עיני משה על רות ב:יד

1ויאמר לה וכו' ראוי לשום לב אם שבתה מצד הקוצרים הוא המקום אשר אמר אליה גשי הלום למה לא הוזכר היותו מצד הקוצרים במאמרו כ"א בשבת' וגם שיראה שלא עשתה כהוגן לשבת מצד הקוצרים. ועוד כי ראשונה אמר לה ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחומץ ואחרי כן אמר ויצבט לה קלי ולא הזכיר הלחם והחומץ כאשר בדברו אליה וגם מרז"ל יראה שלא נתן לה מהקלי הזה יותר כמשז"ל שבמעט קלי שלקח ויתן לה באצבעיתיו בירך אותה ה' שתאכל ותשבע ותותר מור' שלא היה שם לחם וחומץ שא"כ לא יפלא. וגם אמרו ז"ל אם ידע בועז שהיה הקב"ה כותב ויצבט לה קלי וכו' למה לא הזכירו הלחם והחומץ הטובים מהקלי. אך הנה בועז היה בלבו לעשות חסד עמה והיה ירא מעיני הרואים את כבודו אשר יכבדנה פן יאמרו כי עיניו נתן בה ע"כ מה עשה לא אמר אליה מאז דבר בה כל הדברים האמורי' למעלה שגם תיגש אליו לאכול לחם כאשר יאכל בל יאמר איש כי חשקה נפשו בה ע"כ המתין עד עת האוכל אז אמר לה גשי הלום כלאחר יד כי אז יאמרו הרואים אין זה כ"א עגמה נפשו בראות כי כלם אוכלים ואותה ענייה סוערה רעבה ללחם ע"כ בכלל האוכלים אמר אליה כלאחר יד תיגש גם היא וז"א ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום והנה קרה לבועז כאשר קרה לחסיד אחד כמשז"ל מעשה בחסיד אחד שפדה ריבה א' מישראל בדרוך ולמלון השכיבה תחת מרגלותיו למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו אמר להם בשעה שהשכבתיה אצלי במה חשדתוני אמרו לו שמא יש בנו תלמיד שאינו בדוק לרבי בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני א"ל מפני טורח הדרך אירע לר' קרי אמר להם כך היה ואתם כשם שדנתוני לכף זכות כך ידין המקום אתכם לכף זכות ע"כ. הנה כי מאשר לא היו כלם בדוקים לפניו הגישה אליו כי ידע בעצמו כי איש חיל הוא ולא יהרהר כן הדבר הזה והוא כי הנה אין ספק לא יערבו אל לבם הקוצרים לשבת מצד בועז כי שר וגדול היה אך הי' נצב הוא בצד אחד וכל הקוצרים מצד השני נגד פניו ויאמר בלבו אם תשב זאת בצד שהקוצרים בו אולי יהרהר ויחטא הקרוב אליה כי לא היו בדוקים אליו ע"כ אמר לה גשי הלום שהוא קרוב אל עצמו בצדו לבל יראה כי מאשר חשק בה עשה הדבר ע"כ אמר אליה ואכלת מן הלחם כלו' אל תשלחו יד אל מאכלים הטובים אשר לפני פן נחשד למתנת אהבים אך מן הלחם לבד ואם תרצו ללכת את הפת וטבלת פתך בחומץ אך היא אמרה בלבה הלא אם כה אעשה כי אשב בצדו הלא אהיה נוכח פני הקוצרים והמה יביטו יראו בי וחטאו לאלהים ע"י וטוב לי אשבה מצד הקוצרים נוכח פני בועז כי הוא לא יחטא להביט בי אשר לא כדת והקוצרים בהיותי מן הצד לא יהיה נקל להם להפוך פניהם להביט בי כי יבושו מהרואים משא"כ בהיותי נוכח פניהם שיוכלו להביט ע"פ דרכם ולא יורגש אם רעה נגד פניהם ע"כ ותשב מצד הקוצרים ולא מצד בועז כאשר אמר אליה כי ראתה כי לא טובה עצתו בפעם ההוא ועל חששת בעז נתרחק' מעט מאצלם וזהו שלא נאמר בצד הקוצרים כ"א מצד כי היתה בעבר ההוא קרוב אליהם אך לא בסמוך ממש וכראות בעז את אשר עשת' אמר בלבו הלא אם אתן לפניה פת לחם וקערת חומץ והיא מצד הקוצרים לא יבצר מא' מהם ישלח את ידו אל הקערה לטבול עמה או יבצע גם הוא מלחמה ויצא דבר בלתי מתוקן ע"כ מה עשה נמלך בלבו לבלתי תת לה לחם וחומץ כ"א ויצבט לה קלי שנתן לה לבדה קלי אשר אין בו טבול וגם יאמרו הקוצרים בלבם על מה זה ייחד לה דבר בפני עצמו אשר לא כמאכלנו אם לא לבלתי נתערב נא אתה ובכן יתנו אל לבם להתרחק וכן דקדק באומר ויתן לה שנתן לה המספיק לה לבד ולא ביותר על די ספוקה למען יהיה גם זה נגד פניהם לבל ישלחו הקוצרי' בקל את ידיהם ואע"פ כן שהי' די ספוקה בלבד ותאכל ותשבע ותותר כי ברך אותה ה' ומאומר ותותר ולא אמר ויותר הורה כי זכותה גרמה וכאילו היא היסבה להותיר ועשתה בידים:

2ובמדרש וישמע ראובן למדתך תורה דרך ארץ שכשהאדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו היה טוענו ומוליכו אצל אביו אלו היה יודע אהרן שהקב"ה כותב עליו וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו בתופים ומחולות היה יוצא לקראתו אילו היה בועז יודע שכותב עליו ויצבט לה קלי עגלים פטומות היה מביא ומאכיל לה לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבי' אותה ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותה אליהו ומשיח והקב"ה חותם על ידם דכתיב אז נדברו יראי ה' כו' עכ"ל.

3ולבא אל ביאור המאמר נשית לב אל הערות הראויות להעיר בו. א' כי אין ראשו סופו כי הל"ל כשאדם עושה מצוה יעשנה בשלימות שאילו היה יודע ראובן בכתפו היה טוענו וכו' שהיה משלימה בעצם או יאמר יעשה אותה בלב שמח שעל שעשאה ראובן בלב שמח כתב אחריו הקב"ה ויצילהו מידם. ועוד מאין לנו שעשאה בלב שמח ואדרבה מאשר לא עשאה בשלימות מורה היות לבו בלתי שמח ואם הכוונה יעשה אותה בלב שמח לא כראובן שאם היה יודע שהקב"ה כותב עליו וכו' היה טוענו אך להעדר ידיעתו כן לא שמח לבו ולא עשאה בשלימות זה לא יתכן שא"כ בא המדרש לספר בגנות ראובן וכן לא יעשה וגם הוא הפך ענין אהרן שמעיד עליו הכתוב ששמח בלבו. ועוד שא"כ לא היה הכתוב מעלה עליו כאלו הצילו באומרו ויצילהו מידם. ועוד כי הנה מאומרו אלו היה יודע ראובן כו' יורה כי יוהרא היה מבקש כי על בלתי יודעו לא עשה המצוה כראוי ואין לך דופי גדול מזה וההיקש כקושי זה באהרן ובבועז וחלילה לגדולי עולם וכאלה ללכת בגדולות ונפלאות כאלה. ועוד למה זה הודיענו תורה דרך ארץ זה שלש רגלים בראובן ובאהרן ובבועז. ועוד מי הגיד לו כיוונה תורה דרך ארץ ולא לספר בשבח ראובן לבד. ועוד אומרו לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביאים כותבים אותה ועכשיו שאין וכו' מה צורך אל הקדמת מה שהיה לשעבר לשאול על מה שהוא עתה. ועוד כ"א על כתיבתה עליונה ידבר מי אמר לו שאין נכתבין לפניו ית' ומשנה שלמה התנא דבר וכל מעשיך בספר נכתבים ואם על כתיבה בעולם הזה היום כל מצות אשר נעשו על הארץ כתבום נביאים. ועוד אומרו ועכשיו שאין נביאים מי כותב אות' מה זו שאלה היבצר לפניו יתברך מי יכתבנ'. ועוד למה נתייחדו אליהו ומשיח מזולתם ולמה הוצרכו שני' ואיך נלמד מפסוק אז נדברו וכו'. אמנם הנה הוקשה לרז"ל בהכתוב אומרו וישמע ראובן ויצילהו מידם שמורה שהצילו לגמרי והוא לא עשה כן רק שמנע הריגתו בידים אך עודנו מעותד למו בידם בתוך הבור ביד הנחשים ועקרבים שהיו או בהמנע' מלהעלותו כי ישאירוהו שמה עד ימות ברעב ובצמא כאשר היה עם לבם לולי מאמר יהודה באומרו וכסינו את דמו כמפירש למעלה ע"כ גזרו אומר כי אין זאת רק על עשותו המצוה בלב שמח הכתיב עליו הכתוב שהצילו כי מעלה עליו שכר כאלו הצילו לגמרי ואלו לא נאמר זה פעמים היה אפשר לומר שאין כוונת תורת ה' רק ספר בשבח כוונת ראובן אך לא ללמד דרך ארץ לזולתו רק ישאר הדבר אל השכלת הבא ללמוד מראובן לעשות כמעשהו אך מאשר חזר הכתוב הזה בעצמו שבו ידבר ואמר למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו הוא ללמד לאדם דעת יעשה בלב שמח כי על שעשה כן ראובן העלה עליו הכתוב כאלו הצילו והביאו אל אביו וש"ת אדרבה מאשר לא השתדל לגמור הדבר ולשים נפשו מנגד לטוענו ולהשיבו אל אביו כ"א ברפיון הניחו שם כמתרפה במלאכתו יורה על כי לא שמח בלבו בעצם בעשותו הדבר מלב ומנפש לז"א שאלו היה יודע ראובן וכו' לומר מה שלא גמר לעשות הדבר ולטוענו על כתפו לא היה רק מדאגה מדבר כי לא ידע שיכתוב בתורה ויצילהו שאלו ידע ודאי היה עושה כן והטעם כי הנה אמר בלבו מה אעשה ולא יחשבוני לעושה שלא לשום שמים ואדרבה אם אחזיק בדבר בכל תוקף הלא יאמרו היתכן כי הוא הבכור ולא יקנא על יוסף המשתרר עלינו יותר ממנו אך אין זה כ"א להורות אמיתת חלומותיו כי אז טוב לו כי אמר שראה בחלומו אחד עשר כוכבים משתחוים לי וזו בשורה גדולה לראובן שנכלל בכלל השבטים ולא נדחה על דבר בלהה וע"כ הוא מתחזק להצילו הן מאהבת בשורתו הן למען אנחנו בהחיותו נחזיק לקיימי' חלומותיו ונחשיב את ראובן מכלל השבטים שבטי יה אמנם אלו היה יודע שהתורה תפרסם כי כוונתו לא היתה רק להצילו ולא לבחינה אחרת לא היה חושש לחשדת' כי עדות ה' נאמנה להכחישה ואם כן ראוי היא תחשב לו לצדקה כאלו הצילו הצלה גמורה כאשר היה עם לבבו ואם כן איכה טוב לגבר ללמוד דרך ארץ יעשה המצוה בלב שמח מק"ו אם מי שלא גמר המצו' על שמחת לבו העלה עליו הכתוב כאלו עשאה מה גם עתה העושה אותה וגם בשמחת הלב שאין ערוך אל זכותו לפניו ית' ואפשר כיוונו גם כן לתת טעם אל אומרו למען הציל אותו שיורה שאין מיוחס אליו רק שעשה הכנה למען הציל ומתחלה אמר ויצילהו כאלו הצילו כבר ממש וגם הוא אומר להשיבו אל אביו אך הוא נתינת טעם למה העלה עליו כאלו הצילו מידם על טוב הכוונה שהיה טוענו על כתפו ומוליכו אצל אביו וזה רמזו באומרו למען הציל וכו' להשיבו אל אביו וכן באהרן בבא משה ליטול שררתו להיות סרסור ונביא בין המלך ה' צבאות ובין העם והיה משה חושש פן יקפיד ואמר לפניו יתברך שלח נא ביד תשלח כמו שאמרו ז"ל שאמר שישלח ביד אהרן שהיה שלוחו תמידי ובישרו הוא ית' ואמר אל תחוש שיקפיד כ"א אדרבה וראך ושמח בלבו ולא מצינו שעש' הוראת שמחת לבב אמר מה שלא יצא בתופים ובמחולות לא היה רק כי לא ידע שהיה הקב"ה כותב עליו וראך ושמח בלבו והוא כי הוא ירא ליחשד מפני הרואים למחניף באומרו היתכן לא יקנא על אחיו אך אין זה רק חניפה חלילה ולא מלבו אך אילו ידע שהיה נכתב בתור' כך לא היה חושש באומרו כי הלא יראו אחרי כן מה שהתורה מעידה ויחפרו ויבושו אך על בלתי יודעו לא רצה לתת פתחון פה לחושד ושישאר בחשד' לבו לעולם וכן בועז האם זאת גמילת חסד לתת לה כדי תפיסת שתי אצבעות קלי לצדקת קרובתו שבא' לבית מלונו וגם הכתוב יראה כממעט בזכותו בספרו המיעוט ההוא אך אמנם אין זה כי אם שהכתוב לא הביט רק אל שמחת הלב וטוב הכונה ושמא תאמר אילו היתה שמחה בלבו למה לא הרבה בשבילה על כן אמר אילו הי' יודע בועז שכותב עליו הקב"ה ויצבט לה קלי פטומות הי' מביא ומאכיל לה והוא כ"א הי' חרד אלי' חרדה גדולה להאכילה משמנים ופטומות לא יבצר מהרואים לאמר הלא עיניו נתן בה כי הוא פנוי והיא פנויה ומתנת אהבים הוא לה על כן לזות שפתים הרחיק מנו אך אילו ידע שנכתב ויצבט לה קלי שהכתוב היה מספר בשבחו שהאכילה שהיה מורה שהכתוב מעיד עליו כי לשם שמים עשה ולא לפנייה זולתה לא היה חושש לחשדותם כי הכתוב יסיר תועה מלב' כי יאמרו אילו היה כונתו שלא לשום שמים חלילה לא היה הכתוב כותבו להורות טוב הכונה בשמחת לבב ומה שהביא משלשתן אפשר למה שהמצות יתחלקו לשלשה מחשבה דבור ומעשה ובכל א' משלשתן צריך שמחת לבב ולא אשר היא מחשבה לבדה אשר אין בה פעולת דבור או מעשה וע"כ הביא מאהרן על המחשבה שכל הענין אינו רק להיותו שמח בגדולת אחיו ועל הדיבור הביא מראובן שנכת' עליו שהצילו על מה שדבר לא נכנו נפש כו' ומהמעש' מבועז שויצבט לה קלי אלא שהתחיל בראובן להביאן כסדר מציאותן כל הקודם בזמן הזכירו תחלה. עוד יתכן בהביאו משלשתן כי לאחד משלש סיבות ימנע איש מעשות מצוה איזו שתהיה ואם יעשנה לא תהיה בשמחה שלימה. או פן יאמרו הרואים שאינה לשם שמים כי אם יש בה פניות הנאה מה גם שלא יתערב בה חשדת נדנוד איסור גדולה הימנה אם ירא פן יאמרו שמתכוין לחנופה שיש איסור בדבר להחניף את זולתו לגנוב דעתו. שלישית גדולה הימנה שחושדין אותו שהיא לכוונה עברה אמר כי לא ימיש מעשותה בלב שמח ולא יחוש אחר שידע בעצמו כי נכון לבו ועל הא' הביא מראובן שלא חש על חשדת אחיו שיאמרו שעל הנאת בשורת יוסף היה עושה. ועל השנית הביא מאהרן שהחששה היתה פן יחשדוהו למחניף וגונב דעת אחיו ולא עשה רק יצא לקראתו בלב שמח והכתוב מעידו ועל השלישית הביא מבועז שעשה בשמחה ולא חש פן יחשדוהו למתנת אהבים ומה גם לאיש כמוהו שהיה חילול ה' בדבר באופן שמכל אלה ילמוד כל איש לעשות כל מצוה בשמחת לבב שהן מעט אשר עשה כל אחד מאלה על טוב הכונה נחשב למרובה למה שנמנעו להגדיל מפני הרואים וכן כל איש ירבה ולא יסור מפני כל אלה לא יחוש ושמא תאמר הלא אמרת אילו ידע ראובן וכו' אילו ידע אהרן וכו' וש"ת הלא לשעבר היתה המצוה נכתבת ע"י נביאים בעה"ז והיה לאדם ספק אם תכתב כי לא כל מצוה ומצוה היתה נכתבת ועל הספק ההיא היה נמנע מעשותה בשלימות פן יחשד כי שמא לא תכתב ולא יודע טוב לבו אם כן איפה בזמן הזה שודאי אין כותב רק למעל' במה יבטח איש שתתפרסם טוב כוונתו לשלא יחוש אל אחד מחשדיות האפשריו' וז"א לשעבר היה אדם עושה מצוה וכו' ועכשיו שאין נביאים מי כותב אותם לז"א אליהו ומשיח והקב"ה חותם על ידם והענין הוא מה שכתבנו על ויהללוה בשערים מעשיה כי המעשים עצמן שהאדם עושה הן הם המפרסמים מעשיו ומהללים אותו כי איכות קדושת מעשיו הנעשים כחות קדושה ושרפי קדש הן הם המפרסמים ומשימים בלב בני האדם חן טוב העושה המצוה הלא נראה כמה חסידים משרתי ה' ועוסקים בתורה ומצוה בסתר ושמעם הלך בכל עבר ופנה אך אין זה רק כי מעשיהן עצמן הם יפרסמוהו ואם עושה לשמה מתפרסמת טוב כוונתן בשלשת העולמות על ידן והוא דרך התפרסמן באומרו שעל יד אליהו ומשיח נכתב. ולבא אל הענין הכתיבה עליונה שכל מעשינו כולם בספר נכתבין. אמנם הלא היא במה שידענו מן חכמי אמת כי כל מצוה ומצוה יש לה שורש עליון בכל א' מהעולמות העליונים בכל אחד מהם לפי איכות דקותו כנודע ליודעי חן כי גם שעיקר שרשיהם הוא מעלה מעלה דבקים בו יתברך עם כל זה לא יבצר מהיות התפשטות כבודו יתברך בכל עולם ועולם ואגבו כל שרשי המצות כי לא יתפרדו כנודע וע"כ בעשות איש כל מצוה ומצוה בעול' המעשה איכות קדושה עולה ונרשמת מעולם אל עולם עד למעלה מעולם הנשמות והרושם הנעשה בעולמות והאורות המזהירים היא הכתיבה העומדת לעד ומה שהוא ית' מלמעלה משפיע משפע השרשים העליונים להחזיק הרשמים הנעשים בכל העולמות היא הנקראת חתימה כשטר המתקיים ומתחזק בחותמיו והאורות הנרשמים ע"י חותמיהם הם מלאכים הנעשים במצוה כמו שאמרו ז"ל והם הפרקליטין כי האור הנרשם עם הנשפע מלמעלה הוא מלאך וחיוניותו ובזה יובן הענין כי עליית מעשה המצוה אשר יעשה האדם תהיה ע"י אליהו ומשיח כי אליהו יש לו שייכות בשלשת העולמות עולם השפל ושל הגלגלי' ושל המלאכים מעלה אותן עד לסוף שלשתן כי מלאך יקרא כנודע ומשיח כי הנשמה הוא בעולם הנשמות והקב"ה חותם מעולם העליון כמדובר וע"כ למה שהכתיבה והרושם נעשה ע"י אלו שיש לשניהם שייכות בארבע העולמות על ידן מתפשט ומתפרסם הדבר בכל המקומות שיש להם שייכות ובזה אין פחד לאיש העושה מצוה בלב שמח במקום שאפשר לחשוד שהוא שלא לשם שמים שלא יתפרסם טוב הכוונה באופן שאין לו להתרשל מפני כך והיא כאשר קרה לאברהם בעקידה שעם שלא היה בהר ההוא זולתם נתפרסם בעולם כי מה' היה לימנע מלשוחטו כי המעשה עצמו מפרסמו והביא ראיה מפסוק אז נדברו וכו' והוא כי אליהו נקרא איש כמד"א איש עולה לקראתנו איש בעל שער ונאמר כאן איש וידוע כי א' מהדרכים שהגדה נדרשת בהן הוא ג"ש ורעהו של אליהו הוא משיח הרי שניהם באו' איש אל רעהו כי אליהו הנקרא איש דובר ומעלה המצוה אל רעהו הוא משיח אל עולם הנשמות וממנו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר ע"י אליהו ומשיח ואחר כך לפניו ית' לחתום ומה הוא הנכתב ונחתם ועל מי ידברו הלא הוא ליראי ה' ולחושבי שמו הם עושי המצות כי מצותיהן הן הנכתבות והספר שלהן יקרא וזהו ליראי ה' ולחושבי שמו: