דרישה, אבן העזר ל:ב
דרישה · Drisha, Even HaEzer 30:2
Open in the reader →1כתב הרמב"ם ז"ל היו שניהם עומדים בר"ה כו'. לשון הגמרא בגיטין פרק הזורק (גיטין דף ע"ח) גבי גט תנן היתה עומדת בר"ה וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מע"מ אינה מגורשת וכן לענין קידושין ובגמרא ה"ד קרוב לו ה"ד קרוב לה אמר רב ד' אמות שלה זהו קרוב לה ד"א שלו זהו קרוב לו. מע"מ אמר רב שמואל בר יצחק כגון שהיו שניהם עומדים בד' אמות. וליחזי הי מינייהו קדים רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה רבי יוחנן אמר קרוב לה שנינו אפילו מאה אמה קרוב לו שנינו אפילו מאה אמה ה"ד מחצה על מחצה אמר רב שמן בר אבא לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי יוחנן הוא יכול לשומרו ולא היא זה קרוב לו היא יכולה לשומרו ולא הוא זה קרוב לה שניהם יכולין לשומרו ושניהם אינן יכולין לשומרו מחצה על מחצה אמר ליה שמואל לרב יודא שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה גזירה שמא יאמרו על רחוק שהוא קרוב. וכתב הרא"ש דרבי יוחנן לא אתא לאפלוגי אדרב דשפיר אית ליה דאם זרק לתוך ארבע אמותיה שהיא מגורשת דהא רבי יוחנן גופיה אמר הכי בפרק שני דמציעא ולא פליג אלא בפירושה דמתניתין אבל לענין דינא ל"פ עכ"ל וז"ל התוספות בהזורק אדברי ר"י שאמר קרוב לה אפילו ק' אמה וקש' דבפ"ק דמציעא אמר ר"י דקטנה יש לה חצר ויש לה ד"א וקאמר התם דיליף מציאה מגט משמע דבגט לר"י אינה מתגרשת אלא בתוך ד"א וה"ק אפילו ק' אמה וי"ל דבד"א שלה אפילו הוא יכול לשמור כמוה מגורשת וחוץ לד"א צריך שתהא היא יכולה לשומרו ולא הוא עכ"ל. ורבינו סבר כדעת הרא"ש ולכן בקידושין נקטינן כדברי שניהן וזהו שכתב רבינו דברי שניהן אלא בגט מחמרינן מדאמר שמואל לרב יודא כדי שתשוח ותטלנו כו' וע"ל סימן קל"ט. והרמב"ם סבר דרבי יוחנן לאפלוגי אדרב קאתי ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן ולכן לא כתב הרמב"ם אפילו בקידושין אלא דברי ר"י וכ"כ ב"י דהרמב"ם סובר שר"י פליג אדרב אפילו לענין דינא והלכתא כרבי יוחנן לגבי רב ועוד דבגמרא תניא כוותיה דרבי יוחנן: ומ"ש הרמב"ם היו שניהם עומדים בר"ה כו' אע"ג דרב אשי אמר בפ"ק דמציעא דלא תקנו ד"א בר"ה א"ל דר"ה שנקט לאו דווקא הוא אלא שפירש צידי ר"ה ולישנא דמתניתין נקט א"א לומר כן דהא כתב בר"ה או ברשות שאינו של שניהם וסימטא או צידי ר"ה ג"כ בכלל ברשות שאינו של שניהם הוא וא"כ ע"כ ר"ה שנקט בדוקא הוא וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה וי"ל דהרמב"ם סבר דדוקא ד"א לא תקינו אלא בסימטא או בצידי ר"ה אבל קרוב לו וקרוב לה שאינו תולה בד"א אלא בשמירה הוא שייך אפילו בר"ה ואפילו רבינו י"ל ג"כ שסובר הכי דהיכא דאינו תולה בד"א אין חילוק בין אם הוא בר"ה בין אם הוא בצידי ר"ה ולכן כתב רבינו "כתב הרמב"ם ז"ל היו שניהם כו' משמע דרבינו סבר מכל וכל כדברי הרמב"ם אפילו בזה שכתב בר"ה כו' ובזה מיושב נמי הא דכתב זהבשם הרמב"ם ולא כ"כ סתם כיון דגמרא ערוכה היא אוקימתא דרבי יוחנן אלא כדי ללמדינו דלהאי אוקימתא ר"ה דוקא היא וזה למד מדברי הרמב"ם וק"ל וכתב ב"י בשם ה"ה מה שמשוה הרמב"ם ר"ה לרשות שאינו של שניהם מפני שהם מוקשים לענין מכירה אבל הר"ן תמה עליו מפני שהוא ז"ל כתב בפי"ז מהלכות גזילה שאין ד' אמות קונה בר"ה אלא בסימטא עכ"ל ע"ש אבל לפי מה שכתבתי לחלק בין היכא דתולה בד"א או אינו תולה אין אנו צריכין לדברי ה"ה: