דרישה, חושן משפט שלז:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 337:5
Open in the reader →1נפתחו חביותיו כו' עד כגון שנפתחו לגת כו' משנה שם דף צ"ג ז"ל נתפרסו עגוליו נפתחו חביותיו הרי אלו לא יאכלו אם לא הודיען מעשר ומאכילן עכ"ל המשנה ושם בגמרא דף צ"ב מפרש המשנה וקאמר ז"ל בשלמא נתפרסו עגוליו מחזי כמקח טעות אלא נפתחו חביותיו מאי מקח טעות איכא מידע ידעי דאטביל להו למעשר אמר רב ששת שנפתחו חביות לבור וכר' עקיבא דאמר משיקפה ונימא ליה הבע"ה איבעי לכו לאסוקי אדעתיייכו דילמא כבר נקפה (והו"ל להתנות ומדלא התנה ידעי ומחלי) באתרא דההוא דנגיד הוא דמקפה כו' המעלהו מן הבור הוא נוטל הזגין ממנו וסברי מדשכרם לנגדו מן הבור עדיין לא נקפה והשתא דתני רב זביד בר' אושעיא ר' עקיבא אומר משישלה בחביות אפי' תימא שלא נפתתו חביותיו לבור (פי' אלא היין עדיין הוא בחביות והיתה מתחלה מגופה ושריק ואירע שנטלו מגופותיהן ושכרן להגיפן ולשרקן והן סברו שמעולם עדיין לא נשרק המגיפה על החביות מאי אמרת הרי ידעו דבא לחביות ומחלו) דאמרי לא הוו ידעינן דמשלי ונימא איבעי לכו לאסוקי אדעתייכו דילמא משלי באתרא דההוא דשריק ההוא משלי פי' דסברו הפועלים אם איתא דכבר נשלה היה ג"כ סתום במגופה דהרי פועל הנשכר לזה עושה ג"כ זה עכ"ל הגמרא והצעתי לפניך כל זה כדי ליישב מה שמתמין על רבי' שכתב כגון שנפתחו לו (דבר) [לגת] וסבור שעדיין לא הועילו משם והוא כנגד סוגיית הגמ' הנ"ל דבאוקימתא קמייתא מוקי לה שנפתחו חביות לבור וכר' עקיבא דאמר משיקפה ובאוקימתא תניינא אליבא דרב זביד מוקי לה שנפתחו חביותיו ממש קאמר דהיינו שהיין עדיין בתוך החבית רק שהוסרה מגופת החבית ורבי' נדחק לאוקמא כאוקימתא שהוא נגד הגמ' הנ"ל וגם נגד הלשון דסתם הל' נפתחו חביותיו אינו משמע דנפתחו לגת דמה ענין חביות לגת בשלמא לבור איכא לאוקמא משום דבשעה שמעלין היין מן הבור לתוך החביות החביות עומדים על שפת הבור ולפעמים מטי' החביות על צדם בעמדם על שפת הבור ונשפך היין מן החביות לבור משא"כ בלתוך הגת ומור"ש ז"ל תירץ בזה בחכמת שלמה שלו דרבי' ס"ל כחכמים דר"ע דיין משירד לבור אתחייב במעשר וא"כ ידעי ומחלי ומש"ה צריך לדחוק אליבייהו ולאוקמא שנפתחו לגת ומסיק וכתב ז"ל אבל הרמב"ם והסמ"ג פסקו כר"ע ואליבא דרב זביד דאין חייב למעשר עד שישלה וכן מוכח סתמא דמתני' דהכא ועוד האריך ע"ש בח"ש והנה אין משיבין את הארי לאחר מותו כי לכאורה דבריו דחוקין מאוד שינקוט רבי' שיטה לנפשו ויפסוק כרבנן דר"ע דלא כהרמב"ם והסמ"ג ולא יזכור דבריהם כלל ובפרט במקום שסתם דמשניות דמעשרות ודהכא דלא כחכמים הן וכמ"ש מור"ש ז"ל שם בעצמו ע"ש ולעד"נ דהקושיא מעיקרא ליתא והוא דמאחר דשתי אוקימתות דבגמ' עד שיקפה או עד שישלה כנ"ל לא מיתוקמי כי אם כדמסיק הגמ' דמיירי באתרא דההוא דנגיד הוא דמקפה או באתרא דההוא דשריק הוא דמשלה ובשאר אתרוותא דלא נהיגי הכי ליכא לאוקמא האי דינא דנפתחו החביות ולא הודיען דצריך לעשר ולהאכילן ורבי' רצה לכתוב הדין מרווח לכל אתרוותא ולכל מנהג הפועלים ולא מצי לאוקמא כ"א בכה"ג דנפתחו החביות לגת דאז לא הוה לפועל למיסק אדעתייהו דמעושר מש"ה כ"כ ולא נחית כאן לפסוק דין אימתי אתחייב במעשר ולא ליישב הל' דנפתחו החביות כי אין כאן מקום דין מעשר ולא לפרש המשנה כ"א למשכח בריוח מקום טענת מקח טעות להפועלים והגמ' בא לפרש ל' המשנה מש"ה הוצרך לאוקמא כ"א מאוקימתות הנ"ל ולדחוק נפשו דמיירי באתרא דנהגו כו' וכנ"ל ודוק כן נ"ל ברור: