דרישה, אבן העזר צג:ז
דרישה · Drisha, Even HaEzer 93:7
Open in the reader →1דאפי' אם ניזונת ממקרקעי כו' ז"ל ה"ה וב"י הביאו שכתב בפי"ח מהלכות אישות אדברי הראב"ד ולי נראה דאף דעת רבינו (ר"ל הרמב"ם) כן הוא שאפילו ניזונת מן הקרקע ניזונת בשוה דאל"כ היה לו לומר ניזונת מן המטלטלין בשוה ומן הקרקע לפי קדימתה ולפ"ז ראוי להיות בספרו כמו שאין דין קדימה במטלטלין ורצה רבינו לומר שכשם שלא אמרו חכמים קדימה במטלטלין לפי שיש ללוה למוכרן ולהפקיע מידי שיעבוד המלוה כך לא אמרו קדימה במזונות לפי שאם רצה הבעל למכור נכסיו תפסה לדידה לחוד ואי מיירי דלא תפסה א"כ אין שום אחד מהן ניזונת ממטלטלים אבל השתא דכתיבנא דהגאונים תקנו לגבות ממטלטלים א"ש דקאי אמאי שתקנו הגאונים שמטלטלים משועבדים למזונות אם כן לא קדמה ותפסה. ניזונות מהן בשוה ומסיק והראב"ד חולק וס"ל דאפילו בקרקע ניזונות בשוה ומסיק והכי איתא בירושלמי רצה לומר כדברי הראב"ד דשם נתבאר דבמזונות כולן שוות והירושלמי ע"כ אקרקעות קאי דמטלטלים לא נשתעבדו למזונות אלא בימי הגאונים וזהו שלא כמ"ש הב"י ומ"ש ה"ה דדברי הרמב"ם הם מבוארים בירושלמי והיינו משום דה"ה לשיטתו אזיל דס"ל דגם הרמב"ם איירי בקרקעות (ולא בא למעט שדברי הראב"ד אינן כירושלמי אלא ר"ל שמ"ש הרמב"ם שאין קדימה כ"כ ג"כ בירושלמי) אבל אם נפרש דברי רבינו שהבין דברי הרמב"ם כפשוטו ע"כ צ"ל מ"ש והכי איתא בירושלמי אדברי הראב"ד קאי והעיקר נ"ל כפירוש זה האחרון דאילו לפי' קמא קשה דה"ל להסמיך להא דכתבו הרמב"ם לדינא הנ"ל דאם קדמו ומכרו ומשכנו היורשים דאין מוציאין וע"ק לישנא והראב"ד כתב דמשמע לשון פלוגתא בדינא ולא בטעמיה אבל באמת אפי' לפי' ה"ה לק"מ ששם במיימוני נסמך האי דינא דניזונות בשום לדינא דאם קדמו ומכרו דאין מוציאין מיד הלקוחות גם מ"ש שם במיימוני לפי שאין קדימה במזונות א"ש טפי אקרקעות מבמטלטלים שהרי במטלטלים אין קדימה בשום חוב ולמה קאמר במזונות בשלמא אקרקע א"ש דקאמר דוקא במזונות אין קדימה הא בשאר חוב יש קדימה בגביית קרקעות ולפירוש האחרון תיבת לפיכך אינו עולה יפה גם לפי מאי דפרישית דהא הרמב"ם כתבו כמה דינים לפני זה מגביית מטלטלים ודו"ק. שוב עיינתי בירושלמי ומצאתי כתוב בו בר"פ מי שהיה נשוי שכ' שם המשנה דר"פ דתנן שם מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת הראשונה קודמת לשנייה ע"ז כתב ז"ל מתנית' לענין כתובה אבל לענין מזונות שתיהן שוות עכ"ל. והרי מבואר כך כמ"ש דהירושלמי ודאי ג"כ אקרקעות קאי שהרי קאי אהמשנה ולדינא דגמרא וכ"ש לזמן התנאים וחכמי המשנה לא היו גובין ממטלטלים לפיכך פירוש האחרון שכתבתי הוא עיקר ודוק ולא כבית יוסף שכתב דמ"ש רבי' והכי איתא בירושלמי קאי אהרמב"ם הנ"ל ומייתי ראיה מהמ"מ דראייתו אינו ראיה וכמ"ש:
2כיון שיש לה לישבע לבסוף כו' ז"ל האשר"י וצריך לתת טעם מ"ש למזוני דלא משביעין לה משום דסופה עתידה לישבע על כתובתה אע"ג דשמא לא תבא לעולם לידי גיבוי כתובה ובשאר דוכתי לא אמרינן הכי שהרי אפוטרופסים והשותפים והאריסים הנשבעין בלא טענה אי בעי משביע אהדדי כל יומא ולא אמרינן ימתין עד לבסוף ואז ישבע על הכל ונראה דהיינו טעמא גבי אשה כי ידעי שעתידין להשביעה על מזונותיה בימי מיגר אלמנותה שהיא יושבת לכבודו ה"ל קטטה מעיקרא בהדי בעלה ואין אדם דר עם נחש בכפיפה אבל בנדון זה שרגלים לדבר וראוי לחשדה לפי שתפסה ממון היתומים והיה ראוי להשביעה מיד אלא שלא מצינו שבועה כיוצא בזו אשר"י בשם הרמ"מ: