דרישה, חושן משפט תי:ח
דרישה · Drisha, Choshen Mishpat 410:8
Open in the reader →1והרמב"ם כתב אי מחמת כו' ותימה הוא היאך פסק כתרי לישני עיין בב"י מה שתי' והנה דבריו דחוקים במ"ש ששני הלשונות סמך א' על חבירו דא"כ לא הול"ל איכא דאמרי ואין זה מדרך התלמוד אלא נ"ל ליישב דברי הרמב"ם דנראה לו מוכח מכח הקושיא שהקשו תו' אלישנא קמא והביאו הב"י דלישנא קמא נקט בלשונו החילוק בין אם מת מהבלא או מחבטה ומיירי בנפל מצד שלא הרחיב וחילוק השני הוה פשוט לאותו ל' ולא רצה לאמרו מחמת פשיטותא דאם נפל מאותו צד שהרחיב דנעשה אותו שותף בתקלה אפילו מת מחמת הבלא וכמ"ש התו' הואיל ופשע לענין אם מת מחבטה דקירב היזקה חייב גם כן אהבלא וממילא נתפרש גם כן בענין זה גם הל' השני דאמרו חילוק א' דהיינו החילוק בין איזה צד שנפל ומיירי באם מת מחמת הבלא וחילוק השני לא רצה לאמרו מחמת פשיטותא דאם מת מחמת חבטה דחייב בכל ענין וכן הוא כוונת הרמב"ם במ"ש תחלה אי מחמת הבלא האחרון פטור כו' בשני חלוקות אלו מיירי בנפל מהצד השני שלא הרחיב שם ומ"ש אח"כ וכן אם נפל מאותו צד כו' בשני אותן חילוקים מיירי במת מחמת הבלא ונקט בל' שני הלשונות דבגמרא וס"ל דל"פ אהדדי וכמ"ש וק"ל. וכדי שלא תדחה פי' זה לומר דא"כ הוא לא הו"ל לגמרא לסתום אלא לפרש אוסיף ליתן טעם לשבח ולומר שקצרו מפני שקאי אסוגיא שכתב שם לפני זה והוא מ"ש שם בעי מיניה רב שיזבי מרבה הרחיב מהו א"ל הרי מיעט הבלא א"ל אדרבה הרי קירב היזקא אלא אמר רב אשי ניחזי אנן אי בהבלא מתה כו' וכנ"ל והנה נ"ל פשוט דרבה דהשיב לו הרי מיעט הבלא כוונתו דאף שמת מחמת חבטה מ"מ הוא פטור דמה עשה דהא כבר היה בהבור כדי להמית בין בהבלא בין בחבטה וזה לא הוסיף בהיזק אלא מיעט בהיזק שלא ימות מחמת הבלא כ"כ במהרה כבתחלה וא"ל רב שיזבי אדרבה הסברא נותנת שאפי' אם ימות מחמת הבל יהיה נקרא שותף בהתקלה כיון שהועילו מעשיו באם יזדמן ליפול שום דבר באותו מקום צר שהרחיב אזי יפול משם מה שלא היה כן אילו לא הרחיב וכיון דאיכא סברא לחיוב עכ"פ ואיכא לפטרו עכ"פ ע"ז קאי הלשונות לישנא קמא אמר בשם רב אשי שחילק ואמר ניחזי אנן שאם מת מחמת הבלא פטור ור"ל אם נפל שם מצד שלא הרחיב ולאפוקי ממאי דס"ד דרב שיזבי לחייבו עכ"פ ולישנא בתרא שאמר בשם ר"א שאמר ניחזי אנן שאם נפל מצד זה שהרחיב חייב עכ"פ ולאפוקי מדעת רבה שאמר ועלתה על דעתו לפטרו עכ"פ ודוק כי יש טעם נכון לזה לדברי הרמב"ם ע"פ הסוגיא ויתיישב יפה ל' א"ד ואפשר דלזה נתכוין ג"כ המ"מ דכתב בסוף דבריו ז"ל דצ"ל דס"ד להרמב"ם דל"פ הלשונות לדינא ע"ש שמסיק וצ"ע ע"ש: