' כבר כתבתי בסמוך לשון הגמרא וביאורה לדעת רשב"ם לרבינו ולפום רהיטא יש לתמוה על הרמב"ם דכיון דאוקימנא ברייתא כרבי איך פסק הוא כוותיה אחר שכבר פסק בעצמו דלא כרבי והמ"מ תירץ דס"ל לרמב"ם דע"כ לא אוקמא ברייתא כרבי אלא קודם דידענו חילוק דר"פ אבל משבא ר"פ וקאמר דבדיקלא ואלים כ"ע מודים הברייתא אתיא אפילו כרבנן (ע"ש שהאריך וב"י הביא קצת דבריו) וק' דמנ"ל לרמב"ם זה ועוד דאכתי הוקשה לו מפרה וילדה וכמ"ש ב"י לכן נ"ל להוסיף נופך משלו ולומר דגירסת ספריו דהרמב"ם היה ומני ר' היא ואדלעיל אסתם ברייתא קאי ותמה ואמר מני ר' היא כלומר בתמיה וכי תפסי הברייתא דברי יחיד במקום דרבים פליגי עליה ומימרא דרב פפא שבסוף הענין פירוקא דקושיא הוא ולומר דאתי שפיר אפילו כרבנן משום שאין דברי הברייתא דומה כלל לפלוגתת ר' ורבנן כמו שהבין המקשן דע"כ לא פליגי ר' ורבנן אלא בשבח דאשתני כגון חפירה והוה שובלי שלופפי והוה תמרי אבל כגון דיקלא ואלים וארעא ואסיק שירטון דלא אשתני שמה וגם הוי שבחא דממילא בהאי אפילו רבנן מודים דנוטל וברייתא אתיא אפילו כרבנן דפרה מוחכרת או פרה רועה באפר הוה למי שבחא דממילא ולא אישתני שמה ואפילו ילדה ולד נמי לא מיקרי שינוי דעובר ירך אמו הוא וכמ"ש המ"מ דה"ט דילדה וא"כ הך ברייתא הילכתא היא להכי פסק הרמב"ם כוותיה ואע"ג שהפסיקו שם בגמרא בין הא דאמר מני ר' היא ובין מימרא דר"פ כו' בנתינת טעמייהו דרבי ורבנן ס"ל להרמב"ם דהמקשן דפריך מני ר' היא הוא דאסוקי אסיק לטעמייהו כדי להסביר קושייתו וכאילו אמר כיון דטעמייהו דרבנן ור' כך הוא א"כ זיל בתר טעמייהו ולרבנן אינו נוטל פ"ש בשום שבח ור"פ השיב לו דאין הדברים כן והא דנקט ר"פ בלישניה דיקלא ואלים ולא נקט פרה מוחכרת או מושכרת או רועה באפר שאיתא בהו רבותא טפי משום דראה שהמקשן האריך בקושייתו למיתן טעם לדברי רבנן דס"ל דחלק בכורה מתנה קרייה ליה ובעינן שיהא דומיא דמתנה דמטי לידו ונגד זה השיב לו ר"פ דלא מטי לידו לגמרי בעינן דמדלא נקטו רבנן בלישנייהו דיקלא ואלים מסתברא למימר דבדיקלא ואלים כ"ע מודים דנוטל בו פ"ש אע"ג דג"כ לא מטי לידיה אלא ה"ט כיון דממילא ימטי לידו הו"ל כאילו בא לידו כבר א"כ ה"נ ס"ל לרבנן בפרה רועה באפר וכמ"ש וק"ל ונראה דפי' הרמב"ם כן משום דגירסת ספריו היו ומני וכמש"ל ורשב"ם הוצרך לכתוב דל"ג ומני ש"מ דכן היה גי' הספרים ועוד דקשה ליה אס"ד דר"פ מילתא באפי נפשיה קאמר הול"ל אמר ר"פ ע"כ ל"פ אלא בחפירה והוה שובלי כו' אבל דיקלי ואלים כו' או הול"ל לא שנא כו' כדרך מימראות המפרשים לדברי התנאים ועוד ק"ק לדעת רבינו דכיון דקיי"ל כר"פ דבדיקלא ואלים כ"ע מודים דנוטל מטעם דלא אישתני שמיה אם כן למה לא קיי"ל לפחות כהברייתא במוחכרת ומושכרת או רועה באפר דגם כן לא אשתני שמייהו ואע"פ שכבר כתבתי בפרישה טעם לחלק ביניהן אין החילוק מסתבר להרמב"ם: ומש"ר ודעת א"א ז"ל נוטה לסברא הראשונה היינו מדלא הביא הך ברייתא והביאה הך דר"פ לחוד משמע דס"ל דר"פ מילתא באפי נפשיה קאמר ולא לתרוצי ברייתא קאתי ואין הלכתא כהברייתא דאילו היה ס"ל כהרמב"ם לא היה (משמע) [משמיט] הברייתא וק"ל ודע דר"ן מכריע קצת כדברי הרמב"ם וקצת כדברי רבינו הטור שכתב ז"ל דפרה רועה באפר ונתפטמה כדיקלא ואלים היא ונוטל בה בכור פ"ש והא דפליגי רבנן עליה לעיל היינו כשילדה דוקא דאין לך שבח דאשתני גדול מזה עכ"ל הרי לך דס"ל דודאי הברייתא אתיא כר' ולית הלכתא כוותיה אלא שבחדא מינייהו מודו רבנן וק"ל: