דרישה, אבן העזר צג:ח
דרישה · Drisha, Even HaEzer 93:8
Open in the reader →1וא"א הרא"ש ז"ל כתב יראה כו' כבר כתבתי בפרישה שאין זה לשון פלוגתא והוי כאילו כתב וכתב א"א הרא"ש ז"ל כו' ואין להקשות מנ"ל להרא"ש שהרמב"ם פסק כתלמידי ר"י דלמא פסק אפילו כר"י בר בון וע"כ לא קאמר ר"י בר בון דחוי לא אמרינן לה אלא שאם תפסה פחות מכדי כתובתה מטעם שיש לה לישבע לבסוף אבל אם תפסה יותר מכדי כתובתה צריכה להראות ואין לומר דאפילו אם תפסה הרבה אין צריך להראות לפי סברת הרמב"ם מטעם שכתב האשר"י דלא ידעינן כמה תחיה כו'. ז"א דטעם זה מספיק דאין מוציאין מידה וממילא אין צריך לישבע שלא מצינו שבועה כיוצא בזו אבל דלמא לעולם ס"ל שצריכה להראות דדלמא לא תחיה הרבה ולא תחלה ואז לא תשבע לבסוף. ור"י בר בון דקאמר "כיון שיש לה לישבע לבסוף אפי' חוי לא א"ל לשון "כיון משמע שתבא לידי שבועה בודאי משא"כ כאן שתפסה הרבה וקרוב לודאי שלא תבא לידי שבועה. די"ל שמ"ש הרמב"ם אלא שכותבין עליה ב"ד מה שתפסה כו' איירי בין שתפסה הרבה בין שתפסה מעט שלעולם צריכה להראות וזהו דוקא כתלמידי ר"י וגם ר"ש והרמ"מ אפשר לומר שסבירא ליה ג"כ שצריכה להראות בין אם תפסה הרבה או מעט. ואין לומר דלשון פלוגתא הוא משום דהרא"ש והרמ"מ כולם קאי לפי דברי ר"י בר בון וכמו שכתב הרא"ש בהדיא שריב"א קאי לפי דבריו ומשמע שסבירא להו דהלכה כר"י בר בון וחוי מה שבידך לא אמרינן לה ומש"ה כתב רבינו וא"א הרא"ש ז"ל כתב כו' בלשון פלוגתא לאשמעינן שהרמב"ם פסק כתלמידי ר"י שחוי מה שבידך אמרינן לה אבל אי אפשר לומר כן דמנ"ל דהם קאי דוקא לפי דברי ר"י בר בון די"ל דהם קאי אפי' לדברי תלמידי ר"י שהרא"ש לא כתב אלא שריב"א דקדק מלשון ר"י בר בון שיש חילוק בין אם תפסה הרבה לתפסה מעט ומכ"ש י"ל שתלמידי ר"י סבירא להו זה החילוק לפי דברי ריב"א אבל הם קאי אליבא דכולי עלמא וכן משמע באשיר"י ועוד דאם הר"ש והרמב"ם סוברים כר"י בר בון א"כ גם הרמב"ם סבר כן שהרי שלשתן לדעת אחת נתכוונו שאין מוציאין מידה אפי' תפסה הרבה ואין צריך לישבע וא"כ היאך כתב שהרמב"ם פסק כתלמידי ר"י ואין לומר דדוקא בענין זה שצריכה להראות פסק כוותיה וא"כ דלמא ג"כ הר"ש והרמ"מ סבירא להו שלענין שצריכה להראות נמי הלכה כוותיה. וב"י כתב וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב מתוך דברי הרמב"ם יראה כו' ומשמע לרבינו וכו' עד וזהו שסיים רבינו בדברי הרא"ש וכתב אבל לעולם אין משביעים אותה עד שתשבע יותר עכ"ל והנה לכאורה יראה דמ"ש דשאני הכא שאינה באה לתבוע "כתובתה תיבת כתובתה היא ט"ס וצ"ל מזונות דא"כ לא רישא סיפא וכן מוכח מדסיים ב"י וכתב ז"ל וזהו שסיים רבינו וכתב אבל לעולם אין משביעין אותה עד שתתבע יותר ור"ל הרי שלפנינו שדעת רבינו בהבאת דברי הרא"ש כדי לפלוגי אמהר"ם שהצריך להשביעה והוא סבר שאין להשביעה כ"א כשחזרה לתבוע יותר מזונות אבל על עיקר דבריו ופתרונו נפלאתי דמאחר דמהר"ם ג"כ סבירא ליה דלא משביעין אותה מתחלה כ"א אחר שתחזור לתבוע מזונות וכשתחזור לתבוע הכל מודיס שמשביעין אותה א"כ במאי פליג הרא"ש אמהר"מ וקצת נראה לומר שט"ס יש בדבריו שמ"ש שבא לחלוק על דברי הרמ"מ צ"ל על דברי ריב"א ויהיה איך שיהיה אין דבריו נכונים דמה צריך לדקדק בדברי הרמב"ם שאינה צריכה לישבע מדכתב שהלכה כתלמידי ר"י שאמרינן לה חוי מה שבידך דמשמע אבל אין משביעין אותה הא כתב הרמב"ם בהדיא אפי' תפסה ככר זהב אין מוציאין מידה וה"ה שאין משביעין אותה שזה תלוי בזה כמ"ש לעיל: