דרישה, חושן משפט שלב:ב

1ואם בע"ה א"ל בג' כו' שם דף ע"ו פשיטא כו' [עיין ל' הגמרא בב"ח ובעיא זו לא איפשטא ופסקו לקולא לנתבע ואין לפועל אלא ג' וכתבו התוס' שם ז"ל דעתייהו אעילויא והא דאמרי כמ"ש הבע"ה היינו מהימנת להו דהכי אמר הבע"ה א"נ משום דאי אמר הבע"ה טפי מד' שיהיה להם כמ"ש בע"ה והיינו דקמיבעיא ליה בתר הכי אי אמרינן מהימנית לן דהכי אמר בע"ה אי משום דדעתיה אעילויא עכ"ל התוס' והנה מ"ש התוס' א"נ הוא כמו או וכוונתן דמאי דקאמר הגמ' ברישא בפשיטות דעתן אעילויא אף שיש להסתפק כו' במ"ש כמו שאמר הבע"ה אם ר"ל מאמיני' אנו לך שבע"ה אמר לך בד' או כוונתן היה אם א"ל בע"ה טפי מד' כו' מ"מ עכ"פ הפשיטות דדעתן היה אעילויא ליקח דוקא ד' הוא ממ"נ. והשתא א"ש דכתבו התו' ע"ז והיינו דקמיבעיא ליה ור"ל לפי מ"ש דפשיטות דרישא הוא ממ"נ אבל מ"מ יש להסתפק בל' שאמרו כמו שא"ל הבע"ה איך כוונתו מטעם זה הוא דאיבעיא ליה להגמרא בתר הכי באמר הבע"ה להשליח בד' והשליח א"ל בג' והם א"ל כמ"ש הבע"ה מאי כו' דאיבעיותו הוא לפי שני חלוקות הנ"ל דמספקי' בכוונתו במאי שאמר כמ"ש בע"ה דאי כוונתו הוא מהימנית לנו א"כ באיבעיא זו לא יטול אלא ג' דמהימנית לנו שייך לומר כשאמר ליה השליח ג' כמו בא"ל ד' ואם כוונתו היה דאם אמר בע"ה יותר דנתן לנו יותר א"כ באבעיא זו דאמר בע"ה יותר צריך ליתן להן יותר דהיינו ד' לאפוקי אם נפרש כוונת התו' במ"ש א"נ היא פי' אחר ובאו לומר דמה שהוא פשוט להגמרא ברישא הוא מכח דכוונתן היה מאמינים אנו לך כו' א"נ לא אמרינן דכוונתן היה שמאמיני' אלא דעתן שאם אמר בע"ה טפי כו' ומכח זה הוא הפשיטות דרישא א"כ ק' מאי קמיבעיא ליה הא לפי פשיטו' הגמ' בדין הראשון נפשט גם כן האי בעיא ממ"נ ומשום דדין השני לא נפשט וקי"ל בה דאין לו אלא ג' והו"ל כאילו אמר מהימנת לנו דכך אמר בע"ה ג' מש"ה נקנו רבינו ג"כ בדין הראשון מהימנית לנו ודו"ק: ואם א"ל ששכרם על בע"ה נותן להם ד' אם יש שנשתכרו בג' כו' לעיל בסמוך כתבתי ל' הגמרא וז"ל הרי"ף פשיטא כו' [עיין בב"ח שהביא ל' הרי"ף והרא"ש באריכו'] ואיכא דמתגרי בג' ואיכא דמתגרי בד' (ועפ"ר שם כתבתי דכתב הרא"ש כן לאפוקי אם כולם מתגרי בד' דהיה צריך ליתן להו ד' אף דלא שוי' מלאכתייהו ד' ע"ש). מוכח מל' הרי"ף והרר"ש דדוקא אי שווי' עבידתייהו ד' אמרי' דשקלי ד'. ומזה תימא על כל גירסת ספרי הטור של דפוס ושל הכתבים שבידינו שבעולם כתוב או אם מלאכתן שוה ד' אפילו כולן נשכרין בג' משמע דברישא כשמקצת מהן נשכרין בד' אף שאין שוה מלאכתן ד' והיא דלא כדברי הרי"ף והרא"ש הנ"ל גם הרמב"ם בפרק ט' דשכירות לא כ"כ וגם בקיצור פסקי הרא"ש. ועפ"י ההכרחיות הללו כתבתי בפרישה שנריכין להגיה בדברי רבינו בחד מתרי אנפי דכתבתי שם. ואף כי ק' בעיני למחוק גירסת הספרים הנדפסי' והנכתבים א' מהן לא נעדר גם הב"י ציינו בתוך דבריו ואף שלא פי' עליו כלום מ"מ נראה שלא מחקו. ועוד דגם לפי מה שבאנו להגיה כמ"ש אכתי יש לדקדק בדברי רבינו דלפ"ז יהיה שוה ממש דין זה כשאמרו כמ"ש בע"ה כדין אם לא אמרו כן וא"כ למה האריך רבינו בלשונו והו"ל לקצר ולכתוב בל' זה ודאי כוונתן לומר מאמיני' אנו לך שבע"ה אמר כך ודינו כאילו לא אמרו כן דכתבתי דיני לעיל בסמוך. והיה נראה לכאורה ליישב גירסת הספרים ולומר דרבינו דקדק מדאמר הגמ' פשיטא כו' דעתיה אעילויא וס"ל מדפשיטא להגמרא לומר כן אף שי"ל נמי לגריעותא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש הנ"ל ודאי ה"ט דאף אם לא עבדי שוה ד' מסתבר היה לומר כיון דא"ל השליח ר מסתמא אדעתא רד' נחתי אלא (וא'"ל) [היכא דא"ל] השליח שכרכם על הבע"ה והם שתקין אמרי סברי וקבלי עלייהו וכיון שכן מסתבר לומר בהא לא שתקי אלא אמרי כמ"ש הבע"ה הו"ל כאילו השיבו לשליח אתה אמרת לכו שכרכם על הבע"ה אנו אומירים לך כמ"ש הבע"ה דוקא ור"ל וכמו שאמרת לנו בשם בע"ה כי מאמינים אנו לך שבע"ה אמר כן ואם לא יתרצה הב"ה ליתן לנו ד' אתה מחוייב ליתן לנו ד' וא"כ אחר ששמע השליח דבריהם ושתק אמרינן קיבל דבריהם ומש"ה אף אם אין מלאכתן שוה ד' מחוייב השליח ליתן להם ד' מיהו דוקא כשיש שנשכרין בג' ריש בד' אז אמרינן דמסתמא כוונתן הוה הכי והולכין אחר דבריהן מאחר שיש שנשכרין בד' משא"כ כשאין שום א' נשכר בד' דאז אין שומעין להן אם לא שמלאכתן שוה ד' דאז גם כן אמרינן דהכי א"ל אנו מאמינים דבע"ה אמר לו ד' אם נעשה שוה ד' והרי אנו עושין כן. ואף שהרי"ף והרמב"ם כתבו כשמלאכתן שוה ד' י"ל דהם איירי במקום שהפועלים אינן נשכרים אלא בג'. אכן לשון הרא"ש וקיצור פסקי הרא"ש קשה ליישב וגם כתבו שם דלא עדיף משום דאמר כמ"ש הבע"ה וגם בר' ירוחם נכ"ט מ"א כתב כמ"ש הרא"ש וגם המ"מ כתב על דברי הרמב"ם ז"ל שכל זמן שיש במדינה מי שנשכר בג' שמין כו' מוכח מלשונו דכיון דיש שנשכר בג' אף שג"כ שיש מי שנשכר בד" אפ"ה אם אין שוה מלאכתן ד' אינו נוטל ד' ודוחק גדול לומר שרבינו לקח שיטה לנפשו ע"כ מיכרחים אנו להגיה בדברי רבינו כמ"ש בפרישה. ובדברי הרא"ש צ"ע במ"ש ז"ל מיהו נראה דיפה כתב דע"כ מיירי דא"ל שכרכם על בע"ה ואיכא דמתגרי בג' כו' דמאי ע"כ הוא הלא מתחלה לא ס"ד דהרא"ש לפרש כן וגם התוס' כתבו בהדיא דמיירי בא"ל שכרכם עלי. וגם רש"י פי' דמיירי בשניהם. ואי יש צד הכרח שהכריחו להרא"ש לפרש כן הו"ל לכתבו ולא לסתום דבריו. ע"כ היה נראה לע"ד להגיה דמ"ש ע"כ צ"ל ג"כ וה"ק דהרי"ף יפה כתב משום דהגמרא מיירי ג"כ בא"ל שכרכם על בע"ה ומשום ה"נ כ"ר שניהן ודו"ק.