עיני משה על רות ב:יא

1ויען בועז ויאמר וכו' הנה אומר ויאמר לה בועז היה מספיק וידוע שענה אך יהיה שהרים קול שהוא ענין עניה למען ישמעו העומדים שם מאשר יספר מטובותיה וגם שלא יחשבוה היותם מתלחשים ממתיקים סוד והיו דבריו בראשיתו תשובה אל שאלתה והתנצלות על הנער הנצב כי גם הוא לא בשנאה הדפה רק כי רע עליו המעשה אם היה בועז נושאה להיותו גדול הדור וזקן מופלג פן יאמרו שאחר עיניו הלך לבו וכוונת מאמרו לומר הן אמת כדברך שהוא פלאי באשר את נכריה להכירך אך הכרתיך ממה שהגד הגד לי ובמתק לשונו באו' לי כי התנצלות על הנער לו' לי הוגד ולא לו ובכן אני עשיתי ע"פ הגדתי כי לי הוגד אך הוא שלא הוגד לו לא יאשם ולהיות כי דבר זה היה מפורסם בעיר ואיך יאמר כי לא ידע הנער לז"א כי שני דברים הוכפלו בו א' היות הגדת שמשמעה ספור הדברים באריכות מתכונתם ב' פעמים רבות להחזיק הדברים בלבו וזהו הגד הוגד מה שאין כן אל הנער וזולתו כי לא שמעו רק קול דברים בלבד וע"כ הוחזק בי ידיעת כשרותך ולכן לא אמר נאמר אלי רק לשון הגדה ופיו פתח בחכמה להכזיב הדברים הרעים שברמית הנער הנצב לבל יעלה על רוחה כי שת לבו לדבר רע מכל אשר דבר עליה אחת לאחת כל הדברים הנוגעים אל עצמותה והשמיט הנוגעים אל בועז מפני הכבוד כמו היותה נערה שאמר לו הנער שאינו פגם בה כ"א אליו אם ישאנה באשר הוא זקן ואמר הלא נגד אומרו מואביה היא הלא הגד לי אשר עשית את חמותך כי אדרבה משלך היית מבזבז את חמותך אשר בנוהג שבעולם אין כלה וחמותה אוהבת זו את זו כנודע אף גם לכמה דינים ממשפטי התורה ולא יעלה על רוחנו עשית כך למצא חן בעיני בעליך כי הלא עשית אחרי מות אישך וגם לא תכף וסמוך למיתתו טרם שכוח מת מלב כי הלא אחרי מות שהוא מופלג ואם לב מואביה היה לך אשר לא קדמו בלחם ובמים לא עשית כן הנה יוכזב באומרו מואביה היא ולעומת אומרו השבה עם נעמי שלא יבצר מרות להבין שלא באה לשם שמים כ"א נמשכת אחרי נעמי אמר ותעזבי אביך ואמך כי לאחד מאלו דברים הי' אפשר דבקת בה מלבד הטעם האמיתי. אחד למען תהיה מטפלת בעניניך וצרכיך. ב' להיות דעתיך גם בה ומעורבת עמה ג' שבין כך ובין כך היה בלבך לשנות מקום בראותך כי רעה באה עליך במקום ההוא ובראותך חמותך הולכת נמשכת עמה. ד' שתכלכלך תחת אשר הטבת עמה ולא למען דת משה וישראל באת עד הלום. אמנם רואה אני כי לא כן הוא כי להטפל בצרכיך מי לך גדול וטוב לך מאביך זה ילדך ולא על יד אשה מצירה וזהו ותעזבי אביך ואם משום התערבות הדעת מי לך לזה יותר מאמך וז"א ואמך וכנגד השלישית אמר וארץ מולדתך כי הן לו חפצת לבד לשנות מקום הלא לא יחסר בארץ מולדתך מקום זולת אשר היית בו מבלתי תבא עד הנה ועל הרביעית אמר ותלכי אל עם כו' לומר הלא לא על נעמי סמכת תפרנסך כ"א אל העם והוא אשר לא ידעת כיום הזה שהנך מתפרנסת ממתנות עניים ובכן אין להרהר כי על בשר ודם בטחת ולא היה לבך כ"א לאהבת ה' ובו יתברך בחרת וגם אשר רמז מבואה יחידית בדרך אולי קרה לה מקרה בלתי טהור אמר זה לא יתכן כי הנה בהיותה באה לשם שמים כי ותלכי אל עם וכו' כאשר יראה מעוזבה אביה ואמה הלא היה הולכת בדרך מצוה ובכן ודאי שלא נזוקה ובכלל הדבר יפול גם אשר רמז שבעון נישואיהן מתו כלם כי עתה באת לחסות וכו' וכקטן שנולד היא עתה ועל אשר שקר כיזב הנער לעיני הכל ויאמר כי חמדה עמרים והיתה מתנכלת לגזול והיתה יצאנית כנפקת ברא כי זה שבתה הבית מעט אשר הוא שקר גלוי לכל לא הוצרך להכזיבו כי מאז הבקר לא עמרים לקחה ומה שנתעכבה לא היה רק על היות' מדקדקת לקחת שני שבלים כדין ולא ג' ואמר ישלם ה' פעלך וכו' לומר אל תשיתי לב על כל דבריו לומר בלבך גם ברך לא יברכני גם קוב לא יקבני כי ע"כ ישלם ה' פעלך לומר לה האם שמת לבך לקבל גמול פעלך מבני אדם אין ספק כי לא כן הוא כ"א מהקב"ה כלומר שע"כ אל תשית לב וזהו ישלם ה' פעלך כי לה' פעלת וממנו תקבל הגמול ולבל תאמר בלבה הלא אם לא אקבל שכר מבני אדם הלא לא תבטל תלונתי כי גם שלא אחפוץ בדבשם לא יטעימוני מעוקצם ע"כ אמר לה ותהי משכורתך וכו' והוא מ"ש ז"ל בגמרא בר פלוני שהיה מחלק מעות צדקה לעניים והי' מהלך ותלמידיו עמו ונתן לאחד מהעניים וברך אותו והחזיק לו טובה והיה הולך עצב פגע בעני אחר ונתן לו והקניטו והיה הולך שמח א"ל תלמידיו ר' כשנתת לפלוני שהחזיק לך טובה נתעצבת ועתה שהקניטך זה אתה שמח אמר להם כשהחזיק לי טובה וברכני נתמעט זכותי עתה זכותי שלם בזה שלא החזיק לי טובה וזה יהיה דבר בועז אל רות גם שהקניטך זה אל תשיתי לב כי בזה תהיה משכורתך שלמה שלא אכלת קצת זכותך מה שאין כן לו קבצך בסבר פנים יפות והטיב עמך כי אשר באת לחסות הוא תחת כנפיו יתברך ולא על פנייה זולתה כענין שיחזיקו לך טובה בני אדם ועל כן אל תשיתי לב:

2וקרוב לזה אפשר יהיה שיעור הכתוב אל תיראי פן תאכלי זכותך באשר עשיתי לך כ"א ישלם ה' פעלך ועל אשר דבר סרה נגדך ותהי משכורתך שלמה כאמור וכאשר נדקדק אומרו ותלכי אל עם וכו' ולא אמר ללכת יאמר לא לבד בנוסעך משם עזבת אביך ואמך וכו' כ"א מאז היית שם עזבתם באשר מאסת באשר בחרו ועמם לא עמך ואלהיהם לא אלהיך ואח"כ ותלכי וכו' ובזה יאמר אשר באת לחסות לומר לא העדפת בבואך לשנותך ממואביה לעבריה כי גם מאז היה זה לך אך אשר באת היה כדי לחסות תחת כנפיו הוא לבא לא"י אשר שם כנפיו יתברך מחופפת מבכל הארץ אשר חלק בהם לשרי מעלה באופן כי אף שגם בח"ל הוא ג"כ צל כנפיו כי בצלו יתברך יחיו ועל פיו יצאו ועל פיו יבאו שרי מעלה אך לא יקרא תחת כנפיו כ"א בא"י כמחז"ל ולזה אמר בצל כנפיו.

3או יאמר הגד הוגד לי וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי בועז רוח ה' דבר בו וברוח קדשו אמר ותהי משכורתך שלמה אל תקרי שלמה אלא שלמה שבישרה שעתיד שלמה המלך לצאת ממנה וכן אמרו ז"ל באמור אליה גושי הלום וכו' גשי הלום קרובי למלכו' ואין הלום אלא מלכות ואכלת מן הלחם זו לחמה של מלכות וכו' וכן בפסוק וימד שש שעורים אמרו רמז לה שעתידים ששה בנים לצאת ממנה שמתברכין בשש שש ברכות וכו' והמתרגם תרגם בפ' זה ותאמר ואתאמר עלי בנבואה דעתידין למיפק מינך מלכין ונביאין וכו' והוא כי רז"ל דורשין כדרכן בג"ש נאמר כאן הגד הגד ונאמר שם ואת דבר המלוכה לא הגיד לו ושם הוא ענין שבין שמואל ושאול שהם מלך ונביא והנה אין זה רק כי הודע אליו היות זאת הפרידה טובה שעתידה לצאת ממואב והוא בלי ספק ע"י דרך ייבום ברוחא דמקשקש במעהא ונבא אל הביאור אמר הלא אמרת כי ממה שאני דברתי טוב את תמיהא ולא מאשר לא טוב דבר הנער הנצב באומר מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני כי מה שלא מצאתי חן בעיני הנער הוא דבר טבעי ולא מן התימה כי הלא אנכי נכריה ויצדקו חשדותיו עלי ע"כ הנני מגיד כ"א דברתי טוב אני ולא הנער הוא כי שתי הגדות הוגדו לי ולא לו וזהו אומר הגדה זה פעמים והגדה הא' היא אשר עשית את חמותך שהיטבת לה והשני' היא ברוח הקדש שהוא כי רוחא דמחלון במעייכי וז"א חמותך אחרי מות אישך כלומר שהיא חמותך אחרי מות אישך שעדיין חמותך היא ואין זה רק על כי עדיין רוח בנה עמך וא"כ אל תתמה איך מצאת חן בעיני ולא נכנסו דברי הנער הנצב באזני כי אומרו נערה מואביה היא לא כן הוא כ"א היית בעצם מתוארת למואביה לא נחה בך רוח מחלון כי מי יתן טהור בטמא אך אין זה כ"א שגם מאז עם שעדיין לא נתגיירת רוח נכון היה בקרבך לקבל רוח הקדוש כי את הפרידה טובה הבאה ממואב הנה כי משתי ההגדות יש ראיה כי לא תתואר בעצם בתואר מואביה בין מהגדת אשר עשיתי וכו' שהיטבת לה הפך מדת המואביה כמדובר בקודם בין מהגדת רוח הקדש מאש' חלה בך רוח מחלון וגם לא שמתי לבי אל אומרו השבה עם נעמי שהוא כי לא לבקש את ה' באת רק להיות עם נעמי שהרי ותעזבי אביך ואמך ולא יתכן יקרה נפש חמיתך בעיניך מנפש אביך ואמך ומה גם כי דרך כלה וחמותה להיות שנאה ביניהן וגם אשר מכלל אומרו השבה עם נעמי הוא כי לא שבה רק עם נעמי כי היא לבדה נשארה מילדיה ומאישה ואין זה רק בעון נישואין שלהן שבכללן נשואי רות כלומר כי גם עתה לא יקרה טובה לנושא אותה גם לזה נהפוך הוא כי שם עיקר אשמתן היתה שיצאו מא"י וזאת אדרבה עזבה ארץ מולדתה בשביל א"י ועל מה שבכלל מאמרו גם הוא באומרו השבה עם נעמי משדי מואב שהוא כי ממרחק באה עם נעמי משדי מואב עד בית לחם לבדן בדרכים שלא יבצר מלפגוע בה אנשי רשע והתעללו בה גם זה אינו חלילה כי הלא ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשום שהוא כי הולכי בדרך מצוה אינן נזוקין ואת הלכת אל עם וכו' לידבק באמונת אברהם ראש לגרים שהוא אשר לא ידעת תמול שלשום כלומר אך הוא אשר ידעת קודם לתמול שלשום שהוא את אברהם אשר אותו ידעה והוא מאמרנו למעלה ולפנים בס"ד כי רות ונעמה העמוני' ה' הן שתי בנות לוט בגלגול רות הבכיר' ונעמה הצעירה באופן כי ידעו את אברהם מאז וזהו אשר לא ידעת תמול שלשום כ"א מקודם ונפשך יודעת מאד וחשקת את הקורבה ההיא וש"ת ומה הוא היחס אשר לי לביאתי פה עתה הלא הוא כי עתה ישלם ה' פעלך אשר פעלת עם אביך לשם שמים להוציא ממך זרע קדוש והנה אם לא היית בא להתגייר לא יבצר מלשלם ה' פעלך בגיות אך עתה ותהי משכורתך שלמה לגמרי מעם ה' אלהי ישראל להביא על ידך נפש שלמה חצובה מעם ה' אלהי ישראל יען אשר באת לחסות תחת כנפיו על כן מתחת כנפיו יתברך תוציאנ' ודקדק באומר משכורתך ולא אמר ויהי שכרך לשון זכר ותהי לרמוז על נפש קדושה שתביא מעם ה' אלהי ישראל ושיעור הכתוב ותהי משכרתך שלמה א' חצובה מעם ה' היא נפש קדושה: