דרישה, חושן משפט שמו:ט
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 346:9
Open in the reader →1האומר לשליחו צא והשאל עם פרתי פסק רב אלפס כו' שם דף צ"ו גרסינן א"ל רבינא לרב אסי האומר לשלוחו צא והשאל עם פרתי מהו ופשט רב אחא בריה דרב אוויא דפלוגתא דר' יונתן ור' יאשיה היא וכתבו התוס' דגם ר' יאשיה ס"ל בעלמא שלוחו של אדם כמותו דלא מצינו דפליג בעלמא והכא דוקא משום מיעוטי דתרי פעמים אישה כתיב פליג וס"ל לרב אחא דה"ה בשאלה בבעלים פליג דכתיב גביה ב' פעמים בעליו עמו עכ"ל וכ' הרי"ף לא איפסיק' בה הלכתא בהדי' אלא מדחזינן לרב עיליש דבעי מיניה דרבא האומר לעבדו צא והשאל עם פרתי מהו למ"ד ששא"כ ה"מ שליח דבר מצוה אבל עבד דלאו בר מצוה לא א"ד אפי'. למ"ד לא אמרי' ששא"כ ה"מ שליח אבל עבד יד עבד כיד רבו א"ל מסתבר יד עבד כיד רבו מכלל דאחר דלאו ידו כידו לא הוה שאלה בבעלים עכ"ל הרי"ף וכ' הרא"ש לא הבנתי דבריו דהא דאמר רבא מסתבר יד עבד כיד רבו לאו למעוטי שאר שליח נקט האי לישנא אלא לפי דבריו השיב דאפי' לר' יאשי' דלית ליה ששאא"כ יד עבד כיד רבו ולא חיישינן להא שאינו בר מצוה וכ"ש לר' יונתן דהוה שאלה בבעלים דלא גרע עבד משליח אחר עכ"ל והרמב"ם בפ"ב מהל' שאלה פסק כדברי הרי"ף ובזה דברי רבינו מבוארים אלא שצ"ע למה כ"ר בשם הרמ"ה לחוד [וי"ל] דס"ל דהרא"ש לא תמה על הרי"ף אלא אמאי דסיים הרי"ף וכ' ז"ל מכלל דאחר דלאו ידו כידו לא הוה שאלה בבעלים וע"ז תמה דאין זה מוכרע דאיכא למימר דרבא לא השיב לרב עיליש אלא לפי איבעייתו דאיבעיא ליה אפי' בעבדו אי הוה שייך ביה בבעלים והשיב לו דאפי' לר' יאשיה הוה עבד כבעלים וכ"ש דאמרינן כן לר' יונתן דס"ל דאפילו שליח כבעלים וכ"ש בעבד דידו כיד רבו ולא חיישינן דאינו בר מצוה מיהו אי קיי"ל בשליח כר' יונתן דהו"ל כבעלים או כר' יאשיה דמחלק בין בעלמא לנדר ושאלה בהא לא בירר הרא"ש דבריו אבל הרמ"ה בירר דבריו וכ' דקיי"ל גם בהני ששא"כ ה"נ ל"ש עכ"ל ואפשר דכוונתו נמי למ"ש כיון דדברי הרי"ף אינן מוכרעין למעט שליח כדדחי ליה הרא"ש מסתבר להרמ"ה שלא לחלק אבל הרא"ש לא גילה דעתו אי מחלקינן או לא ודוק: