דרישה, חושן משפט שמו:ז

1אע"פ שמעצמו נשאל לו ואם לא הלך אלא לראות כו' בב"מ ד' צ"ד [עיין ל' הגמ' עם פרש"י בב"ח] והמרדכי כתב ז"ל פיר"ח למיסר טועניה לראות שלא יכבד המשא על בהמתו הגביה לראות כמה משקלו ולהנאתו עשה ולא לסייע לשוכר ע"כ ונראה דפי' ר"ח הוא מוכרח מהגמ' דאל"כ ק' דמתחלה אמר דנפק לדלויי טועניה והדר אמר דאיגלאי מילתא דלמיסר טועניה הוא דנפיק והול"ל תחלה סברוה דנפק לדלויה טועניה ועוד במאי טעו לסבור תחלה דנפק לדלויי וביישו את פני רבא רבם על חנם והו"ל לשאול למרי בר חנינא על מאי נפיק ואיך היה המעשה אבל לפי ר"ח ניחא הכל דמיירי שראו שדלה את המשא על החמור וסברו שדלה כדי לסייע וכנהוג ומש"ה השיבו את דברי רבא בפשיטות שאלה בבעלים היא עד שנודע להם בבירור הדבר שלא היה דעתו לסייע אלא להגביה עמהם כדי לראות כמה היה משקלו ונראה דרש"י דפי' למיסר לראות שלא ירבה במשאה בודאי ג"כ כיון לפי' ר"ח אלא שקיצר תדע דאל"כ דודאי לא היה משתמעי התוס' או המרדכי לכתוב ל' רש"י ול' ר"ח בל' פלוגתא. ודע שבגמ' וגם ברש"י ליתא שם למיסר טועניה ביו"ד אלא למסר וא"ש טפי שר"ל שהסעד היה בשביל מסירת הטעינה ע"ג בהמה לידע כמה היה ושלא יכביד עליה יותר מדאי ולפ"ז אף שנפיק לדרך בהדייהו ובתר בהמתו וגם הגביהו עמהם תחלה וכמשמעות לשון הגמ' נפק לדלויי אין ראיה לומר שלצורך שלא ימיט מע"ג נפיק ושאם יפול יסייע עמהם אלא לא נפיק אלא לראות שלא יוסיפו עליה עוד במשא ובזה דברי רבי' מבוארים ונתיישב דל"ת מאי קמ"ל בזה דאם לא נפיק אלא לראות שלא יוסיף במשאה דאין זה שאלה בבעלים וגם מה שכ' דאף אם נשאל מעצמו הוה שאלה בבעלים נלמד משם דהא משמע דאם נפק לסייע הוה שאלה בבעלים אע"פ שלא נזכר שם שבקשו זה מידו אלא מעצמו עשאו ומ"מ המרדכי לא ס"ל הכי שכתב שם שאין נקרא שאלה בבעלים עד שהשואל מבקש מהמשאיל לעשות לו דבר פלוני וצ"ל דהמרדכי ס"ל דהם סברו שנפק לדלויי ודאי בבקשת השוכר עשאו דמסתמא אין שום אדם עושה לחבירו דבר כ"א עד שיבקש זה מידו.