דרישה, חושן משפט רצא:ב
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 291:2
Open in the reader →1אלא אמר הנח לפני הוה כש"ח וכתב נ"י פ' האומנין ז"ל וא"ת ובמה נשתעבד לו לשמור דבדיבור לא נתחייב עד דמשיך וי"ל כגון שהניחו בד' אמותיו בסמטא א"נ הכא איירי בבהמה וא"ל הכישה במקל והיא תבוא עכ"ל וכבר כתבתי בפרישה דהנ"י נמשך לדעת הרמב"ם דבעי משיכה ואע"ג דהרמב"ם כתב בפ"ג מהל' שאלה דהכישה במקל לא מהני בשואל להתחייב עליה והביאו רבינו לקמן בסימן ש"מ ס"י וגם הנ"י הביאו בפ' האומנין וכתב שכן דעת הר"ן ע"ש ודוחק לחלק בין שואל לשאר שומרים וי"ל שהנ"י ס"ל בהא כהרא"ש והטור דס"ל דמהני הכישה במקל בא"ל השואל למשאיל הכישה כו' וכמש"ר שם בסימן ש"מ ס"י ובדין מאימת יתחייב הש"ח בשמירתו לא ס"ל כהרא"ש והטור להתחייב מיד שיסתלקו הבעלים וא"ת תקשה להו דהא קיי"ל כר"י דאמר ש"ח שמקבל אפילו בדיבורא בעלמא להיות ש"ש מיחייב משום דבההוא הנאה דקא נפיק עליה קלא דאינש מהימנא [הוא] קא גמר (להו) ומשעבד נפשיה והביאו רבינו לקמן בס"ס זה די"ל דדוקא אם כבר הוא שומר ומשעבד לפשיה יכול לקבל עליו תוספת שמירה אפילו בדיבור בעלמא אבל בתחלה לא חל עליו חיוב השמירה עד דמשיך או הניח בד' אמותיו כו' וכ"פ נ"י פרק הזהב והביאו ב"י לקמן סימן ש"א ס"ס א' על דין עבדים והקדשות ושטרות דאין בהן דין שומרים דאפ"ה אם קנו מידו הו"ל (הוא) בהו דין שומר וכתב דוקא קנין אבל בדיבור בעלמא לא כיון דבתחלה לא הוה שומר כלל ול"ד להא דר"י כו' ע"ש (וכ"כ נ"י עוד בס"פ הפועלים ע"ש) עוד כתב שם ול"ד לערב דשועבד נפשיה אפילו לכתחלה בלא קנין דשאני ערב דעל דיבורו והימנותו הוציאו המלוה המעות והלוה ללוה: