דרישה, אורח חיים שיט:א
דרישה · Drisha, Orach Chayim 319:1
Open in the reader →1אבל בידו כדי לאכול מיד מותר כו' ז"ל הגמרא והביאוהו ב"י בריש הסימן בורר ואוכל לאלתר וכו' ופירש"י ז"ל ומניח לאלתר לאכול לאלתר שאין זה דרך בוררין והתו' פירשו בורר ומניח לצורך אחרים. ושם בגמרא בהיו לפניו שני מיני אוכלין וקאמר דבורר אחד לאכול לאלתר והאחד מניח לאלתר. ונלע"ד דכוונת רש"י הוא דמפרש דאו או קאמר דאם דעתו לאכול הא' ולהניח השני אמרינן דזה המין שמניח לאחר זמן מיקרי פסולת. ואז אם המין שרוצה לאכול עכשיו הוא יותר אזי הוא בורר המין השני וזה שמניח בקערה שהוא הרוב מניח כדי לאכלו לאלתר ואם זה המין שרוצה להניח הוא הרוב אזי הוא בורר בידים עתה זה המין שרוצה לאכול עתה שהוא המיעוט וזה בורר לאכול לאלתר. והתוס' מפרשין דחדא קתני דאף שאם תרווייהו רוצין לאכול אלא שהבורר מדקדק לאכול מין א' והמסובין האחרים יאכלו מין השני אפ"ה לא יברור כ"א שיאכל הוא לאלתר את מינו שבורר וכדי שיאכלו המסובין את המין השני שמניח לאלתר אלא שקשה לי למה יצטרכו לאכול המין השני אשר מניח לאלתר לא יהא אלא פסולת שאין אוכלין כלל. ועיין מ"ש רמ"א בש"ע סעיף ג' ומניח השני כדי לאכול מיד שכתבתי שם פירושו וגם פי' כלל כ"ג סעיף ד' ע"ש. ושם כתב ב"י בשם רי"ו ז"ל ואפי' ביד שאמרנו דמותר דוקא לאלתר כלו' לאות' סעודה אבל לבו ביום כלומר שבורר ומניח לצורך סעודה אחרת על אותו יום בעצמו אסור כו' ודבריו תמוהין שמיד אחר זה הביא הב"י דברי המרדכי שכתב ז"ל ודוקא להתחיל ולאכול לאלתר אחר ברירתו שרי אבל לאכול לאחר שעה נעשה כבורר לאוצר ואסור. וא"כ דברי רי"ו לפרש הכי דמ"ש כלומר לאותו סעודה ר"ל שהסעודה לפניו או שהוא בתוך הסעודה וקמ"ל בהאי דא"צ לאכול מיד ממש אלא כל שאוכל בתוך אותו סעודה מקרי לאלתר. אבל כשאין סעודה לפניו אלא רוצה להכין עתה לצורך הסעודה הסמוכה לו לאכול לאחר שעה אסור. והא דכתב לצורך סעודה אחרת ר"ל שלע"ע הוא מסעודה ראשונה ורוצה להכינו לצורך הסעודה אחר שלאחר זמן וק"ל. עוד שם כתב ב"י ז"ל וקשה לי ע"ז הא דתנן פ"ק דיום טוב הבורר קטנית בי"ט בית שמאי אומרים בורר ואוכל ובה"א בורר כדרכו בחיקו בקנון ובתמחוי. ובחיקו משמע דהיינו שבורר בידו ונותן לתוך חיקו. ודומיא דחיקו הוי קנון ותמחוי ונפה וכברה. וא"כ בשבת לא שרי אלא לברור ולהניח בידו אבל להניח בקנון ובתמחוי אע"פ שאינו בורר אלא בידו כו' וכתב דצ"ל הא כדאיתא והא כדאיתא כו' ופי' דחוק מאד לחלק פירוש דחיקו מקנון ותמחוי ועוד איך ס"ד לפרש לאסור להניח בקנון ובתמחוי דהא אין טעם לאסור בשבת לברור ביד ולהניח בקנון ותמחוי דמה לי לברור בידו ולהניח בכלי או להניח בקינון כיון שרוצה לאוכלו מיד ואי ר"ל שאסור להניח הנברר בשום כלי או לתפוס אותו בידו שברר בה או להניחו בידו השני ודוקא בי"ט הקילו להניח ג"כ בחיקו ובקנון ובתמחוי אכתי קשה מה לי קנון ותמחוי שמותר להניח בו בי"ט ומה לי נפה וכברה שאסור להניח בו דהא לפי' ב"י לא הוזכר בגמרא דדרך בירורו הוא קנון ותמחוי ונפה וכברה אלא ר"ל להניח לתוכו. וכן קשה לפי האמת שפי' ב"י בחיקו. שר"ל שיניח בחיקו מה לי בחיקו מה לי בכלי. לכן נלע"ד פשוט דפי' בחיקו הוא דומה לפי' בקנון ובתמחוי ופי' דקנון ותמחוי הוא כדפירש"י שנותן הקטניות במקום הרחב והקטניות מפני שהוא סגלגל מתגלגל ויורד דרך פיו הקצר והפסולת נשאר בכלי וקמ"ל דבי"ט מותר לברור כדרכו וגם מותר לברור בחיקו או בקנון ותמחוי אף דבשבת אסור כ"א לברור בידו ודו"ק: