עיני משה על רות א:ו

1ותקם היא וכלותיה וכו'. הנה הוכרת הקימה יראה לבלי צורך כי בכלל ההליכה היא. ב' הל"ל ויקומו וכן באומרו ותשב הל"ל וישובו וא"ל שאין שיבה נופל רק בנעמי ולא ברות שלא היתה מעולם בארץ ישר' שהרי אח"כ אמר ותלכנה בדרך לשוב וכו' שאומר ל' זה אגב נעמי ע"ד רק את בני לא תשב שמה כמ"ש הראב"ע ז"ל שם שהוא להיותו נגרר אחר אברהם. ג' אומרו ותשב בל' עבר ואח"כ אומר ותצא וכו' ותלכנה לשוב וכו'. ד' למה שינה בפסוק אחד תחלה אמר בשדי ביו"ד והשני בה"א. ה' שנותנת טעם לפגם באומרה כי שמעה וכו' שיראה שלא חזרה רק על הלחם לבדו ולא היה ראוי תשוב רק על חיבת א"י הקדושה אף בחסרון לחם. ו' באומרו ותצא מן המקום אשר היתה היתכן ילכו לארץ אחרת בלי צאתם מן המקום אשר היו שמה. ז' אומרו ותלכנה בדרך כי ידוע הוא שלא יבואו לארץ אם בדרך אל ילכו וגם מה זה שעד כה לא הזכיר שהיו שבים אל ארץ יהודה: אמנם הנה הכתוב רמז חכמת נעמי שלא התעכבה שמה עד תדבר על לבן טרם התפרדה מהן כדרך נשים המתפרדות אשה מאת רעותה ולומר להן הנני הולכת אל עמי ואל ארצי וצר לי עליכם כי אתנה ידעתן כי אהבת עולם אהבתי אתכן ועתה שבו לכם פה אשה בית אמה וכיוצא בדברים אלו אך הכתוב בא והעיד כי לא כן עשתה רק אחרי מות שני בניה מיד ותקם היא ותשם לדרך פעמיה והיא כי ראתה בטוב שכלה כ"א כה תאמר להן גם המה ישיבו אמריה לה אל נא תלכי מעמנו והיית לנו לעינים והננו טובות לך מעשרה בנים ולא נזוז מהסתופף בצל כנפיך וכנשר יעיר קנו עלינו תרחפו ואל נא תהיו לחרפה עניה סוערה עם נדיבי עמך תחת היותך רמה ונישאה בין גדולים ויועצי ארץ והיה כי יראו אותך העברים הרואים את כבודך ואת כבוד האיש אלימלך ואמרו אשתו זאת כל רואיך ישום וישרוק ומפניך לא יחשכו רוק כי במתק מיליהן יעכבוה יחזקוה ולא ירפוה ע"כ לא הגידה את אשר בלבבה ותקם פתע פתאום ותשם לדרך פעמיה בל יוודע הדבר עד תחזיק בדרך ובראות כלותיה אותה יוצאת גם המה יצאו אתה ונלוו אתה אף שלא ידעו אנה פניה מועדות וזהו ותקם ל' יחיד ושתי כלותי' נמשכו אחריה ואמר ותשב שהיא לבד היתה השבה כעת ולא הן ועל כן אמר ל' עבר והנה למדתנו רוח הקדש א' מחסדי ה' הנאמנים אל עמו ישראל הלא הוא כי לישראל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזה הורה ולימד באומרו ותשב לומר כי מאז קמה לשוב העלה עליה הכתוב כאלו שבה כבר והיה במה שהיתה היא ישראלית אמנם אחרי כך באומרו ותלכנה בדרך לשוב שחוזר גם אל ערפה ורות והן עדיין לא נתגיירו שאין מחשבתן מצרף הקב"ה למעשה על כן אמר בהן לשוב אף שגם נעמי נכללת עמהן כי היא המעט והנה הליכת נעמי הבלתי דן דינה למזור ידינה לא' משני טעמים או על ראותה שאינה מצלחת במקום ההוא תשנה מקומה כנודע מעצת רז"ל או מפחד' פן תמות גם היא כאישה ובניה על התעכבה בח"ל ע"כ נתנה אל לבה לשוב נמצאת ביאתה לארץ שלא לשמה והראיה אל הטענה הזאת השנית מה שלא שבה עד מות ומיד במותן קמה ותלך שיור' כי יראה פן יקרנה כהם על כן להורות כי לא כן לבה עם אל רק לשם שמי' כיוונה אמר ותשב משדי מואב ביו"ד הרבוי לומר כי עקרה עצמה מכל עיירות מואב לגמרי שאם כוונתה היתה על ראותה שלא הצליחה במקום ההוא ולא על חיבת הארץ לא היה לה ליעקר מכלן רק לשנות הדירה מעיר אל עיר מערי מואב ולדחות גם את השני אמר כי שמעה בשדה מואב שהוא בעיר אשר היתה שמה כי פקד ה' וכו' כי מה שהלכה עתה במות בניה ולא קודם לכן לא היה מאימות מות נפלו עליה פן תמות כהם רק על כי שמעה כי פקד ה' וכו' ועל שומעה זה כעת נסעה ולא קודם לכן והענין כ"א היתה הולכת בזמן הרעב והיא בדלותה רעבה גם צמאה יאמרו ישראל הלא ברבות הטובה בביתך חסת פן ירבו אוכליה ותירש וברחת שלא לפרנס עניי עמך כמשז"ל ועתה באת אלינו כאשר צר לך שנפרנסך ברעב וכדי בזיון וקצף ע"כ אמר שלא הלכה עד שמעה שנתן ה' להם לחם כי אז ממעשה ידיה תספיק להתפרנס או ממתנות עניים בעין יפה בלי חרפת רעב:

2עוד כיוון באומרו כי פקד ה' את עמו והוא כי גידל זריזותה לקום מיד היה כי שמע' כי הפקיד' היתה בשבי' עמו ולא בשביל זכות הארץ ע"ד משה"כ ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו והוא כי אף שלא היתה נשארת בח"ל מה שהתקוממה מיד היה על היות בשביל העם שאם על הארץ היה המזון לא תזכה היא שחטאה בה בהתעכבה חוצה לה אמנם בהיות בזכות העם גם היא מהעם תתחשב ותתברך בכללן כדברי אשה גדולה לאלישע הנביא בתוך עמי אנכי יושבת וז"א לתת להם כלו' כי אף שמה שנתן ה' הוא להם ולא פקד אותי אין קפידה כי בשלותם יהיה לי שלום ובכללם אתברך:

3עוד כיוון באומרו לתת לומר כי לא המתינה עד היות להם לחם כבר רק בפקוד ה' אותם ועשה הכנה לתת להם לחם מיד הלכה והוא כי יקרה אחר המשך שני רעב יפקוד ה' את הארץ ויתברך זרע האדמה באדמה וישמחו לראות כי פקד ה' אותם והכין להם מזון אף שעדיין הם מחוסרי לחם כן קרה לנעמי כי טרם תצא לחם מן הארץ התחילה ללכת לא"י בראות כי פקדם ה' לתת להם לחם אף שעדיין לא ניתן והראיה כי היא בהגיעה שם היה בתחלת קציר שעורים שהיא התחלת הקציר נמצא כי בשעת שמועה ששמעה ובאה טרם תתנודד משם עדיין לא היה זמן קציר שדה כלל הרי כי בשמעה עדיין לא היה לחם רק הכנה אליו וזהו לתת וכו':

4עוד כיוון שלא שמה פניה אל עדונים ומותורות רק בשמעה היות להם לחם אף שלא שמעה כי פקד ה' כל שאר פירות ומשמני הארץ רצתה בזה מבכל טוב שדי מואב כי על הלחם לבדו תחיה בארץ החיים: