דרישה, חושן משפט שלג:א

1השוכר את הפועל איזה מהם שבא כו' הנה אעתיק לפניך ל' הברייתא אשר עליה יסובבו דברי רבינו בכל הסימן וגם אכתוב עליו כלל דבריו בקיצור כי רבים המה וז"ל השוכר את האומנין והטעו את הבע"ה או בע"ה הטעה אותן אין להן זע"ז אלא תרעומות בד"א שלא הלכו אבל הלכו חמריה ולא מצאו תבואה. פועלים ומצאו שדה לחה נותן להן שכרן משלם אבל אינו דומה הבא טעון לבא ריקן עושה מלאכה ליושב בטל במה דברים אמורים שלא התחילו במלאכה (פירש"י ארישא קאי ועד השתא פי' מילי דשכירות והשתא יפרש מילי דקבלנות ועד"ר. בסמוך שהוכחתי שהרא"ש ורבינו ס"ל דגם בפועל איירי) אבל התחילו במלאכה שמין להן מה שעשו כיצד קבלו קמה לקצור בשני סלעים קצרו חציה שמין להן את מה שעשו היה שוה ו' דינרין נותן להן סלע כר ע"ש בפירש"י ר' דוסא אומר (שאין) שמין מה שעתיד לעשות וקי"ל הילכתא כר' דוסא ודוקא בקבלן וכדמשמעות לשון הברייתא מיירי בהכי אבל בפועל שכיר יום לא וע"ל מ"ש. היה יפה ו' דינרים נותן להם שקל כו' אם סלע נותן להם סלע בד"א בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד שוכר עליהן או מטען כיצד מטען אומר להן סלע קצצתי לכם בואו וטלו שתים ועד כמה שוכר עליהן עד מ' ונ' זוז (ובגמ' מפרש דהיינו דוקא כשבא חבילות הפועל לידו דבע"ה אבל אי לא בא אינו שוכר עליהן אלא עד כדי שכרן) בד"א שאין שם פועלים לשכור אבל אם יש פועלים לשכור ואמר צא ושכור מאלו אין לו עליהן אלא תרעומת עכ"ל. והכלל הוא דכל פועל שהוא קבלן והיינו שקיבל עליו מלאכה זו לגמרה מיד שהתחיל במלאכה או הולך דהוה כמו התחילו במלאכה שוב א"י לחזור בו כלל וה"ה נמי אי קנו מיניה כמו התחילו דמי (וכמ"ש הריטב"א והביאה הב"י) וכן אם משך כלי אומנתו של פועל לביתו אע"פ שהחזירו אח"כ לידו הוה ג"כ כמו התחילו במלאכה כמש"ר בסמוך וכמ"ש לקמן ובכל הני אם חוזר ידו על התחתונה לענין אי מטי פסידא לבע"ה שאינו מוציא עוד פועלים לשכור כדי שכרן אפי' בדבר שאינו אבוד אי שוהה המלאכה וכדמפרש בברייתא בדברי ר' דוסא ואפילו אי גם קודם שהתחיל במלאכה או קודם שהלך לא היה מוצא לשכור וכמ"ש בשם הרא"ש ודוקא מה שעשו מפסידים אבל מכיסן אין משלמין בדבר שאינו אבוד אא"כ כלי אומנתו הוא ביד בע"ה דאז זכה בע"ה עד כדי שכרן וע"ד שיתבאר גם בסמוך אבל אי לא מטי פסידא לבעל הבית שאינו יכול לחזור וכן כתב ר"ן וראיה ממה שאמרינן גבי השוכר את הספינה ופרקה בחצי הדרך דאי משכח לאגורי אין לו עליו אלא תרעומת וכמש"ר בס"ס שי"א בהדיא אדין זה דספינה ע"ש ואם לא התחילו עדיין במלאכה כ"א יכול לחזור ביה ואין לו עליו אלא תרעומות ודוקא אם גם הפועלי' קודם שהשכירו לזה לא היו יכולין להשתכר וכן הבע"ה לא מצי לשכור וכל זה בקבלן ובע"ה שקבלן לא מיקרי עבד כיון שעושה מלאכתו מתי שירצה אבל פועל ושכיר יום אפי' כבר התחילו במלאכה או שקנו מידו חוזר ביה וידו על העליונה אם חוזר הוא חייב הבע"ה לשלם לו מה שעשה כפי התנאי שהותנה ביניהם בין הוקרו בין הוזלו אפי' כבר משך בע"ה כלי אומנתו של פועל אפ"ה אם החזירו לא ישכור עליו ויכול לחזור ביה וכמ"ש עוד מזה בסמוך בדרישה וכל זה בדבר שאינו אבוד אבל בדבר האבוד אפילו פועל ואפי' לא התחילו במלאכה אין יכולין לחזור ובזה פועל וקבלן שווין ואם חזרו בהו מטען או שוכר עליהן כדי שכרן ואי תפוס מידי מדידהו אפי' עד מ' או נ' שוכר עליהן והאי כדי שכרן מפרשי הרא"ש ורבינו עד הכפל מכדי שכרן וכמ"ש בסמוך ונראה דר"ל אם שכרן בשני סלעים יכול להוסיף ולשכור עד ד' סלעים והפועל החוזר צריך להפסיד מכיסו ב' סלעים וכמ"ש בסמוך והיינו דוקא כשאין פועלים אחרים וה"ט משום דבזה לא ניתן לפועל רשות לחזור כיון שהוא דבר האבוד וכיון דלא ברשות חזר נתנו רשות לבע"ה לטרוח ולבקש בשכר גדול ובהאי יש חילוק בפועל בין דבר האבוד לשאינו אבוד דבדבר האבוד אם ישהה מלאכתו ואפי' עד הכפול משכירתו הראשון ויחזור ויוציא שכירות זה מיד זה הפועל שחזר שלא ברשות אבל אם יש פועלים אחרים עתה בנמצא כאן אפילו נתיקרו עד שאינן לוקחין אלא עד הכפל משכירות הראשון אין הפועל החוזר מפסיד בחזרתו כלום וזה שמסיק רבינו וכתב בסוף ז"ל בד"א כשאין מוצא עתה פועלים לשכור אבל אם מוצא כו' עד ושמין לשכיר יום מה שנעשה לפי שידו על העליונה ואפילו נתייקרו וה"ט כיון דנמצאים פועלים אחרים לגמור מלאכתו לא מיקרי תו דבר האבוד ואף שנתייקרו הרי כבר נתבאר שכל שכיר יום ניתן רשות לחזור ואפי' כשנתייקרו טובא ידו על העליונה וטעם כדי הכפל כתבתי בפרישה. ואע"פ שבברייתא הנ"ל לא כתב הבד"א שאין שם פועלים כו' אלא עד אחר עד כמה שוכר עליהן כו' רבינו כתבו שני פעמים פעם הראשון אמטען כו' והשני על עד כמה שוכר עליהן כו' וה"ט משום דהרא"ש פי' הבד"א אמטען וכמ"ש בפרישה וע"ד שכ"ר והשני כתב רבינו אשוכר עליהן. ואע"פ שנראה שפשוט הוא דמאחר שישנו פועלים אחרים למה ישכור על אלו ומה"ט כתב הרא"ש שקתי אמטען וכמ"ש בפרישה מ"מ רבי' כתבו ע"פ שטת הרמב"ם דכתבו וכו' וכתב בסוף ז"ל ושמין לשכיר מה שעשה שידו על העליונה ללמדינו שאע"פ שנתייקרה וגם הוא דבר האבוד לענין זה שלא יכול לשהות מלאכתו לזמן אחר ולא היה לפועל וה לחזור עד שכבר שכר הבע"ה פועל אחר דמי יודע שמא יארע דבר שילכו אלו הפועלים ולא ימצא פועלים לגמור מלאכתו קמ"ל כיון דבשעת חזרתו הן בנמצא ניתן לו רשות לחזור וידו על העליונה והמדקדק בדברי הרא"ש יראה לו דגם הוא כתב הבד"א פעם שנית אדין שוכר עליהן אלא שיש שם השמטה וט"ס בדברי הרא"ש ע"ש ודוק. אלו הן כלל הדברים ועוד יתבארו פרטי דינין ע"פ הברייתא הנ"ל כל א' וא' במקומו ידוק בפרישה ובדרישה: ומיהו כתב ר"ת כו' בב"מ דף מ"ח אמרינן מידי דמחסרא משיכה לא מעל עד דמשך לאפוקי מידי דלא מחסרא משיכה כגון שנתן פרוטה של הקדש לבעל המרחץ ורחצו דמעל הנותן בהקדש מיד שנתנו דהא אינו יכול לחזור בדבר דלא שייך בו משיכה. ופריך והתניא נתנו לספר (פי' הפרוטה מעל) וספר בעי לממשך תספורת כו' וכתבו שם התוס' ז"ל מכאן אמר ר"ת דהסופר או ספר שהשכיר עצמו אם משכו ממנו קולמוס או תער שלו אין יכולין שוב לחזור בו. וא"ת מ"ש מפועל דיכול לחזור בו וי"ל דפועל דוקא דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדים יכול לחזור בו ולא קבלן עכ"ל וכ"כ שם הרא"ש דף קכ"ו דפועל אפי' נגמר השכירות יכול לחזור בו. ונראה מזה מ"ש פועל שכיר יום יכול לחזור בו היינו אפי' כלי אומנתו ביד בעל הבית ואפילו אית ליה פסידא לבע"ה בחזרתו אם לא בדבר האבוד דהא אפילו התחילו במלאכה אמרינן דיכול נחזור וידו על העליונה וזה ודאי לא עדיף מהתחלת מלאכה כנ"ל אבל המרדכי כתב שם פ' האומנין סי' שמ"ו בשם ר"י דגם לפועל יכול לעכב כלי אומנותו ולשכור אחרים ע"ש וכתבו ג"כ מור"ם בש"ע דלפ"ז צ"ל דס"ל דהא דמחלקין בין שכיר לקבלן הוה דוקא אם לאחר שמשך כלי אומנתו החזירו לבעליו דקבלן א"י לחזור בו כיון שכבר משך והוה כהתחיל. ופועל יכול לחזור בו וגם רבינו יכול להיות שס"ל האי דינא וק"ל.