דרישה, אבן העזר ל:ג
דרישה · Drisha, Even HaEzer 30:3
Open in the reader →1ומפרשים התוספות דמיירי שנתנו כו'. הא לך לשון הגמרא בפרק קמא דקידושין דף ח' ע"ב תנו רבנן התקדשי לי במנה תנם על גבי סלע אינה מקודשת ואם היה הסלע שלה מקודשת בעי רב ביבי סלע של שניהם מהו תיקו. התקדשי לי בככר תנהו לכלב אינה מקודשת ואם היה כלב שלה מקודשת בעי רב מרי כלב רץ אחריה מהו בההוא הנאה דקא מצלה נפשה מיניה גמרה ומקני ליה נפשה א"ד מצי א"ל מדאורייתא חיובי מחייבי לאצולן תיקו התקדשי לי בככר תנהו לעני אינה מקודשת אפי' עני הסמוך עליה מ"ט אמרה ליה כי היכי דמחייבנא ביה אנא הכי מחייבת ביה את עכ"ל הגמרא. וכתב הרא"ש על האיבעיא של רב ביבי שבעי סלע של שניהם מהו וז"ל וקשה מההיא דהמוכר את הספינה דקאמר חצר השותפין קונין מקח זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו אבל על גבי הקרקע לא וא"כ תפשוט מיניה דאינה מקודשת וכה"ג הקשו ג"כ התוספות וי"ל דהכא אין הדבר תולה בקנין שתהא קונה ע"י הסלע דמיירי הכא אפילו זרק המנה לתוך חיקה והא דקתני בברייתא תנם על גבי הסלע אינה מקודשת מיירי אפילו זרקו נתוך חיקה וקבלתו כו' וע"ד זה יש לפרש התקדשי לי בככר תנהו לכלב תנהו לעני עכ"ל ואע"ג דאם הסלע שלה יש סברא לומר שמקודשת אפי' בלא זרקו אחר כך לתוך חיקה וכן גבי כלב ועני ואם כן מי מכריחין התוספות והאשר"י לפרש שכל זה מיירי בזרקו אחר כך לתוך חיקה וי"ל מכח הבעיא שבעי בסלע של שניהם מהו מוכרח הוא שמה דקתני תנם על גבי סלע כו' ואם היה סלע שלה מקודשת דמיירי שזרקו אחר כך לתוך חיקה שעל זה קאי הבעיא דאל"כ מאי בעי פשיטא דאינה מקודשת כמו שהקשו התוס' והרא"ש וא"ל דהבעיא מיירי שנתן אח"כ לתוך חיקה א"א לומר כן דא"כ היכי תלוי הבעיא בברייתא שבעי הבעיא על הברייתא לתוך חיקה מאן דכר שמיה ועוד דאם הבעיא אינה דומה לברייתא ה"ל לפרש בהדיא סלע של שניהם ונתנו אחר כך לתוך חיקה מהו הואיל שהברייתא אינה מיירי שנותנה לתוך חיקה אלא ודאי פשוט הוא שהא דקתני הברייתא ואם היה סלע שלה מקודשת מיירי דוקא בנותן אח"כ לתוך חיקה ובלאו הכי לא היתה מקודשת דלא סמכה דעתה וכן גבי כלב מיירי כה"ג דבלא"ה סבר הברייתא דאינה מקודשת אפילו בכלב שלה הואיל שאין אדם נהנה מקידושיה ולא דמי לתנם לאבא או לאביך. וכן גבי עני מיירי כה"ג ואפ"ה אינה מקודשת שאין זה הנאה שלה שכל ישראל מחוייבים לפרנסו ואם תאמר מנ"ל דגבי כלב ועני מיירי בכהאי גוונא דהתם אין אנו מוכרחים לומר כן ויש לומר דכל זה חדא ברייתא הוא ובחדא מחתא מחתינהו ובבבא ראשונה גבי סלע אנו מוכרחים לפרש כן מטעם שכתבתי ה"ה בכל אידך נמי כך פירושה. ועוד דאי גבי כלב ועני איירי בלא תוך חיקה מאי פסקא לתנא שגבי סלע איירי בנתנו אחר כך לתוך חיקה וגבי אינך איירי בלא חיקה והיה לו לחוש שיפורשו כולם בחד גוונא. אבל כל זה בעיני דחוק ורחוק שהרי התוספות שם סוף דף ח' סתמו וכתבו שכשהסלע שלה סמכה דעתה ומשמעות לשונם הוא פשוט דאפילו לא נתנו תוך חיקה אלא על גבי סלע שלה נמי מקודשת וכמו שכתב הרמ"ה וגם לפי מ"ש דחיקה דוקא הוה ליה לרבינו לכתוב והתוספות מפרשי כו' בלשון פלוגתא דהא הרמ"ה ודאי ס"ל דכשאמרה להניח על גבי סלע שלה והניח עליו דמהני לכן נלע"ד דמה שכתב רבינו דאם אמרה תנהו על גבי סלע שהוא שלה וזרקו אחר כך לתוך חיקה דמקודשת ל"ד תוך חיקה קאמר אלא הוא הדין על גבי סלע שלה והא ראייה דהרא"ש לא נקט בלשונו בסלע שלה דמקודשת דמיירי דוקא בהניח תוך חיקה ע"ש ואדרבא מתחיל וכתב ז"ל דמיירי הכא אפילו זרק המנה לתוך חיקה והא דקתני בברייתא תנם על גבי סלע דאינה מקודשת מיירי אפילו זרקו לתוך חיקה כו' הרי שכתב תחלה דמיירי "באפי' זרק לתוך חיקה ר"ל דאיירי כפשוטו וגם איירי אפילו מזה ומ"ה חזר וכתב והא דקתני כו' דבתחלה אשמעינן הרא"ש דבא"ל תן ע"ג סלע שלי איירי בכל גווני בין אם נתן ע"ג סלע שלה ובין נתנה תוך חיקה ואחר כך כתב דבאינך בבי דאינה מקודשת קמ"ל הברייתא רבותא דאפילו בנתן לתוך חיקה אינה מקודשת ורבינו שכתב בתוך חיקה בתרווייהו ל"ד קאמר אלא אגב שכתב דהברייתא דסלע של שניהם או סלע שאינה שלה איירי אפילו בנתנו לתוך חיקה כ"כ ג"כ ארישא. גם אפשר לומר דהיא רבותא ל"מ בנתנו ע"ג סלע דעשה כמאמרה פשיטא דמקודשת אלא אפילו נתן לתוך חיקה שלא קיים מאמרה אפ"ה מקודשת וזהו לשון אפילו דנקט הרא"ש ומיירי נמי בנתן לתוך חיקה אפילו לא קיבלתו אלא השליכה בשתיקה אפ"ה מקודשת כיון דנתרצית תחלה וא"ל ליתנם ע"ג סלע זהו שדקדק הרא"ש ורבינו "וקיבלתו אלא גבי א"ל לתני על גבי סלע סתם דאינה מקודשת ולרבותא כ"כ וק"ל. ומ"ש ב"י דמדברי הרמ"ה נראה דדוקא בהניח ע"ג סלע שלה אינה מקודשת הא הניח לתוך חיקה מקודשת לא נהירא דאדרבא נראה דהרמ"ה לרבותא כ"כ דאפילו נתנם על גבי סלע אינה מקודשת אף על גב דאיכא למימר כוונתה היתה לסלע שלה וכ"ש בשלא קיים דיבורה כלל ונתנו לתוך חיקה וכמ"ש ובודאי לא פליגי הרמ"ה עם התוספות דאם כן ה"ל לרבינו לכתוב בלשון פלוגתא וכמ"ש (עיין בד"מ שהשיג ג"כ על הב"י וכתב שהתוספות והרמ"ה לא פליגי ע"ש כ"פ) וגם להרמ"ה נתיישב קושיות התוספות והרא"ש דמ"ש שמבעיא ליה בסלע של שניהן ר"ל אפילו הניח אחר כך ע"ג סלע שלה וכמ"ש הרמ"ה בהדיא תדע דל"פ התוספות והרא"ש לומר דחיקה דוקא דאם כן תקשה מנ"ל להתוספות והרא"ש למוקמא בנתנו לתוך חיקה דלמא איירי אפילו בנתנוע"ג סלע וכדמוקי לה הרמ"ה ועוד כשאמרה תנהו לכלב שלה ונתנו לו בודאי ליכא מאן דפליג דבזה מקודשת ולמה מוקים לה הרא"ש דמיירי בנתנו לתוך חיקה אלא ודאי צ"ל דלרבותא כ"כ וכדי לאשמעינן דבאם אמרה תנהו לכלב סתם אפילו נתנו בתוך חיקה אינה מקודשת וה"ה אפילו נתנו לכלב שלה ובזה מיירי נמי ג"כ להרמ"ה דקמ"ל אפילו נתנו אחר כך לכלב שלה אבל ג"כ מודה בנתנו לתוך חיקה ומש"ה א"ש דקצרו התוספות ולא פירשו דבריהם דמיירי בנתנו לתוך חיקה משום דס"ל דמיירי בין נתנו לתוך חיקה או לסלע שלה וק"ל: