דרישה, חושן משפט שלז:ד
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 337:4
Open in the reader →1כתב הרמב"ם כו' בר"פ י"ב דשכירות כ"כ ומסיים שם ז"ל אבל מפני השבת אבידה לבעלים אמרו חכמים שיהיו הפועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן. ובחזירתן מן הגת כדי שלא יבטלו ממלאכתן וישבו לאכול אלא אוכלים בתוך המלאכ' כשהן מהלכין ואין מבטלין עכ"ל. וכבר כתבתי בפרישה שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת ברישא דהמשנה וז"ל המשנה בב"מ דף צ"א וכולן לא אמרו אלא בשעת המלאכה אבל משום השבת אבידה לבעלים אמרו פועלים אוכלים בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ובחמור כשהיא פורקת והנה הרמב"ם גרס אלא בשעת גמר מלאכה וכ"כ המ"מ שם וכ"כ הרי"ף ע"ש ורבינו וסייעתי' גרסי כמ"ש לפנינו בשעת מלאכה וכן מוכח מפירש"י ע"ש. וכן פירשו רבינו וכמ"ש ובסמוך בסי"ב והנה לפי גי' רמב"ם במשנה ה"פ מן התורה אסור לו לאכול קודם שיוגמר מלאכתו ובכלל איסור זה נמי שלא יאכל כשהוא הולך מאומן לאומן לבצור ולמלאות הסל דכל זמן שלא נתמלא הסל קודם שנגמר מלאכתו מיקרי וגם לאחר שעירה הסל לגת לחזור למלאותו הוא בכלל האיסור דמי דבחזרתו מן הגת הרי הוא כאילו בא לכרם ומתחיל מחדש לבצור וקודם גמר מלאכה מיקרי וכ"ש שאסור בשעה שהוא עוסק במלאכתו ואינו מותר מן התורה אלא כשנתמלא הסל שאז הוה גמר מלאכה ויושב ואוכל ואף שמבטל אז ממלאכתו אין קפידא לזה מן התורה. אלא שחכמים הקפידו על זה כדי שלא יוציאו הפועלים זמנם לבטלה וזהו מיקרי משיב אבידה. ואמרו להתיר מה שנראה קצת שהוא גם כן אסור מן התורה והוא אשר כתבתי דהיינו שעת הליכה מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת כיון דמ"מ לאו שעת מלאכה ממש הוה ומיקרי ג"כ קצת גמר מלאכה לאומן אשר כבר קדמו ובצרו בחזרתו מן הגת שעירו שם הסל אשר כבר נתמלא מש"ה התירו לאכול לפועל באותן זמנים ואסרו לו מה שהוא מותר מן התורה דהיינו לישב ולאכול. והא דהוצרכו להתיר לו האיסור ולא אמרו שיאכל בשעה שהוא הולך ונושא הסל כשהוא מלא לערותו לתוך הגת דאז הוה לאחר גמר מלאכה וגם אינו מבטל ממלאכתו בזה י"ל חדא דאין נוח לו לאכול באותו שעה שנושא משא הסל על כתיפו והתורה דרכיה דרכי נועם ועוד דגם באותה שעה שנושא עליו המשא מיקרי שעת מלאכה ואינו מותר מן התורה אלא כששם גמר מלאכה עליו: ואשר רבינו לא הביא סוף דברי הרמב"ם משום דלא בא כאן אלא להשיג עליו על מ"ש שאסור מן התורה לאכול בשעת מלאכה אבל היתר אכילתו כשהוא הולך מאומן לאומן וחזרתו מן הגת מפני השבת אבידה משנה שלימה היא וכנ"ל. אלא שמחולקים התו' בפי' דמתני' דרבינו וסייעתיה ס"ל דמן התורה אינו מותר לאכול אלא בשעת מלאכה ולא כשהוא הולך מאומן כו' כמ"ש בסמוך ס"ב והשבת אבידה הוא שא"א שלא יבטל מלאכתו בשעת אכילתו והא דהתירו דוקא בהליכתן מאומן לאומן כו' ולא התירו לזה שישב בשעת אכילתו ולאכול משום דההליכה ג"כ קצת צורך המלאכה היא דמותר מן התורה לדעת רבינו ולא שישב ויבטל לגמרי ממלאכה והרמב"ם סבירא ליה ע"פ גירסתו דאינו מותר מן התורה אלא אמר שנתמלא הסל ואז ישב לאכול ויבטל ומפני השבת אבידה דביטול זה התירו חכמים מאומן לאומן כו' ודע שהמ"מ הביא ל' רש"י וכתב עליו ז"ל וקרובים דבריו לדברי רבינו מה"ל. ולכאורה קשה הלא שני הפכים הם שהרי דעת רש"י מבוארת שהיא כדעת רבינו וכמ"ש ונראה דלא כ"כ אלא לאפוקי מדעת הראב"ד והרמב"ן שהביא המ"מ שם לפני זה שס"ל שהתורה לא קפיד אביטול מלאכה אלא על שלא יאכל קודם שעת גמר מלאכה או שלא יעשה אכילתו קבע ע"ש וע"ז כתב שדברי רש"י קרובים הם לדברי הרמב"ם והיינו שרש"י [ס"ל] ג"כ שהתורה קפיד על ביטול המלאכה וע"ז אמרו שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכנ"ל ומש"ה כתב המ"מ שדבריו קרובים ולא כתב שהם ממש כדברי הרמב"ם: