דרישה, חושן משפט שפט:ה
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 389:5
Open in the reader →1או אפילו שהורגל לצאת לשוק שם דף ל"ג ת"ר פועלים כו' [עב"ח שהביא לשון הגמרא] והוכיח הרא"ש דהלכתא כרבנן וכתב ב"י ז"ל ויש לתמוה על רבינו שפסק בשכיח ולא שכיח חייב והיינו כאחרים א"כ ונ"ל ליישב דקשה ליה לרבינו בהסוגיא הנ"ל דהמקשה פריך אי שכיח במתא מ"ט דאחרים אי שכיח בבית מ"ט דרבנן ולמה לא ניחא ליה בשכיח ולא שכיח איירי ואי משום דקשה ליה א"כ במאי פליגי הול"ל כן. גם אתרצן קשה דהו"ל להשיב ליה בקיצור דבשכיח ולא שכיח לחוד פליגי אלא ודאי צ"ל דהכי קאמר אי דשכיח בבית רצה לומר דשכיח נמי בבית כמו במתא והיינו שכיח ולא שכיח מ"ט דרבנן בס"ל להמקשן כיון דפועל אל שכירותו נושא את נפשו רשות לו לכנוס כל שאינו שכיח תמיד במתא והתרצן השיב לו דמיירי בשכיח ולא שכיח ואפ"ה ס"ל לרבנן משום דאיירי דקם אבבא וקרי ליה וא"ל אין ובכה"ג ס"ל לרבנן דהו"ל כאילו א"ל בפירוש קום אדוכתך ואבא אליך כיון דשכיח לצאת לפעמים לשוק אבל אי לא שכיח כלל בשוק גם רבנן מודו דלא מפרשינן אין קום אדוכתך. ואי שכיח תמיד בשוק גם אחרים מודים דהיינו מפרשים אין קום אדוכתך קא"ל ורבינו איירי בדלא א"ל אין ומש"ה בשכיח ולא שכיח חייב וק"ל אלא שאכתי קשה דלא הו"ל לרבינו לקצר אלא לכתוב ג"כ חלוקת הגמרא דאי א"ל אין פטור וכדברי ת"ק וצ"ל דכיון דבזמן הזה בכל ענין חייב וכדמסיק בשם הרא"ש מש"ה קיצר ולא רצה לכתוב חלוקה דפטור בא"ל אין. והרמב"ם כו' [עי' ב"פ שהביאו ומה שיש לדקדק בו] ולעד"נ ליישב כוונת הרמב"ם דס"ל מכח קושיית בגמרא הנ"ל דסברת הגמ' הוא בשכיח ולא שכיח פטור הבע"ה מן הכופר שאמרו המע"ה ה"נ כיון דיש סברא לכנוס ושלא לכנוס לא הו"ל לכנוס שלא ברשות ומש"ה התחיל הגמ' בטעמ' דאחרים דחייבים וקאמר דשכיח במתא ור"ל אפי' אי לפעמים שכיח במתא ק' מ"ט דאחרים ואי תמידי שכיח בבית מ"ט דרבנן והתרצן השיב לו דמיירי בשכיח ולא שכיח כו' וא"ל אין דבזה מסתבר לאחרים לומר מדקרי ליה וא"ל אין כאילו פי' דבריו וא"ל עול תא כיון דאינו רגיל תמיד בשוק ורבנן ס"ל דאפי' בכה"ג נמי פטור די"ל קום אדוכתיך קא"ל. והשתא דכתב הרמב"ם שם שני בבות זא"ז ז"ל אפי' נכנס לתבוע שכרו או חובו ונגחו שורו של בע"ה ומת הבעלים פטורים מן הכופר עמד בפתח וקראו לב"ה וא"ל הן ונכנס ונגחו שורו של בע"ה הרי בע"ה פטור כו' עכ"ל וכוונתו ברישא דמיירי (כל א') [בלא אמר] הן פשיטא דפטור דמן הסתם איירי דשכיח ולא שכיח במתא כסתם בעלי בתים דלפעמים המה בבית פעמים בעיר. והגמרא לא הוצרך לאוקמא דאיירי בא"ל הן אנא לפרש טעם אחרים וכנ"ל. ובסיפא קמ"ל דאפילו אמר אין אפ"ה פטור וכמ"ש ועיין בב"י שכתב שגירסת הרא"ש היתה כגירסת הספרים דמחלק בין איתא במתא בסתם ב"ה או ליתא במתא ברוכל שרגיל לצאת חוץ לעיר כו' ע"ש בתוס' דכתבו אותה הגירסא ודבריו תמוהין שהרי מבואר בהדיא בראש כדברי רבינו ע"ש: