עיני משה על רות ב:יט

1ותאמר לה וכו'. הנה אומרו איפה לקטת היא שאלה תפלה מבלי מלח כי מה יתן ומה יוסיף לה כי תאמר אליה איפה ליקטה והן לו שאלה אצל מי היתה היום ההוא הכשר היה אם אין הטיבה לשאול מבשאלתה זאת. ועוד אומרו ואנה עשית כי הלא יראה שהוא הדבר אשר אמרה לה איפה לקטת ולא תכפול זה פעמים וגם שתשנה את טעמה. ועוד שאין לשון עשיה צודקת בלקיטה. ועוד שנכנס במקום באומרו איפה וכו' ואנה וכו' ויצא במכירה באומרו יהי מכירך ברוך. ועוד כי נעמי טענה חטים ורות הודת לה בשעורים כי היא שאלה איפה ליקטה והיא הגידה לה את אשר עשתה עמו וגם באומרו שם האיש אשר עשיתי וכו' אין זו שאלת נעמי וגם שנ' שזה רמזה לה באומר' יהי מכירך ברוך למה לא השיבה על אומר' איפה ליקטה ואנה עשית ועוד שהל"ל ותגד לחמותה את אשר עשה עמה. ועוד כי אומרו היו' בין בדברי נעמי בין בדברי רות הוא לבלי צורך כי לא יצא' זולת היום ההוא וידוע כי על היום ההוא תדברנה שתיהם. ועוד אומר ותאמר פעם שנית בתוך דבריה כי עודנה מדברת. אמנם לבא אל הביאור נזכירה קצת מאמרי רז"ל א' אומרם שם האיש אשר עשיתי עמו היום אשר עשה עמי לא נאמר אלא אשר עשיתי עמו מלמד שיותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית עוד למדונו רז"ל כי רב מאד זכות המאכיל לעני אוכל מהנותן לו מעות דהאי מקרבא הנאתיה דמשום הכי ירד המטר תחלה מצד אשתו של אבא חלקיה ואחרי כן לצד בעלה וכן האיש ואשתו שהיו הולכים בלילה להטיל מעות בפתחי העניים ויצא העני לראות מי היו וברחו והעני רץ אחריהם ולשלא תביישו השליכו עצמן לתנור אש והוצרך האיש לשים רגליו על רגליה לשלא יתחרכו ואמרו שם רז"ל טעם זה דהיא מקרבה הנאתה. ונבא אל הענין והוא כי הנה נעמי ראתה שני דברים אחד איפת השעורים אשר ליקטה שנית הקלוי אשר האכילוה והנה גדול זכות הקלי שניתן לה לאכול שהוא כלחם דמקרבא הנאתיה מזכות מה שהיא לוקטת בידיה שצריכה אחרי כן לטחון וללוש ולאפות ולאכול באופן שזכות מה שהעני עושה עם בעל הבית בקבלו מידו מה שקרובה הנאתו עשייה תקרא שיורה על עוצם פעולת מלאך הנעשה ע"י המצוה ההיא ע"כ אמרה הנני רואה שני דברים א' השעורים שלקטת כי רבים הם ליום א' וגם הקלי שקבלת מיד איש שהיא עשייה והנה שתים הנה שאלותי א' איפה ליקטת היום שביום אחד יכולת ללקט כ"כ כלומר האם הוא שהמקום היה של ברכה מרובה עד שבשבלים הנושרים היה שיעור רב או אולי סיבה אחרת ולא אמרה אנה ליקטת כ"א איפה ליקטת לרמוז לה על פי דרכה שהיתה איפה שעורים כי שיעור רב הוא ועל הקלי שלא לקטת רק ניתן לך לאכול שהוא זכות יותר המתייחס לעשיה אני דואגת אנה עשית מי היה הבעל הבית שעשית לו זכות הרב הזה והוא כ"א הוא איש צדיק ולשם שמים כיוון את והוא עשית זכות אך אם לא צדיק היה וכיוון למצא חן בעיניך כי אשה יפת מראה את נמצא שאת עשית זכות והטבה לו שקבלת מידו אך הוא לא עשה וזהו ואנה עשית כלומר אם עשית במקום יפה או הפכו ועל ספק הזה הב' אני אומרת יהי מכירך ברוך לומר מי יתן ויהיה ברוך ולא שקבלת מיד בלתי ברוך מאומה ע"כ השיבה ותגד לחמותה כי סיפרה לה סיפור רחב הנקרא הגדה מכל אשר אירע לה עמו באופן תבין כי צדיק היה וזהו ותגד לחמותה את אשר עשתה עמו לומר שע"י מה שהגידה לה הכירה כי לא כאשר עלתה על דעת נעמי אולי לא מיד צדיק קיבלה באופן שהיא עשתה זכות ולא הוא כי לא לשם שמים כיוון אך הוא כי אשר עשתה היה עמו כלומר כי היא והוא עשו כאחד וז"א עשתה עמו כי לשם שמים נתכוון ואדרבה הוא היחל במצוה והיא עשתה עמו וכל זה הוכר מאשר הגידה מחסידות בועז ונועם מיליו והנהגתו עמה ואחרי אשר הביאה ראיה מאשר אירע לה עמה הוסיפה ותאמר לה עוד ראיה שנית והיא שם האיש וכו' וזהו אומרו ותאמר פעם שנית והוא בהזכיר מאמר המתרגם וז"ל ושלמון אוליד ית אבצן נגידא הוא בועז צדיקא די על זכותיה אשתזיבו עמא דישראל מבעלי דבביהון ובגין צלותיה עדת כפנא מארעא דישראל ע"כ. ונראה שכוונת המתרגם היא למה שינו את שמו מאבצן לבועז ויאמר שהוא על שני דברים על הצילו את ישראל מחרב אויב ומרעב ועל כן נקרא אחר שפקד ה' את עמו בתפלתו גם מהרעב בועז שהוא כי בשני דברים היה עוז ליש' והבי"ת היא רמז אל השני דברים והעי"ן והזי"ן הוא כי בהם היה עוז לישראל ובזה יתכן שאמרה לה תדע כי צדיק היה אשר עשיתי אני זכות באופן שאתייחס לעושה עמו ולא לעושה אנכי לבדי כי הלא שם האיש וכו' היום הוא בועז ולא מתחלתו רק שם אחר שהוא אבצן ולמה שנו שמו אם לא על צדקתו שהיטיב לכל ישראל וא"כ איפה צדקתי באומרי שעשיתי עמו כי עמו עשיתי הזכות ולא אנכי לבדי וזהו שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז אז בשמוע כי נעמי אמרה הנה הייתי מסתפקת אם היה מכירך ברוך אם אין אך עתה הנני אומרת כי זה ודאי ברוך הוא לה':

2או יאמ' קרוב לזה והוא בהזכיר מאמר מס' הזוהר על פסוק ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד שהוא כי כל הימים שהצדיק עושה בהם זכיות קונים הויה ועשיית קיום רוחני והם מתקרבים בזמן סילוקו מן העולם כעדים חיים וקיימים לפניו יתברך ונבא אל הענין אמרה נעמי הנה איפה בעה"ז לקטת היום אך שאלתי היא ואנה עשית אנה עשית את היום הנזכר האם כיוונתם את והמטיב לך לשום שמים באופן שבע"ה עשית היום הזה שנעשה ממשיי וקיים או אולי לא היתה כוונת הנותן והמקבלו לשם שמים אדרבה נעשה היום במקום חצוני יהיה מכירך ברוך לומר אם היה כי אשר היטיב לך היה צדיק ומחמת אשר הכירך כי צדקת את והראייה ליבנות זרע קדוש ממנה היטיב לך באופן שודאי לשם שמים נתכוון יהי ברוך לזה הגידה לה כל אשר אירע לה עמו באופן שעשתה זכות עמו כי מהגדת המאורע הוכר כי צדיק וישר הוא אז ותאמר דעי איפה כי שם האיש אשר עשיתי עמו היום כלומר עשיתי אני עמו בין שנינו את היום עצמו עשינו שהקנינו בו הויה וקיום בועז. גם דקדקה שלא בלבד קצת מהיום בתת לה קלי עשו בזמן ההוא קנין כ"א כל היום לגמרי כי מתחלת היום התחיל הוא לדבר על לבה ולנחמה ואחרי כן הדביקתה עם נערותיו וגם צוה את הנערים לבלתי נגעה ואחרי כן אמר לה לעת האוכל גשי הלום ויצבט לה קלי ואח"כ צוה את נעריו עליה באופן שכל המשך היום עשה זכות עמה והיא בקבל את הטוב ממנו עשתה עמו כמדובר וזהו אשר עשיתי עמו היום וע"ד זה כתבנו בענין נזיר שנטמא וסתר ספירתו שנאמרו בו והימים הראשונים יפלו כי הנה היה ראוי יאמר והימים הראשונים לא יחשבו כי טמא נזרו אך אחשוב יאמר כי הנה ימי הנזירות אשר קבל הנה הנם כלם כאחד מעלה וגדולה ע"י מצות הנזירות הנעשה בהם ואמר כי עתה בהטמא הימים הראשונים יפלו ממעלתם אשר קנו כי טמא נזרו ויטמא הנזר אשר נתקדש בימים ההם ע"כ גם המה יפלו עמו וע"ד זה יאמר פה שאמרה בחכמה להגדיל המצות אשר נעשתה ביני ובינה שע"י הקנו עשיה ופועל במהו' היום וזה אמר שם האים אשר עשיתי עמו היום כלומר שאת היום עצמו עשינו והקנינו בו איכות ועשיה שמו של אשר אני והוא עשינו אותו בועז: