דרישה, חושן משפט רצב:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 292:8
Open in the reader →1דין השולח יד בפקדון כו' שם דף מ"ג השונח יד בפקדון בש"א ילקה בחסר וביתר ובה"א כשעת הוצאה ור"ע אמר כשעת התביעה ובגמרא שקלו וטרו בפלוגתא ב"ש וב"ה ומסקינן אנא הכא בשבח של גזינה קמיפלגי ב"ש סברי שבח גזילה דנגזל הוה וב"ה סברי שבח גזילה דגזלן הוה ובפלוגתא דהני תנאי דתניא הגוזל את הרחל גזזה וילדה משלם אותה ואת גיזותיה ואת ולדותיה דברי ר"מ ר' יודא אומר גזילה חוזרת בעינה דיקא נמי דקתני בש"א ילקה בחסר וביתר ובה"א כשעת הוצאה ע"ש בפירש"י ושם לפני זה ביאר רש"י דהוצאה מבית בעליה ר"ל כשעת הגזילה דהיינו שעת ש"י ופסק התם שמואל הלכתא כר"ע ורבא פסק הלכתא כב"ה וכן פסקו כל הפוסקים וא"כ יש לדקדק על רבינו שכתב משלם כשעת התשלומין דלשון זה לכאורה כסברת ר"ע דאמר כשעת התביעה דאי כב"ה הול"ל כשעת ש"י וע"ק דלא הו"ל לרבינו למכתב בהך רישא וגזזה או ילדה דהא אפילו אם היא עדיין טעונה ומעוברת אינו משלם אלא פרה ורחל ריקנית כעין שגזל וכמו שאמרו ב"ה כשעת הוצאה וע"ק מ"ש בסיפא ואפילו היתה טעונה כו' אינו משלם אלא כמו שהיא עתה הא גם לב"ה צריך עכ"פ לשלם דמי פרה מעוברת ודמי רחל טעונה דהיינו נמי כשעת הוצאה וסתם משנה הוא כל הו לנים משלמין כשעת הגזילה וכ"ע מודים בה כמש"ר עצמו לקמן סימן שנ"ד וא"ל דרבינו ס"ל דלפי אוקימתא בתרא דפליגי ב"ש וב"ה בשבח גזילה הוה פירושו דמשעת הוצאה שהזכיר בית הלל כשעת הוצאת הנגזל הגזילה מיד הגזלן דהיינו שעת תשלומין וכשעת התביעה דאמר ר"ע אינו שעת תשלומין אלא שעת תביעה לדין וע"ד שפירשו הרי"ף או בשם אופן אחר דזה לא נראה חדא דאכתי קושיא בתרייתא במקומה עומדת ועוד דרש"י ור"י ונ"י כולם פירשו בפירושם שעת הוצאה מבית בעליו ובאמת שלשון הוצאה אין במשמעותה אלא מבית בעלים או מן העולם דשעת תשלומין לא שייך לקרותו בלשון הוצאה ועוד דלפ"ז אם תדקדק לא נמצא בינייהו דבית הלל ורבי עקיבא כלום וליישב אכתוב תחלה בסייעתא דשמיא פלוגתת בית שמאי ובית הלל לפי המסקנא על פי הדקדוקים שנדקדק בה והוא שי"ל חדא דקאמר וב"ה כר"י הא ר"י קאמר גזילה חוזרת בעינה ומשמע דאם גזלה טעונה וגזזה משלם ריקנית וב"ה אומרים כשעת הוצאה מבית בעלים ממילא גזלה טעונה משלם טעונה ועוד האי דיקא נמי דקאמר העיקר חסר לפירש"י דלא מייתי אלא לשון המשנה בלי תוספת כלל והוה ליה למימר דיקא נמי מדלא קתני דב"ש אמרי ילקה ביוקרא וזולא ועיד סיומא דבית הלל אמרי כשעת הוצאה בהדיקא נמי למה לי הא מיניה לא מוכח מידי וליישב הדברים צריך שתדע תחלה דבית הלל ור"י לאו בדיוק נקטו לשונם ולא תפרש לשונם כמשמען ממש אלא כל אחד לא נקט אלא ההיפוך מבר פלוגתיה ולאפוקי מיניה לחוד אתא דמשר"י גזילה חוזרת בעינה לאו כללא הוא דהא תנן בפרק הגוזל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה ואם גזל פרה מעוברת או רחל טעונה צריך לשלם דמי פרה מעוברת דמי רחל טעונה ועוד דקאמר גזילה חוזרת בעינה דמשמע היא עצמה וזהאינו דהא קנאה בשינוי ואין צריך לשלם אלא דמיה וכמו שכתב רבינו בסימן שנ"ד אלא ודאי לא אתי אלא לאפוקי מר"מ בר פלוגתיה וכדפירש"י בפ' הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ה ע"ב) אמ"ש נמי רב זביד שם דפליגי בשבח גזילה דר"י סבר כמות שהיא עתה ולא דנגזל הוה ופי' רש"י ז"ל דר"י אתי לאפלוגי אדר"מ דאמר כולי שבחא יהיב ליה ואע"ג דקנה גיזה וולדה בשינוי חזינן ליה כמאן דכולי שבחא אכתי עלה כמי שלא נגזלה ומשלם כולה משום קנסא וקאמר ליה ר"י כדאיתא השתא הדרה ואי הדר תבע מיניה גיזה וולדה יהיב ליה דמי דמעיקרא דקנה גיזה וולד בשינוי והיכא דעדיין כל השבח עליה חוזרת כמות שהיא עכ"ל וכן ב"ה דאמרי כשעת הוצאה מבית בעליו לא הוה כללא דאי גזלה טעונה ובא הנגזל והיא עדיין טעונה נוטל אותה ממנה כמות שהיא וכמ"ש לדעת ר"י ואילו לפי כללא דשעת הוצאה מבית בעלים לא הו"ל ליקח אלא דבר מועט דהיינו דמי פרה מעוברת ודמי רחל טעונה כדמעיקרא אלא ודאי ב"ה קאי אב"ש דאמרי ילקה בחסר ויתר וביאורו בחסר שגזלה טעונה וחסרה שגזזה וביתר היינו שגזלה ריקנית ונטענה אצלו וגזזה וקאמר דבשניהן ילקה ולא זא"ז קאמר דלא זו חסר דהיינו גזלה טעונה וגזזה דפשיטא ילקה דצריך לשלם הגיזה שהרי ליכא אלא חדא שינוי אלא אפילו ביתר דהיינו שגזלה ריקנית ונטענה אצלו וגזזה דהשתא איכא תרתי שינויי שינוי טעינה ושינוי גזיזה אפ"ה נלקה וצריך לשלם הגיזה (נמצא דלא איירי ב"ש כשהיא עדיין טעונה בשעת תביעה) ואתרווייהו פליגי ב"ה וקאמרי ג"כ לא זא"ז על הפטור שאינו נלקה אלא משלם כשעת הוצאה מבית בעלים (כלומר שעת ש"י) דלא זו ביתר שגזלה ריקנית ונטענה אצלו וגזזה דאיכא תרתי שינויי דפשיטא שאינו משלם אלא כשעת ש"י דהיינו פרה ריקנית אלא בחסר שגזלה טעונה וגזזה דליכא אלא חדא שינוי אפ"ה הוה כגזלן וקנה הגיזה והולד ע"י השינוי ואינו משלם אלא כשעת ש"י דהיינו דמי פרה מעוברת ודמי רחל טעונה נמצא השתא דבין ב"ש ובין ב"ה ס"ל דדין שולח יד כדין גזלן וב"ש ס"ל כר"מ ממש דלעולם צריך לשלם כל שבח גזילה וכל שבח ולד וב"ה ס"ל כר"י ממש דלעולם אינו משלם אלא הגזילה כעין שגזל אם ריקנית דמי ריקנית ואם מעוברת דמי מעוברת והשתא שכתבתי דב"ש וב"ה לא איירי בעודה טעונה א"ש הא דקאמר דיקא נמי כו' כלומר דיקא נמי דפליגי בשבח גזילה דקתני ילקה בחסר ויתר וב"ה אומרים כו' משמע דב"ה אתרווייהו פליגי אחסר ואיתר ואילו לאוקימתא קמייתא לא פליגי אלא או אחסר או איתר (ולאפוקי אי איירי בגזל טעונה דגם ב"ה ס"ל דמחזירה טעונה כמו שהיתה עתה אף שנתרבה הגזיזה עליה ולא הוי פליגי אלא ביתר דהיינו כשגזלה ריקנית) כך נראה פשוט ביאור סוגיית הגמרא ונראה דגם רש"י ותוס' מפרשי הכי אלא שמפרשים הדין נמי בענין אחר ובזה דברי רבינו מבוארים שכתב דין שולח יד כדין גזלן גמור לענין שבח גזילה ואינו משלם כל שבח הגזילה אלא גזילה כעין שגזל (כרבא דפסק כב"ה) ולפי שדין ש"י נתבאר בגמרא מדין גזל פלוגתא ר"מ ור"י מש"ה גם רבינו כתב כלשון הגמרא ותלה דין ש"י בדין גזל וכתב דין השולח יד בפקדון הוי כשאר גזלן ומש"ה סיים נמי כל' דאמר ר' יודא בדין גזילה וכתב שאינו משלם אלא כמו שהוא בשעת תשלומין ואגזילה קאי (ומיירי כשגזלה ריקנית ואי גזלה כשהיתה טעונה וגזזה ג"כ הבהמה משלם כמו שהיה והגזיזה שהיתה עליה בשעת הגזילה קנאה בשינוי וא"צ לשלם ממנה אלא מה שהיתה שוה בשעת גזילה וזהו פשוט וכמש"ר בפירוש בסימן ש"ס דהקונה בש נוי מ"מ צריך לשלם אותו הדבר בדמי שוויו וכנ"ב) ור"ל וכך הוא נמי דין ש"י וכיון שהתחיל בל' זה סיים בו נמי וכתב ג"כ אח"כ כמו שהיתה עתה ול"ד קאמר וסמך אמ"ש בסימן שנ"ד בדין גניבה ששם מקור הדברים וק"ל ונקט רבינו נמי בלשונו ב' בבות דב"ה הנ"ל גזלה ריקנית וגזלה טעונה ודייק וכתב ג"כ ברישא גזזה וילדה ללא זא"ז כמ"ש בדברי ב"ה ודוק: