דרישה, חושן משפט רצא:ד
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 291:4
Open in the reader →1בהא פליגי ר' סבר כו' בפ' הפרה איתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל אמר הלכה כר' וכתב הרי"ף דהלכתא כשמואל דקיי"ל כוותיה בדיני וכתב ע"ז הרא"ש וז"ל התוס' כתבו צ"ע משום דרבא שהוא בתראה סובר כחכמים דקאמר הכניס שורו לחצר ב"ה שלא ברשות וחפר בה בורות שיחין ומערות בעל השור חייב בנזקי חצר והיינו כרבנן (דאמרי אם הכניס ברשות השמירה היא על ב"ה ומש"ה הוצרך לאמר שכשהכניס שלא ברשות דאז אין השמירה על הב"ה דבעל השור חייב לשלם היזקא דשורו דהא לא היה מוטל על ב"ה לשמרו שלא יעשה היזק) דאי כרבי אפילו ברשות נמי ובכולה סוגיא מסיק לעיל כרבנן ואפילו נשברו ברוח אפילו חנק את עצמו עכ"ל וב"י השיג על רבינו שכתב וכן הוא מסקנת הרא"ש כחכמים כו' ע"ש [גם בב"ח בסעיף זה] ול"נ דהמדקדק שם בתוספות והרא"ש בסוגיא יראה לו כדברי רבינו שהרי כתב שכל הסוגיא מתפרשה ואזלא אליבא דרבנן ובודאי מוכח מיניה דס"ל כרבנן להלכה: [ומשר"ל] ודוקא בהיזק דאתי ליה מיניה כו' שם דף מ"ז ע"ב איבעיא הוא בגמרא היכא דקבל עליו נטירותא כגון לרבנן סתמא ולר' דא"ל כנוס שורך ואשמרנו כו' ומקשה עליו הרא"ש ז"ל וקשה לי כיון דא"ל כנוס שורך ואני כו' הו"ל ש"ח ואמרינן לעיל אמר רב אר"א מסר לש"ח או לש"ש כו' אפילו הוזק חייב הילכך נראה דלרבנן דוקא מיבעיא ליה כו' וכתב עוד הרא"ש א"נ נוכל לקיים פירש"י כי היכי דתיהוי בעיא זו אליבא דהלכתא לפסק הרי"ף ונחלק בין מסר לו שורו לשמרו בסתם דמסתמא כל נטירותא קבל עליו אבל אם א"ל כנוס שורך לחצר ואשמרנו אין ל' זה משמע כל מיני שמירות אלא שיהיה שמור בחצר מבהמות שבחצר שלא יזיקוהו עכ"ל הרא"ש וכתב עליו ב"י וז"ל ואיני יודע אמאי מסכן נפשיה לאוקמי האי בעיא אליבא דהלכתא לפסק הרי"ף שמאחר שלא כתב בהלכותיו משמע דס"ל לרבנן דוקא מיבעיא ליה עכ"ל ול"נ דהרא"ש בא ליישב דעת רש"י ולומר דלהכי כתב רש"י דאיבעיא זו אזלא ג"כ לר' משום דס"ל הלכה כמותו וא"כ הוא דוחק דקמיבעיא להגמרא שלא אליבא דהלכתא וכדי שלא תיקשי דודאי אין הלכה כר' במקום רבנן החולקים עליו מש"ה מסיק הרא"ש דז"א מן התימה ארש"י שהרי הרי"ף פסק כר' ואף שהרי"ף ס"ל דאיבעיא זו לא איבעיא אליבא דר' נ"ל דרש"י לא ס"ל בהא כוותיה ומחלק בין מסר לו כו' כמ"ש הרא"ש ודוק: