עיני משה על רות ב:כ

1ותאמר נעמי וכו'. ראוי לשים לב א' האם עד כה לא ידענו כי רות היתה כלתה. ב' אומרו אשר לא עזב חסדו למה שיבחו על העדר עזיבת חסד ולא אמר דרך חיוב לומר ברוך הוא לה' אשר עשה חסד עם החיים ועם כו'. ג' אמרו עם החיים כו' כי הלא אחת היא נעמי ואיך אמרה החיים ל' רבים. ד' או' ואת המתים כי מה להם למתים עם זה והרי נתפרדה חבילתם ומה גם כי נשואי מואביות היו והיו כלא היו ואדרב' מה להם מאד מנשואיהן וכמאמ' על פסוק כי מר לי מאד מכם. ה' אומרו ותאמר לה נעמי באמצע דבריה כי הלא גם עד כה נעמי היא המדברת. ו' אומ' קרוב לנו האיש כי הלא אם לנעמי הוא קרוב לרות אפי' אינו ספק קרוב לה וא"כ איפה קרוב לי היה ראוי יאמר. ז' כי בכלל אומרו מגואלנו הוא נשמע כי קרוב הוא ולמה נאמר. ח' כי לא גואל הוא רק לאלימלך ובניו ואיך יאמר מגואלנו הוא שחוזר אל נעמי ורות:

2אמנם הנה כתבנו למעלה כי ענין רות עם בועז היה מעין ייבום כי רוח מחלון היתה מקשקשת במעהא כנלמד מחכמי האמת וזהו כתבנו שכיוון בועז באומרו אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך כלומר את אשר היא חמותך אחרי מות אישך כי גם אחרי מות אישה עדיין רוח מחלון בקרבה. ונבא אל הענין והוא כי גם לא נעלם דבר זה מנעמי ככתוב למעלה וזה מאמר הכתוב ותאמר נעמי לכלתה כלומר לאשר היא עדיין כלתה שהוא מפאת רוח מחלון אשר בקרבה ברוך הוא לה' אשר לא עזב כו' והוא כי הנה ידענו מרז"ל אשר דברו על חיוב עשות איש בעד רעהו אמרו מית רחמך פרוק מית בריה דרחמך טעין ולכן עחה דמיתו מרחמוהי אלימלך ובניו מהראוי היה לפרוק וחסדיו יעזוב ומה גם כי לא נין ולא נכד נשאר להם כ"א רות אשר נשאה בגיות כי היא לא אשתו ומחלון לא אישה שהיה לו לעזוב על כן אמרה ראוי להחזיק לו טובה אשר לא עזב חסדו כי מית רחמיך פרוק והיה לי לעזו' ופרוק חסדו וזה אל החיים ואל המתים והחיים קרא אל נעמי ורוח מחלון שעודנן חי ברות כאמור ואת המתים הוא נפש מחלון הבלתי נשאר ואביו ואחיו והנה בזה כבר גמרה כוונת תשובתה אך להיות כי רות לא ידעה בדבר הזה כי מבית אביה לא למדה מהרוח דמקשקש במעהא ומה גם שנשואיה בגיות היו ע"כ הוצרכה אמירה שנית להודיעה עיקר הדבר וזהו ותאמר לה נעמי קרוב לנו האיש לומר דעי איכה כי גם לי גם לך קרוב האיש כי גם עמך יש לו קורבת והכנה על רוח מחלון שבקרבה שע"י כן גם קרוב לרות הוא על הרוח ההיא הנכללת בה ולא יעלה על רוחך כי על אשר היטיב עמך אני אומרת כ"א גם לקחת לו לאשה להשקיט הרוח שבקרבך כי הלא מגואלנו הוא כי גם לך הוא גואל כי ע"י רוח מחלון נקרא גואל גם לך ליקרא גואלנו על בחינת רוח זה כמו על בחינת חלק רוח המת לגאול את השדה ואם כן גם למען השקיט רוח המקשקש בך קרוב יקרא לעשות מעין ייבום: