דרישה, חושן משפט רצב:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 292:1
Open in the reader →1דשליחות יד אינה צריכה חסרון פלוגתא דרב ולוי בב"מ דף מ"א ומפרש התם רבא דמ"ד אין צריך חסרון יליף מדכתב רחמנא שליחות יד גבי ש"ח דלא איצטריך דבלא"ה תיתי משואל ומה שואל דלדעת בעלים קעביד שלח בה יד (לעשות מלאכתו) חייב (באונסים) ש"ש וש"ח לא כ"ש למה נאמרה אלא לומר לך שליחות יד א"צ חסרון (וכתבו הרי"ף והרא"ש כיון דרבא הוא בתראה ס"ל הכי קיי"ל כוותיה) וז"ל התוספות שם בד"ה חדא כו' [עיין לשון התוס' בב"ת בסעיף זה] וצ"ל אף לפי מאי דאתי קרא דש"ח ללמדנו דאין צריך חסרון בשליחות יד מ"מ לא ריבה הקרא אלא דא"צ חסרון ממש אבל מ"מ הגבהה כדי לחסר בעינן ומה"ט שכתבו התוס' דאין סברא לומר דבמשיכה או הגבהה גרידתא כדי להשתמש בה תשמיש שאינו מחסרה יהיו נחשבים בזה שלא עשה ברשות וכבר נשתמש בה ויחוייב באונסין ומש"ה כ"ר שאינו חייב משום ש"י עד שיגביהנה כדי לחסרה ואין להקשות מנ"ל לרבינו והפוסקים הא דילמא נאמר לפי מאי דאתי קרא הושוה לשואל לגמרי לחייב משעה שמשכה להשתמש בה אף שלא היה דעתו לחסרנה דזה נלמד מכמה מקומות חדא מהא דתנן התם דף מ"ג הגביה החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם הגזילה ע"כ ואמר שמואל עלה כיון ש הגביה ליטול אע"פ שלא נטל ש"מ דהגבהה כדי ליטול עכ"פ בעי' והוי כאילו נטל ומש"ה קתני המשנה סתם נטל ועוד דבשמעתין דחבית דף מ"א איכא מ"ד דמוקמי לה כשדעתו לשלוח בה ידו ומפרש שם דאותו מ"ד ס"ל דש"י א"צ חסרון ופריך עלה ורב ששת מידי נוטלה קתני פירש"י דמשמע שרוצה ליטלה לעצמו ש"מ דאפילו למ"ד דא"צ חסרון היינו שחייב אפילו לא חסרו אבל עכ"פ בעינן שיגביהנו כדי לחסר או ליטול לעצמו עוד כמה ראיות לזה מהסוגיא של שם וא"ת למ"ד ש"י צריכה חסרון והיינו שנשתמש בה וכיון שנשתמש בה דין הוא שיתחייב מטעם שואל שלא מדעת אפילו בלא חסרון וכן רבא ל"ל קרא דש"י א"צ חסרון פשיטא י"ל דאותו מ"ד דס"ל דצריכה חסרון ס"ל דשואל שלא מדעת לא הוה גזלן דשם בגמרא אוקמא רב ששת להמתני' בשואל שלא מדעת וקאמרינן דקסבר שואל שלא מדעת גזלן הוי משמע דשאר אוקימתות לא ס"ל הכי ועי"ל דמטעם שואל אין לחייבו שז"א כנשתמש בכולה דאז שייך טעם שואל דהוה כל הנאה דידיה ועש"ה דין הוא לחייבו אפי' לא חסרו כיון ששמש בו שלא מדעת הוי גזלן ובעי השבה מעליא אבל כשלא שימש אלא במקצת לא שייך לחייבו בכולה מטעם שואל אלא מטעם שליחות יד והיינו שתשמיש זה הוא תשמיש שמחסרו וק"ל ועיין בנ"י דכתב במתני' דחבית דגם אם הגביה כדי לשמש בה אע"פ שלא שימש בה עדיין חייב בה ולפ"ז צ"ל ג"כ האי חילוק דבשואל שלת מדעת צריך להגביהו ע"מ לכמש בכולו משא"כ בש"י ובזה דברי רבינו מבוארין ועמ"ש הרמב"ן במלחמית ה' אהא דפרכינן על מ"ד דש"י צריכה חסרון: