דרישה, חושן משפט שט:א
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 309:1
Open in the reader →1והוליכה למקום אחר כו' ז"ל [עיין ל' הרישא בב"ח] המשנה השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה אם החליקה פטור ואם הוחמה חייב להוליכה בבקעה והוליכה בהר חייב ואם הוחמה פטור ואם מחמת המעלה חייב. ופריך בגמרא מ"ש רישא דלא קמפליג ומ"ש סיפח דקמפליג אמרי דבי רבי ינאי רישא שמתה מחמת אויר דאמרי' אוירא דהר או דבקעה קטלה ר"י בר חנינא אמר כגון שמתה מחמת אובצנא רבה אמר כגון שהכישה נחש. וכתבו התוספות שם דנראה להו דס"ל להנו אמוראין דגם לאביי דאמר המשנה ומתה כדרכה חייב אפ"ה בזה פטור אם לא היה א' מג' ענינים הללו וה"ט דלא אמר אביי במתה כדרכה חייב אלא כשפשע מתחלה כגון בההוא דא"ל לשמור ברפת והניחה לילך לבקעה שהוא פשיעה נגד גנבים ואונס דמיתה שאח"כ נוכל לומר דבא מחמת הפשיעה דאי נשארה ברפת לא מתה ועכשיו שיצאה לבקעה אוירא דבקעה קטלה משא"כ בזה דהיה לו להוליכה בבקעה והוליכה בהר אף שעומד להחליק בהר יותר מבבקעה מ"מ כשלא הוחלקה ומתה כדרכה לא מיקרי אונס הבא מחמת פשיעה דאין זה פשיעה דכל המוליך בהמה בהר נזהר בה טובא שלא תחליק (ועיין בנ"י שכתב טעם אחר למה לא נקרא פשיעה) ומש"ה באו שלשתן לומר כל א' למה חייב המשנה להשוכר בשינוי זה וקאמר רבי ינאי דמיירי שמתה מחמת אויר ר"ל דלא מתה כדרכה אלא שידוע שבשעה שהוליכה בהר היה שם (עמ"ש בסמוך פירושו דשם אויר משונה ממה שרגיל להיות בשאר הימים ומסתמא האויר משתנה מהר לבקעה ופעמים זה גרוע ופעמים זה דבהר הרוח יותר שולט אבל אינו מעופש מאויר וחמימות מעורב יחד כמו שהוא בבקעה מש"ה כששינה מבקעה להר אמרי' אילו לא שינה שם לא היתה מתה ור"י ב"ח אמר שמתה מחמת עייפות ומש"ה חייב דאמרי' אילו הוליכה במקום שהיה לו להוליכה לא היתה מתה (וכמש"ר) ורבה אוקמא כגון שהכישה נחש וכתבו התוס' במסקנא דצ"ל אליביה דס"ל דפעמים מצויים נחשים בהרים טפי מבבקעה או איפכא להכי נקט הר ובקעה משום אורחא דמילתא. ולאפוקי הר והר או בקעה ובקעה לא היה חייב אא"כ היה ידוע שבבקעה שהוליכה הוא משונה בודאי מבבקעה האחרת באויר או בנחשים דאין זה רגיל להיות ע"כ תמצית דברי התוס' אחרי שהאריכו בד' דבורים זא"ז ואף שהתוס' כתבו שם בד"ה כגון פי' שידוע שבאותו היום היה אויר משונה כו' נראה דל"ד ידוע אלא ר"ל שידוע שאותו היום היה אויר משונה באותו הר שמתה שם ואז מסתמא לא היה כן בבקעה וראייה לזה הוא מהרא"ש דכתב ז"ל דמתה מחמת אויר וכגון שהיה האויר קשה והא דנקט הר ובקעה לפי שרגיל אוירן להשתנות זה מזה והו"ל כמפרש שמתה מחמת אויר וה"ה הר והר בקעה ובקעה אם היה האויר משונה וקשה שם בו ביום ודוקא שהיה האויר משונה בו ביום דאם לא היה האויר משונה שם בו ביום לא הוה תלינן מספיקא לומר שאם היה מוליכה במקום שפסק לא היתה מתה כדי להוציא ממון כו' עד כדפרישית גבי אויר עכ"ל. הרי הדברים מבוארים כמ"ש דמתחיל וכתב דלא בעינן אלא שיהא האויר שבאותו היום משונה ולא כתב שיהיה ידוע שאויר ההר משונה יותר מבבקעה ע"ש וגם כתב דאז תלינן אם היה כר ור"ל כיון שרגיל להיות משונה בהר מבבקעה אז תלינן המיתה בשנוי מהר להר או מבבקעה להוליכה לבקעה ושם כתב דבעינן שיהיה ידוע שבאותו הר ששינה להוליכה עליו צריך להיות ידוע שהיה שם שינוי אויר מבהר שהיה להוליכה עליו דוק בדבריו דשינה לשונו פעמיים ושלש וכתב פעם לשון ידוע ופעמים לשון תלייה מטעם שכתבתי ובכ"מ שנוכל להשוות ולפרש דברי התוספות כדברי הרא"ש מפרשינן לה בשוה כי הרא"ש ביאורו הוסכם לדברי התוספות הן ברוב המקומות. ואף אם נפרש דברי התוספות כפשוטן מ"מ רבינו הלך בדרכי עקבות הרא"ש אביו וע"ד שכתבתי וקיצר ולא רצה להאריך לכתוב ששינה מהר לבקעה או איפכא כיון דהכל עולה בקנה אחד מטעם דשם הוא שינוי אויר מסתמא מש"ה כתב הוא בקיצור דאם שינה להוליכה למקום אחר ושם ידוע שהוא אויר משונה חייב וכן בנחשים כוונתו כן ודוק ועמ"ש עוד מזה בפרישה הארכתי בזה כדי שלא תקשה דברי רבינו אדברי הרא"ש ודברי הרא"ש משמעותן שלא כדברי התוס' וגם קשה למה לן שידוע שינוי אויר או שנשכו נחשים כיון דקיי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב ובאשר כתבתי נתיישב הכל: