דרישה, חושן משפט רצא:ג
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 291:3
Open in the reader →1והא דאמרינן הא ביתא קמך כר ומיבעיא בהנח סתמא זהו בבית הנפקד שהוא מקום המשתמר כו' ז"ל המשנה פ' האומנין דף פ' שמור לי וא"ל הנח לפני ש"ח (פי' הרא"ש ואע"פ שלא משכו השומר דש"ח וש"ש חייבים כשקבלו עליהם לשמור עכ"ל) ובגמרא שם דף פ"א אמר רב הונא א"ל הנח לפניך אינו לא ש"ח ולא ש"ש איבעיא להו הנח סתמא מאי כו' ע"ש בגמרא עם פירש"י דמוכח משם דבבית הנח סתם הוה כאומר עול ופליגי ביה רבנן ור' והרא"ש פסק כרבנן דאמרי חייב וכמש"ר בשמו ס"ד וא"כ תימה למה כתב הרא"ש כאן בתשובה דאיבעיא דהנח סתמא הוא בבית הנפקד שהוא מקום המשתמר משמע דס"ל דשם בבית הוא פטור בהנח סתם כיון דלא נפשטה האיבעיא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש בהדיא דקיי"ל בה לקולת הנתבע ועוד דמשמע מדברי התשובה הא בשוק דאינו משתמר חייב בהנח סתם ובגמרא הנ"ל קאמר אליבא דרבנן דקיי"ל כוותייהו דיכול להיות דס"ל פטור בשוק וגם רבינו בעצמו לפני זה כתב דבהנח סתם פטור כמו בהנח לפניך ובהנח לפניך אין חילוק בין שוק לבית וכבר נתעורר בד"מ בקושיא זו ע"ש בשני מקומות זא"ז והניחו בצ"ע ונראה ליישב ולומר מאחר דלא מצינו בשום פוסק ומחבר שיחלק בהנח סתם בין חצר לבית (זולת משמעות דברי ר' ירוחם שאכתוב בסמוך) וגם הרי"ף השמיט הא דקאמר הגמרא לימא כתנאי כו' דמינה נלמד דהנח סתמא הו"ל כעול וחייב לרבנן וא"ל דהשמיטו משום שהוא פשוט בעיניהן דהוה ש"ח בבית דז"א דהא הגמרא איבעיא להו אי הנח סתם הו"ל כהנח לפניך או כהנח לפני ובהנח לפניך אין חילוק בין בית לשיק ובשניהן פטור והו"ל להביא להאי לימא כתנאי דנלמד מיניה לפחות דבבית אין הנח סתם כהנח לפניך אלא ודאי מש"ה השמיטוהו דס"ל דאין ראיה מההוא דאמרו רבנן בעול חייב דהא בעול גופא קיי"ל דלא חייב בה כ"א בהיזק דאתי ליה מיניה ולא בהיזק דאתי ליה מעלמא וכמש"ר בסמוך ס"ד ואיבעיא דהנח סתמא הוה אי הו"ל דין ש"ח להתחייב באפילו אהיזק דאתי מעלמא דומה להנח לפני והגמרא דאמרה לימא כתנאי ורצה לפשוט הנח סתם מההוא דעול נראה משום דהא דאמרינן דבעול אינו חייב אהיזק דאתי ליה מעלמא ה"ט משום דהוא איבעיא דלא איפשעא בב"ק דף מ"ז ע"ש וכיון דלא איפשיטא קיי"ל בה לקולת הנתבע והפשטן רצה לפשוט הא דהנח סתם הוה שומר לרבנן לפי האיפן דאיבעיא לן ור"ל דבעול חייב אפילו אהיזק דאתי ליה מעלמא ודחי ליה דאפילו לפי אופן זה אין לפשוט שוק מעול דמיירי בחצר אבל לפי מאי דקיי"ל דאפילו בחצר אינו חייב אהיזק דאתי ליה מעלמא אין ללמוד מיניה להנח סתם להיות לו דין שומר אפילו בחצר ובית וכמ"ש והשתא א"ש משמעות הגמרא דקבעי האיבעיא הנח סתמא מהו אמשנה וגמרא דהנח לפני והנח לפניך קאי דאיירי בכל ענין בין בית וחצר בין בשוק גם נתיישב בזה הא דקאמרינן בגמרא דדיוקי דהנח לפני והנח לפניך דסתרי אהדדי דמש"ה ליכא למשמע מיניה וקשה הא איכא ליישב הדיוקי' דמ"ש הנח לפני ש"ח אבל סתמא לא [מיירי בשוק] ומ"ש הנח לפני לא הוי ש"ח דמשמע הא הנח סתמא הוה ש"ח מיירי בבית אלא ודאי ס"ל דאין לחלק ביה בין חצר ובית לשוק לענין להתחייב אהיזק דעלמא וכמ"ש והשתא א"ש הא דסתם רבינו לפני זה וכתב דבאמרו הנח לפניך או הנח סתם אפילו ש"ח לא היה ומיירי אפילו בבית דומיא דהנח לפניך והא ביתא קמך וא"ש דהרא"ש כתב בתשובה דביתא קמך והנח לפניך ומיבעיא בהנח סתם דזהו בבית הנפקד כו' דלא עלה על דעתו למעט בא"ל כן בשוק דמהיכי תיתי לחלק ביניהן מסתמא אלא לרבותא נקט וכמ"ש בפרישה והוא דאפילו בבית הנפקד דמחייבי בהו רבנן טפי מבשוק לסברת הגמרא אליבא דרבנן וכאילו אמר אף דקיי"ל דבהנח לפניך וגם בהנח סתם כיון דלא איפשטא האיבעיא דהוא פטור אפילו בבית הנפקד וכ"ש בשיק וא"כ תאמר אף אם נדמה הא דאמר הניחם על חמור שלי כא"ל הנח סתם בביתי אפ"ה הוא פטור וכמו שהיה דעת דיין העיר כמ"ש שם בשו"ת הרא"ש ע"ז כתב הרא"ש דאין ראיה מזה דשאני בית הנפקד שהוא מקום המשתמר ואיכא למימר דבקשת המפקיד לא היתה אלא שיתן לו רשות להניחן בביתו מה שאין כן בזה שבקש ממנו להניח מנעליו על חמורו ונתרצה בעל החמור לזה ודאי היתה דעת שניהן שישמרם בעל החמור דהרי בעל מנעלים ישאר כאן ול"ד להנח סתמא בשוק דשניהן שווין בעמידתן ומהיכי תיתי דזה יעמוד אצלם לשמרם יותר מהוא עצמו ובזה נתיישב הכל ודוק. אלא שיש לתמוה שר' ירוחם כתב בנתיב ל' ז"ל ואם קא"ל הנח בעיא דלא איפשיטא ודוקא בשוק אבל בחצר אם א"ל עול עול ואנטר קאמר עכ"ל ומדכתב שהך בעיא בהנח סתם דוקא בשוק כו' משמע דס"ל דבחצר אם אמר הנח סתם הו"ל ש"ח עליה וזהו דלא כדברי תשובת הרא"ש ומשמעות הפוסקים הנ"ל ודוחק לומר שלקח לו שיטה לנפשו למשוך אחר משמעות לשון הגמרא הנ"ל ויש ליישב בדוחק דה"ק ודוקא בשוק הוא דאינו שומר כלל אפילו לענין היזק דאתי מיניה אבל בחצר דינו כעול להתחייב אהיזק דנפשו ודוק. ובהגהות ש"ע כתב מור"ם ז"ל ויש חולקין וס"ל דאפילו במקום שאינו משתמר כו' ע"ש והוא ע"פ דרכו דהניחו בצ"ע הקושיא ולפי מ"ש אין כאן פלוגתא ועיין מ"ש בסמ"ע עוד מזה (ועיין בקונטרס שלי ממהדורא קמא שכתבתי ישוב לקושיות הראשונות בענין אחר אבל דקדוקים וקושיות לא נתיישבו בו לכן נראה דמ"ש כאן הוא העיקר):