דרישה, אורח חיים פו:ה
דרישה · Drisha, Orach Chayim 586:5
Open in the reader →1צפהו זהב בעוביו במקום הקצר ברייתא שם צפהו זהב במקום הנחת פה פסול שלא במקום הנחת פה כשר צפהו זהב מבפנים פסול מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול אם לאו כשר ע"כ וז"ל הרא"ש לכאורה נראה לפרש דעובי השופר מקום שמניח עליו הפה קרוי במקום הנחת פה ושלא במקום הנחת פה היינו מבחוץ סמוך להנחת פה אבל קשה דהיינו צפהו זהב מבחוץ וא"ל שלא במקום הנחת פה בעובי בראש הא' לצד הרחב דהא אמרי' הוסיף עליו כל שהוא פסול בין במינו בין שלא במינו ולא מסתבר למימר דהתם מיירי שאין בין הכל אלא שיעור שופר ור"י פי' כו' ומסיק שם על קושיא זו שהקשה על פירושו דהיינו צפהו מבחוץ דאיכא למימר דפשיטא דאין קולו משתנה בשביל צפוי כל דהו שעושה אצל פיו ואיצטריך לאשמעינן דל"ת דהוי כנתן שופר בתוך שופר עכ"ל וב"י הביאו ור"ת במסקנת דבריו ז"ל ונראה שדעת רבינו דלפי' קמא מיפסל משום הוסיף עליו כל דהו ולא מפני חציצה וה"ק צפהו זהב כו' כלומר שנתן זהב על עובי השופר בצד הקצר פסול משום דהוסיף עליו הוא שלא במקום הנחת פיו בצד אורך השופר יש חילוק אם נשתנה קולו פסול ואם לאו כשר והא דמפליג בין נשתנה ללא נשתנה דהיינו דווקא בכל אורך השופר אבל אם נתן הזהב בעובי השופר צד הרחב אפילו לא נשתנה קולו פסול דהא מוסיף עליו הוא ומיפסל מטעמא דנתן זהב על עובי צד הקצר וי"מ דבמקום הנחת פה לאו משום מוסיף אתינן לה אלא משום חציצה כו' ע"כ נמצא דהב"י מפרש שרבינו פי' דברי הרא"ש שכתב דעובי השופר מקום שמניח עליו הפה במקום הנחת פה ר"ל עובי החוד דהיינו סביבות החלל והטעם משום הוספה ולא ידעתי לדידיה מאי ל' היינו שכתב רבינו אבל אם נתן זהב וכו' היינו מוסיף כל שהוא היל"ל מוסיף כ"ש הוא ופסול ודוחק לומר דדעת רבינו כדעת הרא"ש להוכיח דאין לפרש שלא במקום הנחת פה היינו צד הרחב דא"ה היינו הוסיף כ"ש כו' ולהכי נקט רבינו לשון היינו דאין ממשמעות לשון רבינו שבא כאן להכריח שגם כו'. ועוד נ"ל דזה לא הוי הוספה כמ"ש בפרישה דכיון ששפתיו מכסות כל הציפוי של זהב לאו מוסיף הוא. וע"ק דא"כ למה תניא בברייתא סתמא דשלא במקום הנחת פה כשר והרי גם שלא במקום הנחת פה יש חילוק דמצינו לפעמים שפסול אפילו בלא שינוי קול כגון צד הרחב דהוי ג"כ מוסיף ומאי אולמיה האי מוסיף דמקום קצר דנקט סתם פסול ומוסיף דמקום רחב לא נקט הכי אלא נראה לי דעיקר הפי' הוא כמו שכתבתי בפרישה דטעמא משום דהוי קול זהב ולא קול שופר ואם תאמר א"כ היינו צפהו זהב מבפנים יש לומר דתנא דברייתא לא זו אף זו קאמר דמתחלה קתני לא זו צפהו זהב במקום הנחת פה דהיינו סביב החלל דבזה ודאי דפסול דהקול נכנס בתחלה תכף אל הזהב ואח"כ אל השופר והוי קול זהב ולא קול שופר אלא אפילו צפהו מבפנים דאז הכל נכנס בתחלה תכף אל השופר גם אין הזהב ניכר מבחוץ כלל אפ"ה פסול משום קול שופר ולא קול זהב והטעם זה כתב בהדיא ר"מ בביאוריו על הסמ"ג דף רס"ג ע"ג דין על היש מפרשים דדחה הרא"ש שמיירי שפיר באין בו שיעור שופר דכתב ז"ל ולפי' זה טעמא דבמקום הנחת פה וטעמא דצפהו זהב מבפנים חד טעמא הוא כו' ע"ש ובזה דייק שפיר ל' הרא"ש גם ל' רבינו שכתב היינו מוסיף עליו כ"ש ר"ל דווקא במקום הרחב שייך הוספה אבל במקום קצר לא שייך הוספה וכמ"ש כיון ששפתיו מכסים הזהב לא מיקרי הוספה שוב מצאתי כתב מורי ז"ל על ב"י ז"ל טעות הוא אלא שלפי טעם הראשון לא קפדינן מחציצה אלא אאותו מקום שראוי לתקוע בו איתא שם שופר ולא חצוצרות פי' כשהוא סביב כל השופר ודו"ק עכ"ל ונ"ל דר"ל דלב' הפירושים שהביא רבינו שהציפוי על השופר במקום הנחת הפה ממש ולא בהוספה והחילוק שבין הפירושים הוא כי לפי הפירוש הראשון מיירי דוקא אם הוא סביב כל מקום הפה דהיינו סביב כל עובי השופר למעלה ופסול מטעם חצוצרות ולי"מ אפילו אינו מצופה סביב כל השופר אלא במקום כו' לחוד פסול מטעם חציצה וממילא מ"ש בפי' קמא אבל שלא במקום הנחת פה בכל אורך השופר כו' ר"ל אפילו הוא סביב כל השופר כשר וק"ל: