עיני משה על רות א:כב

1ותשב נעמי וכו'. הנה הזכירו שיבת נעמי ורות הוא מיותר שהרי נאמר למעלה. וכן או' המואביה הוא דבר נודע ויראה נוגע בכבודה וכן אומר כלת' הוא מיותר וגם אומרו והמה באו בית לחם הוא מיותר שהל"ל ויבאו בית לחם וידוע שהמה הבאים וגם תחלה עשה עיקר מנעמי שאמר ותשב וכו' ועשה את רות טפלה אליה באומרו ורות כלתה עמה ואח"כ השוה אותן ואמר והמה באו. איך כוונת הכתוב להודיע היתרון והמעלה שקנתה רות בבואה בית לחם על אשר היה לה מקודם והוא כי מתחלה בצאתה עמה משדי מואב העיקר היתה נעמי אך רות היתה טפלה אליה כי עדיין היתה מואביה ולא נתגיירה ולא היה לה התקרבות עם נעמי כ"א היותה כלתה אך אחר שנתגיירה בדרך עלתה במעלה גם רות והושוות' לנעמי בבואן בית לחם וזהו ענין הכתוב ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה לומר כי בתחלה שבה נעמי שאליה נתייחסה השיבה אך רות במה שהיתה מואביה ולא היתה לה קורב' זולתי היותה כלתה ע"כ באה עמה אך אחר כך בהכנסם בית לחם שכבר נתגיירה אז כבר היו שוות וזהו המה באו בית לחם כלומר המה יחד בשווי אחד:

2או יאמר הענין הכתוב למעלה נמשך אל הקודם והוא כי הלא העידה רות הקדש הוא כי נשארה זה פעמים בחסד אל כי היתה ראויה למות גם היא בעון בעלה ותשאר היא וכן היתה שיורין אחרי כן בעון בניה ותשאר האשה שלא מיחתה על עונם וכן העידה היא באומר' וה' ענה בי כמדובר על כן אחרי דבריה אלה אמר הכתוב ש"ת א"כ איפה למה לא מתה וזכתה לשוב לז"א תדע למה ותשב נעמי ולא מתה גם היא כאישה ובניה אחר שחייבת היתה וכמאמר הכתוב ותשאר האשה ותשאר היא שהיתה שיורי שיורין כענין הנותרים שנאמר באלעזר ואיתמר הלא הוא כדי שרות המואביה הידועה לבא לקהל תבא עמה וזהו ותשב וכו' ורות המואביה כלתה עמה כי מגלגלין זכות על יד זכאית שעל ידי היותה עמה נמשך שוהמה באו בית לחם שהוא כי לא בלבד שתים נשים באו בית לחם כ"א גם זכר א' בא אתן הוא מחלון כי גם רוחו בא במעי רות וז"א והמה במ"ם ולא בנו"ן בשביל הזכר שהוא עיקר ועמו המביאות אותו טפלות אליו בזה וע"כ אגבו נזכרה ביאת כלן בל' זכר כי כן דרך כל פעולה הנעשית בכלל זכרים ונקבות ליאמר בל' זכר וזה אחשוב כוונו רז"ל באו' השבה משדי מואב זו היא השב' משדי מואב עכ"ל. ויראו דברי' תפלי' מבלי מלח אך ירצו לו' אשר אמרנו והוא כי הוקשה למו או' השבה כי לא תצדק שיבה על מי שלא הית' פה מעולם וגם מה ענין ה"א הידיעה כי האם היתה רות אחרת שלא שבה לז"א זו היא השבה משדי מואב לומר זו היא שעם שלא היתה בא"י יצדק בה לומר השבה משדי מואב והוא להיות בה רוח מחלון אשר יצא משם ושב בקרב רות אל ארץ אשר יצא משם. עוד ארז"ל במדרש וז"ל א"ר שמואל בר נחמן כל מקום שנאמר קציר שעורים בקציר העומר הכתוב מדבר ע"כ. וכן תרגם המתרגם ואינון אתו בית לחם במעליי יומא דפסחא ובההוא יומא שריאו בני ישראל למחצד ית עומרא דארמותא דהוה מן שעורין ע"כ. וראוי לדעת מה יתן ומה יוסיף לנו כי נדע שבאה בערב פסח שהוא זמן קציר שעורים ושהוא בערב פסח בזמן קציר העימר ויותר ראוי לשית לב על דברי המתרגם כי אחר שמסיים יותר הדבר באומרו וההוא יומא שריאו בני ישראל וכו' ולא אמר סתם דהוה בזמן חצדא דעומרא דארמותא ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל באומרם כי כגיורת ושבויה שמונין לה ג' חדשים להבחין בין הטומאה לקדושה כך ישראל מיציאת מצרים עד מתן תורה ג' חדשים והוא כאשר ביארנו בביאור התורה שהוא עד קבלת הלוחות אם היו זוכים לקבלם וזה כוונת רבי שמואל בר נחמן והוא מאמר רשב"ן עצמו על פסוק ותדבק בנערות בועז ללקוט עד כלות קציר החטים וז"ל מתחלת קציר השעורי' עד כלות קציר החטי' ג' חדשי' ותשב את חמותה ותאמר לה נעמי בתי הלא אבקש לך מנוח וכו' ע"כ ונכתוב על מאמר זה לפנים בס"ד שכוונתו לו' כי אחר כלות קציר החטי' שנשלמו ג' חדשים לגרות שנתגייר' בדרך אמרה חמותה אחר ששלמו הג' חדשים של הבחנת זרע שנזרע בטומאה לזרע שנזרע בקדושה עתה הלא אבקש לך מנוח וכו' והוא דין כל גיורת שצריך ג' חדשים מהגרות אל הנשואין והנה הדבר ההוא אשר דבר שם רשב"ן הוא הדבר אשר דבר פה באומרו כ"מ שנא' קציר שעורי' בקציר העומר הכתו' מדבר שהוא כי הרגיש מה צורך הודעת פרטית שהיא בתחלת קציר שעורים ועוד שהיה ראוי יאמר ויבאו בית לחם בתחלת וכו' ולא יאמר והמה שיורה שיש ייחס להם שבאו בזמן ההוא ע"כ אמר שכיוון הכתוב להורות כן כגרות ישראל לקבלת לוחות הברית שנמשלו לגיורת שצריכה ג' חדשים כי היה ברות כי באה בתחלת קציר שעורים והוא בדיוק מיום קציר העומר כי אז הוא מעין ישראל כי מאז היחלו הג' חדשים עד כלות קציר החטים שעתיד לומר אחרי כן עוד רמז רשב"ן והמתרגם איך הוא יתברך חשב מחשבות לטהר חלאת כל מקורות שרשי שלומי אמוני ישראל והוא כי כאשר יתברך חשב לטהר חלא' זוהמת נחש מישראל ע"א של מצרים המשלינו לאשה דוה הסופרת שבעה נקיים אחר פיסוק דמיה ואחר תטהר לבעלה כך הוא ית' צונו לספור ז' שבועות ליטהר מטומאת מצרים כמ"ש ז"ל בספר הזוהר ושעל כן היה תחלת הספירה ע"י עומר שעורים לרמוז כי טרם הטהרה נחשבנו כבהמה שמאכלה שעורים שאחרי טהרתה יביאו שתי הלחם מן החטים כי אז כלם אנשים וע"ד זה רמז הוא ית' לישראל בהביא את רות להוציא ממנה אדר מלכות ישראל בל יאמרו בלבם מה זה היה כי מעז יצא מתוק והלא טוב טוב היה מבת ישראל ע"כ היה הרמז הרומז כאומר לישראל אל תתמה על החפץ כי כמקרכם אשר הייתם שקועים בטומאת אלילי מצרים וטיהר אתכם הוא יתברך ונתגיירתם וחשבתי מחשבות לטהר אתכם כמטהר אשה דוה מזוב טומאתה כן עשיתי לרות להוציא ממנה שורש ישי כי על כן הבאתים בזמן קציר העומר אשר היה להתחיל טהרתכם על ידו לרמוז להם כי זה לחמם טרם הטהרה למען תתנו אל לבכם כי כמקרכם קרה לה גם היא וזה דעת רשב"ן בכוונת הכתוב באומרו שהוא קציר העומר ויותר המתיק הדבר המתרגם באומרו וביומא ההוא שריאו בני ישראל למחצד וכו' שהוא לרמוז להם לישראל כי כמוה כהם כמדובר כי ע"כ באה בימים ההם ובעת ההיא מאתו ית':